בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ממש המון זמן לא השבתי על השאלונים השבועיים הללו.

משום מה, זה היה נחמד, אז החלטתי לענות.

איך הגעת לישרא? איך נודע לך על האתר, ולמה פתחת בלוג מלכתחילה?

אני זוכר שהיו כל מיני כתבות עיתון בכל מיני מוספי מחשבים על ישרא-בלוג ובלוגים בעולם. הפנתי את שמש לפתוח בלוג.

יום הכיפורים הגיע וסיון הייתה בפתח תקווה, בעוד אני בחיפה, אז החלטתי שיהיה נחמד לפתוח בלוג ולכתוב בו את דעתי במגוון נושאים.

האם זה הבלוג הראשון שלך? אם לא, כמה היו לך ולמה סגרת אותם?

כן. זה הבלוג הראשון שלי.

כשהייתי בתקופת התיכון, היה לי עוד אתר. אבל סגרתי אותו, כי הוא לא באמת היה מעניין ובניתי אותו בעיקר כי יכולתי.

חוץ מהבלוג הזה, היו תקופות שפתחתי בלוגים נוספים. היה אחד שפתחתי לאחר שהפסקתי לכתוב בזה, ומשהו מאוד הרגיז אותי בחנות דראגסטור (העובדה שהמחיר שהדביקו על מוצר, היה גבוה מהמחיר שהיצרן בעצמו המליץ וכן העובדה שמכרו אלכוהול לקטינים) אז כתבתי עליו ואח"כ המשכתי בבלוג שעיקרו הגיגים קצרים.

עוד פתחתי בלוג שהיווה במה לקיטורים.

חוץ מזה פתחתי בלוג שעסק בהרהורים ומחשבות על זמן.

כולם נסגרו בחלוף הזמן, גם אם שניים מהם צברו קהל קוראים קבוע, הואיל והחלטתי שזה יותר מידי בעבורי.

האם יש לך חברים שקוראים אצלך, או שזה המקום שלך להתבכיין עליהם?

אין לי חברים. חה!

בכל מקרה, אם נשנה את השאלה מ"חברים" ל"מכרים", אז לדעתי, יש הרבה אנשים שמכירים אותי וקוראים כאן. לעיתים קורה הפוך ואנשים מזהים אותי ברחוב אחרי שקראו בבלוג.

בכל מקרה, אני לא מהסס לכתוב על אנשים שאני מכיר, אם כי בדרך כלל לא אנקוב בשמם המפורש, אלא אתאר אותם או אדביק להם כינוי משעשע.

האם את כותבת תמיד את האמת, או "מוסיפה קצת נפח"?

האמת היא נר לרגליי. הבעיה היחידה היא שאין דבר כזה אמת.

אבל בהנחה ודעתי נחשבת לאמת, הרי אני מקפיד לכתוב את האמת, וכאשר אני סוטה ממנה, אני מדגיש שאין מדובר בדעתי או שהעובדות שהבאתי לא בהכרח נכונות.

לשון אחר, אם לא צוין אחרת, הדברים בבלוג שלי נכונים למיטב ידיעתי.

האם היה מקרה, שבו הכתיבה בבלוג היתה המפלט האחרון - המקום היחיד שבו יכולת לשפוך את הלב? לא. איזו משמעות את מייחסת לקאונטר? האם את מרפרשת כל דקה, כדי לבדוק אם נוספו כניסות לבלוג?

הקאונטר הוא האלוהים!

וברצינות, זה שעשוע מאוד חביב, מונה הכניסות הזה. לצערי, הוא לא מעיד על כמות האנשים שבאמת קראו, מה הם קראו וחשוב מזה - מה הם הפנימו ממה שהם קראו.

לכן, הקאונטר משול בעיני לרולר-בליידס ככלי תחבורה. זה פשוט לא עושה את העבודה שהייתי מצפה שיעשה, אבל זה עדיין נחמד.

האם את בודקת תגובות חדשות כל עשר דקות? האם את עונה לכל התגובות?

אני בודק כל הזמן (מהזמן שאני ליד המחשב, שזה די הרבה)!

האי מייל פתוח והתגובות מגיעות לאי מייל.

אני מקפיד לענות, אם כי לא תמיד יש לי מה לענות ואז אני מחליט לא להגיב.

ולסיום, מה יש בבלוג שאין ביומן אישי או סתם בחברים?

מה שיש בבלוג שאין ביומן אישי זה הקהל, שהוא בחלקו קבוע ובחלקו מזדמן, בחלקו מגיב ובחלקו דומם.

מה יש בבלוג שאין בחברים? אם נתעלם מזה שאין דבר כזה חברים, הרי שאני רואה את הבלוג כמקום בו אני יכול לכתוב ככל העולה על רוחי (בערבון מוגבל, אני כותב בנושאים מאוד מצומצמים ונמנע מלהביע עמדות שנויות במחלוקת).

וחברים, חברים זה דבר אחר לחלוטין.