בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

100 שנים לטיסה הראשונה

בעודי מאזין למוזיקת עוגב של יוהן סבסטיאן בך, דבר שהעניק לחדרי אווירה כנסייתית משהו, החלטתי לחפש מילים לכמה יצירות בעזרת גוגל.
בחרתי להכנס לגירסה האמריקנית של גוגל, ולא לגירסה העברית המצומצמת.
מסתבר שזה משתלם, בגירסה האמריקנית, אנשי גוגל משקיעים, הם מפתחים כל מיני פיטצ'רים מועילים, כמו כלי תרגום, עמוד חדשות המתעדכן לפי אלפי מהדורות חדשות מקוונות, אפשרויות סינון והסרת סינון בתמונות והכותרת GOOGLE מתעדכנת באופן תדיר, לכותרת ההולמת את היום ,דבר שקיים גם בגירסה העברית, אבל לא תמיד מופיע(בדומה לכותרת ישראבלוג בעמוד הראשי של ישראבלוג בימים מסויימים).

וכך התוודעתי לכך שהיום, ה-17 בדצמבר 2003, הוא יום השנה המאה לטיסה הראשונה שביצעו האחים רייט.
ב-17 בדצמבר 1903, היו האחים רייט לבני האדם הראשונים שבנו והטיסו כלי טיס כבד מהאוויר...
100 שנים עברו וקשה לתאר את העולם ללא ההמצאה המדהימה הזו שללא כל צל ספק היא אחת המרכזיות שעזרו להגשים את חזון הכפר הגלובלי.

משחר ההיסטוריה אנשים חלמו לעוף, כמו איקרוס אשר חלם לעוף ליד השמש, דבר אשר הביא למותו בסופו של דבר, כאשר עף קרוב מידי אל השמש...
מאז הגשמת החלום, בין אם בכדורים פורחים ובין אם באמצעות האחים רייט, חלום הטיסה הפך להיות רק שלב בדרך לכיבוש החלל הקרוב לנו ואם להאמין לכמה סדרות מדע בדיוני, הרבה מעבר.
כבר מאה שנה, הגבול הוא הרבה מעבר לשמיים!

100 שנים לטיסה הראשונה - הגירסה של גוגל

ביטוח פנסיה חובה - נתניהו הבטיח

הרבה ביקורת נשמעת כנגד שר האוצר בנימין נתניהו , מדיניותו הכלכלית אשר לפי רבים תמית עלינו אסון, העדפת העשירים המבוססים על פני החלשים חסרי הממון, ביטול זכות השביתה ועוד שלל דברים שבהחלט עשויים לצייר אותו כשר אוצר נורא.
אבל אני מוכרח להוריד את הכובע, כאשר הוא בא בהצעה לפיה כל עובד במדינה יזכה לפנסיה.

על פי התוכנית, כל אזרח שכיר בן 25 ומעלה, יפריש עד 7.5% משכרו החודשי לטובת קרן הפנסיה, בעוד המעביד יפריש לפחות עוד כעשרה אחוזים.
הכסף שיופרש, ישמש את העובד, ביום מן הימים כאשר יגיע לגיל הפרישה (בתקווה שיגיע, מפני שיש תוכניות להעלות את גיל הפרישה) כתשלום חודשי קבוע.
הרעיון מצויין. אנשים, לא תמיד החלטיים, לא תמיד יודעים מה טוב בשבילם ועל מנת שכאשר יגיעו לזקנה לא ימצאו עצמם חסרי כל, המדינה דואגת להם, על ידי הקצאת חלק משכרם לטובת קרן פנסיה.

קראתי על כך ביקורות, למשל שמדובר בתכסיס של נתניהו להעלים את הסעיף התקציבי הזה, שנקרא קיצבאות זיקנה. הרבה אנשים גם סבורים שמדובר בעוד שפן ששולף נתניהו מהכובע, שאחריו יאמר את המשפט המפורסם של ראש הממשלה המנוח לוי אשכול "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים".
נחיה ונראה, בינתיים, אני בעד הרעיון ואני סבור שמדובר בצעד חיובי.
באמת קשה להיות שר אוצר, בלי לזכות לקיטונות של ביקורת, ללא כל קשר למה שאתה עושה.

נתניהו נגד הערבים

אותו שר אוצר, בנימין נתניהו שרק לפני פיסקה שיבחתי את החלטו, התבטא הבוקר בדבר הבעיה הדמוגרפית של ישראל, שלדבריו היא "הערבים".
לדברי נתניהו כאשר ערביי ישראל (תעודות זהות כחולות, לא תעודות ירוקות של הרשות) יגיעו לכדי 40%, "התבטלה המדינה היהודית", כאשר הם יגיעו לכדי 20%, "היחסים יהיו קשים, תגרניים ואלימים."
בינתיים זה נראה רחוק, לכן אני ממליץ לנתניהו לשים לב לדברים היוצאים מפיו, אחרת הרבה לפני שנגיע לכך ש-40% מאזרחי המדינה יהיו ערבים, נאבד את החצי השני של "מדינה יהודית ודמוקרטית"...

