בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

קטע זה, כמו רבים וטובים אחרים, יכיל מלל ולאחריו תמונה שהמלל תיאר.

כאשר חיכיתי לקו האוטובוס שלקח אותי לחורב בשעות הצהריים של יום שישי (קרי היום), הבחנתי במדבקות של עמיר פרץ מודבקות על פח אשפה ירוק.

לא היה ברור לי אם תומכי פרץ רוצים להציג אותו או שמתנגדיו מנסים לרמוז שהוא זבל.

בעודי מחכה לשתי העיזות - נועה ויעל, הבחנתי במחזה הקפיטליסטי הבא. תינוק בעגלה, מנופף בכרטיס אשראי זהוב...

כן, פה רואים את התינוק בעגלה, ממשיך להחזיק בכרטיס האשראי הזהוב.

בחיי, תראו את ההגדלה של התמונה!

בינתיים, ישבתי ליד מעוז הקפיטליזם הגדול, המתחזה למעוז הפרוליטריון - "בנק הפועלים" ותהיתי לי כיצד מאז בוצעה תוכנית ההתנתקות, צומת חורב הפך ממקום שכל יום שישי היה מלא כתום (ולפני כן שלטי ימין, מזה חמש עשרה שנה לפחות), פתאום כבר לא מתפקד כמקום הפגנות ימין.

זה נראה לי מוזר.

לא היה לי יותר מידי זמן להרהר בכך, כי מעט לאחר מכן, שתי העיזות הגיעו.

התחלנו ללכת לכיוון המאפייה (AKA בית לחם), שם נועה קנתה המוני חלות ולפני שהספקנו לחצות כביש אחד, הופיע איש עם קורקינט...

אחרי שסיימנו את ענייני הלחמים, נכנסו למרכז חורב, על מנת לחפש שטיח ריקודים (שזה, זולת החלות, היה בעצם הדבר שבגללו התכנסנו).

לאחר שסיימנו את ענייני בירור המחירים (בזמן שאני התעניינתי, יעל ונועה החליפו את החלק הימני של נעלי האולסטאר שלהן [שבמידה 6 אגב], כך שיהיו לכל אחת מהן נעליים בצבעים שונים), הלכנו לחנות הספרים, על מנת שיעל תציג בפנינו את רב המכר - "סבא של ליאור מת", בו מסופר על ילד שסבא שלו נהיה חולה בסרטן, מתאושש ומת.

לאחר שהמתנו לקו 23, יעל ונועה החליפו נעליים שוב.

אחר כך הלכנו לאופיס דיפו בגרנד קניון, שם אחרי רבע שעה שהמתנו לשירות שבושש להגיע, פשוט לקחתי שתי אריזות שטיחים, ניגשתי לקופה והצקתי להם, עד שסגן מנהל החנות, אדם שנראה לא חביב במיוחד (דקה לפני כן, הוא ביקש מיעל ונועה לקום, לאחר שהן נשכבו על הריצפה, משום שהן התעייפו מלהמתין זמן כה רב לשירות), אמר שישלחו מישהו לייעץ לנו.

לפתע הגיעו בחור עם ברקוד נייד (דבר לא שימושי) שהציג את המחירים שלא היו מסומנים על המוצרים ועוד מוכר התחיל להסביר על השטיחים, כאשר לטעמי הוא לא היה נחמד.

אופיס דיפו גם מאוד יקרים, אז הלכנו גם לטויס אר אס (המכונים גם טויס יא אס, שכן האות R בשלט שלהם הפוכה, בדומה לאות הרוסית), שם צילמתי את יעל (AKA עיזה [AKA עכברה {AKA קוף |AKA שטן|}]), שהיא "דובר עברית", משווה בין הארנק שלה למשחק "הסיוט שלפני חג המולד", עד שהמוכרת החביבה אמרה שאסור לצלם והתחילה להסביר לנו על שטיחים (שהם הרבה יותר זולים בטויס אר אס ונראה לי שאקנה את השטיח שלי שם. אני עוד אחשוב על זה קצת)

עוד הסתובבנו מעט בגרנד קניון, בעיקר בדילוגים, כאשר ביקרנו במקדונלדס פעמיים, על מנת לקבל כוסות.

בפעם הראשונה יעל קיבלה כוס עם פרצוף, אבל משום מה היא ברקה אותה ליד הפח והיא הפכה ג'יפה, מה שגרם לנו לבקר שם כאמור בפעם השנייה, עת קיבלנו שלוש כוסות עם ציורים שונים וכמעט גם קרח. אה, זכינו לשאלה חצופה מצד מישהי, מדוע אנחנו באים למקדונלדס ומבקשים כוסות.

התשובה כמובן ברורה - מרוששים את הרשת עד כמה שניתן, מבלי לרכוש דבר, על מנת למוטט אותה...

לפני כן, יעל ונועה עוד הספיקו לבהות קצת באיש שמכין פיצות בסבארו, בחלון ראווה, משל היה קוף בכלוב.

בתמונות הבאות ניתן לראות את יעל ונועה רוקדות להן בזמן ההמתנה לקו 28 שעשה להן עיקוף ענק עד שהוא הביא אותן הביתה.

לסיום, לא מהיום, תמונת פופ קורן ענק תלוי ליד הסינמטק שצילמתי בהשראת הקטע העיזתי הזה.

גרסה עיזתית