(תהיו בטוחים שעל דבריו של נתניהו הזדעקו מספר ח"כים ערביים, בראשם הגניקולוג, הדר' אחמד טיבי שדיבר על תוכניתו של נתניהו "לקשור את החצצורות של נשים ערביות")

בעניין הערבים, נכון שהריבוי הטבעי בקרב האוכלוסיה המוסלמית הוא גבוה (בקרב האוכלוסיה הנוצרית, הריבוי הטבעי אף נמוך מזה שבמגזר היהודי), אבל בל נשכח שעוד אוכלוסיות במדינתנו מתרבות הקצב אשר לא היה מבייש שפנים וחלק ניכר ממדי הריבוי הטבעי אשר קיים במגזרים מסויימים בישראל, ניתן לזקוף לזכות התגמולים הנדיבים שניתנו עד לא מזמן למשפחות מרובות ילדים.
באמת אין הצדקה להעניק לילד השביעי לדוגמא, יותר כסף מאשר לילד בראשון, במיוחד לאור העובדה שהילד הראשון הוא בד"כ הילד שההוצאה עליו היא הגבוהה ביותר (לקנות הרבה דברים בפעם הראשונה, שאח"כ עוברים לילדים האחרים) ושבד"כ משפחות יכולות להתבסס בתקופה בה נולד כבר הילד החמישי וכן הלאה...

ומה לעשות בעניין ערביי ישראל?
זו באמת שאלה מצויינת.
בימיה הראשונים של מדינת ישראל, לאחר שחלק ניכר מהערבים שישבו כאן, ברח מכאן (ולצורך העניין הסיבות, לאן והאם הוא צריך לחזור), עדיין נותר במדינת ישראל ערבים רבים, אשר זכו להיות אזרחי מדינת ישראל.
בהתחלה הם חיו תחת ממשל צבאי וראשית דרכם הפוליטית הייתה להצביע למפלגות הציוניות או למפלגות בת של המפלגות הציוניות.
אבל עם השנים התנאים הוקלו, הממשל הצבאי נעלם, מפלגות ערביות הפכו לחלק אינטגרלי מהנוף הפוליטי הישראלי וכיום נראה מוזר פתאום להתעלם מאותם חברי כנסת צבעוניים שהמגזר הערבי שולח לכנסת וגם נראה לא מוסרי בעליל פתאום להחליט "לפתור" את בעיית ערביי ישראל.
אז מה יש לעשות, זו שאלה טובה.
בינתיים המדיניות הישראלית היא להביא כמה שיותר עולים, מידת היהדות של אותם עולים, כבר לא נבחנת בקפדנות יקרה וכל מי שאינו ערבי נחשב בסטטיסטיקה כיהודי.
למראית עין היחס בין ערבים ליהודים נשמר. אבל בפועל הפער הולך ומצטמצם לטובת הערבים.

זה בהחלט נתון "מדאיג" שצריך לקחת בחשבון, כאשר אנו בוחנים האם מדינת ישראל היא עדיין "מדינה יהודית ודמוקרטית".
כיצד תראה מדינת ישראל כאשר אחוז הערבים בה יגיע לכדי 40%?
שאלה מצויינת. אין לי עליה תשובה וכנראה לאף אחד אין.
אפשר כמובן לצייר תסריטי זוועה ואפשר להדחיק ולומר שלא יהיה שינוי, אבל כנראה שהאמת היא כמו תמיד, באמצע.
הרבה כמובן תלוי ביחס של מדינת ישראל אל ערביי ישראל ועל פי דו"חות שפורסמו בשנים האחרונות, לא מדובר בדבר מעודד.

אם מדובר בדו"ח ועדת תאודור אור אשר חקרה את מהומות אוקטובר 2000 והגיע למסקנה שהמשטרה לא נערכה בהתאם למהומות שהתרחשו ולא נצפו מראש ובכלל, הדו"ח מתח ביקורת חריפה כלפי היחס של המוסדות הרשמיים של מדינת ישראל כלפי ערביי המדינה.
ובין אם מדובר בדו"חות אחרים ונתונים אחרים השבים ועולים אחת לכמה זמן, על הקיפוח שנעשה כלפי המגזר הערבי, הנתונים מראים שלערבים אזרחי מדינת ישראל, אין הרבה סיבה לחוש נאמנות למדינת ישראל, מוסדותיה ואזרחיה היהודים.

חבל. אני לא טוען שצריך מחר להשקיע את כל המשאבים של המדינה במגזר הערבי, גם לא שצריך להתרפס בפני אוכלוסיה זו או אחרת של המדינה.
אבל שוויון ורווחה בכל קצוות החברה, בין אם הם ערבים, בין אם הם תושבי עיירות הפיתוח ובין אם הם עולים או עובדים זרים, הם בגדר צעד שחובה לעשות על מנת למנוע תחושת קיפוח בקרב ציבור מסויים, דבר אשר בתנאים מסויימים עשוי להבשיל לכדי אלימות.
ויפה שעה אחת קודם.

חמישה סרבנים הורשעו

בית משפט צבאי הרשיע אתמול חמישה סרבנים בסירוב פקודה (הפקודה להתגייס), מפני שהם טוענים שהם לא מוכנים לשרת בצבא כובש.
השופטים טענו שמול הנימוק של "חופש המצפון" עומדים שיקולים יקרים יותר כמו שיקולים של "ביטחון המדינה".

קשה לי להאשים את השופטים בכך שהם הרשיעו את הסרבנים. הרי סה"כ הם חיילים, אשר רק ממלאים פקודות.
מאוד קל להסתתר מאחורי היותך ממלא פקודות.
ובשם "ביטחון המדינה" שכל כך יקר לאותם שופטים, נהרגו מיליוני בני אדם (ואין כוונתי למותם של אנשים בקרב, אלא לאנשים שמצאו את מותם במשפטים כאשר פשעם היה פגיעה בבטחון המדינה, כלומר אי הסכמה עם המשטר - למשל בצרפת של סוף המאה ה-18)...

בכלל, המדיניות הזו של שחרור צעירים רבים, אפשר לאמר בסיטונות מצה"ל בשל סיבות שונות ומשונות מחד והתנכלות לקבוצה קטנה של מתנגדים אידיאולוגים מאידך היא מדיניות אבסורדית.
היא משולה לאדם אשר הולך ומוציא מידי יום מאות אלפי שקלים בקזינו,אבל לא מוכן להוציא  עשרה שקלים לתרומה לאגודה למלחמה בסרטן.
הצבא פוטר מידי יום, ללא כל צורך מאות בני נוער משירות, בשל אינספור סיבות, וכאשר מגיע אדם וטוען שהוא לא מסוגל לשרת מסיבות אידיאולוגיו או מצפוניות, פתאום כל הנדיבות שבשחרורים נגמרת וארנק השחרורים נסגר, עד אשר יבוא האדם הבא שיטען שהוא מאמין.

אגב בכתבה בהארץ, צויין שהשופטים הצבאיים לא רואים בעין יפה את השחרור מסיבות אידיאולוגיות.
מוזר, יש כאן הפליה על רקע גזעי, כי בנות המצהירות שהן פצפיסטיות, משתחררות ביתר קלות מהצבא, בלי כל הפרוצדורה המיותרת של ישיבה בכלא...
אז בנות יותר רגישות?
בנות יכולות להיות שוחרות שלום ובנים לא?

וכאן אסיים את דברי, בהזכירי את העובדה שחברינו יואב לוי, יושב כבר שבוע בכלא הצבאי, מפני שסרב לעשות את שירות המילואים שלו בשטחים.
את שירותו הצבאי יואב העביר גם בלחימה בשטחים. הוא עשה בו הרבה דברים שבדיעבד הוא הצטער שעשה.
כיום, כאשר הוא מבוגר במספר שנים, החליט יואב שהוא לא מוכן להקלע למצב בו הוא נאלץ לפעול בניגוד למצפונו ולעשות פעולות שלדעתו נובעות בשל הכיבוש.

אני לא מסכים עם הדרך שבחר יואב. גם אם הפעילות של הממשלה לא לרוחי וגם המדיניות של הצבא ניראית אלימה ולא צודקת, עדיין, יש חוק וצריך לפעול על פיו, אלא כמובן אם מדובר בחוק בלתי סביר בעליל (במקרה הזה יתכן והשהות של ישראל בשטחים היא ספק חוקית, אבל בהחלט האחריות על כך היא של מקבלי ההחלטות ולא של החייל המשרת בשטחים ולכן אין מדובר בשהות שלו כאדם פרטי שם, אלא על צעד שמדינת ישראל עשתה, הוא אולי לא חוקי ופוגע במעמדה של מדינת ישראל בעולם, אולי העקיפין הוא מביא להמון סבל להרבה אנשים, אבל אי אפשר להאשים את השהיה בשטחים כדבר הגורם מוות ודאי לאנשים, כך סתתם ללא סיבה).
אבל יפה שיואב בחר ללכת על פי מצפונו וחבל שלא כל קובעי המדיניות, תומכים בדיעה שהשהייה בשטחים היא מיותרת.

אלעד