| 1/2003
מסעותיי עם עצמי
כמו לרוב האנשים שמשתמשים תדירות בתחבורה ציבורית, גם לי יש סיפורים, חוויות ותלונות אינספור
להלן יובאו מספר דוגמאות:
הדלת האחרית באוטובוסים של חברת דן
וודאי לכולם יצא לראות אוטובוס מתקפל (אקורדיון בשפת העם, אפילו שכמה נגני אקורדיון רוסי ודאי נעלבים כעת מההשוואה).
אחת התכונות המשעשעות באוטובוס הזה, היא האפשרות להסתכל שמאלה מהחלן ולראות את הנהג...
אין עוד כזה אוטובוס!
באוטובוסים התקפלים של דן, למשל בקו 82 בין פ"ת לת"א ולהיפך, יש דלת אחורית, דלת שלישית שבגלל מרחקה מהנהג נפתחת רק בעת עצירה מוחלטת ונסגרת אוטומטית!.
כן, תמיד היא נסגרת על אנשים!
זה במקרה שהדלת נפתחת, כי תמיד הנהג שוכח לפתוח את הדלת האחורית.
לפני כמה ימים היתה אישה אחת שהנהג לא פתח לה את הדלת באוטובוס שנסעתי בו, אז היא צעקה בקול זעקה שנשמע כמו צפירה (לקראת המלחמה הבאה?!)
בסוף הוא פתח לה את הדלת, כנראה כי לא יכל לעמוד בכאב של עור התוף שבאוזן נקרא....
"לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים"
אני מניח שרוב הקוראים מכירים את שירו המופלא של אריק איינשטיין - "לאוטובוס נכנסת גברת עם סלים, תראו איך היא תופסת את כל הספסלים"
אז יש תופעה מאוד דומה, שמלווה אותי כנוסע של אוטבוס עמוס.
הרבה מאוד אנשים אוהבים לשבת במושב הקרוב יותר למעבר ולהניח את התיק שלהם במושב ליד החלון.
נוצר מצב שהם תופסים שני מושבים.
כאשר אתה נכנס לאוטובוס שמלא באנשים כאלו, בסופו של דבר כאשר תרצה לשבת תצטרך לגרום לאחד מהם לפנות את התיק.
מניסיון, בדרך כלל אותו בחור (או בחורה, כי גם הן טומנות ידן בצלחת ובעיקר נשים מבוגרות), מסתכל עלייך בפרצוף מתריס של "סליחה, את מפריע לי".
לא זאת בלבד שהם תופסים מושב וגורמים לך לבקש מהם לזוז, אתה עוד יוצא האשם?!
מה זה צריך להיות?
בדרך כלל, אותם יושבי סמוך למעבר כפייתיים, לא מטריחים את עצמם לקום כאשר הם כבר מזיזים את התיק.
לעיתים הם עושים טובה ובכלל מזיזים קצת את הרגל...
פשוט חוצפה! שערורייה!
שן קשת ענן
היום נסעתי לי בקו אוטובוס בינעירוני של חברה חדשה, שכחתי כרגע את שמה.
אני חייב לציין שזה היה אחלה אוטובוס - סוף סוף לא אוטובוס בעיצוב האפרורי משהו, של אגד.
כמובן שלא השבחים לחברת האוטובוסים החדשה הם עיקר הכתבה הזאת, אלא אותם אנשים מעצבנים שנרדמים לידך באוטובוס.
מעשה שהיה כך היה:
התיישב לידי חייל, די מסריח למען ההגינות, אני ישבתי קרוב לחלון בצד ימין והוא ישב משמאלי.
כעבור דקה, לכל היותר שתיים, אותם בחור פשוט נרדם, ממש ראיתי את זה הולך לקרות מיד כאשר הוא התיישב לידי.
לאחר עוד דקה של שינה, הראש שלו התחיל לצנוח לכיוון הכתפיים שלי!
לפני שנוצר מגע בלתי רצוי, הפגשתי בין ברך שמאל שלי לברך ימין שלו ומיד ראשו התרומם...
הואיל והוא לא ממש התעורר, אז חזרתי על המעשה מספר פעמים!
מסקנה, אולי אני לא נחמד, אבל לפחות חיילים מסריחים לא נרדמים עלי!
זה מגעיל אותי
בישראל כידוע יש חוקדים רבים, אך אנשים לצערנו לא ממש שומרי חוק...
הסתובבתי היום בעזריאלי ופשוט כאילו לא קיים כבר מספר רב של חודשים חוק האוסר מפורשות על עישון בקניונים.
אבל לאף אחד לא איכפת, הרי בקניון שיאכפו חוקי עישון, יבואו פחות מעשנים...
אף אחד לא רוצה להפסיד את אותה קבוצה שמכניסה כל כך הרבה כסף לקרטל הסמים החוקי.
עברתי גם ברכבת יום אחד מקרון לקרון.
ובמעברים פשוט אנשים מעשנים...
השירותים ברכבת, יותר מאשר הם משמשים לעשיית צרכים משמשים מקום מפגש לצרכני הסיגריות...
זה פשוט נורא הקטע הזה של הסיגריות.
מעשנים, תבינו משהו, זה מסריח!
הלו
ואם כבר ברכבת עסקיננו, אז יש את האנשים האלה ברכבת שממש משעמם להם.
הם תמיד בודקים את כל הצילצולים שלהם בטלפון, כולל המעצבנים ביותר וכמובן שעד סוף המנגינה....
יש סוג כזה של אנשים, שלא משנה איפה הם נמצאים, הם תמיד חחיבים לצעוק.
כל כך הרבה פעמים יצא לי לשבת ברכבת ולשמוע איזה אישה מבוגרת מספרת על כל הצרות שלה בטלפון...
המון פעמים הקשבתי לשיחות שלא ממש רציתי לשמוע, רק כי מי שהיה לידי צעק לתוך השפורפרת.
אם אתם לא שומעים, זה לא אומר שלא שומעים אתכם.
וגם אם לא שומעים, צעקות בדרך כלל לא יפטרו דבר...
אני חייב לציין שרוב שיחות הטלפון של אנשים ממש ממש לא מעניינות!
אנשים פשוט מדברים על דברים כל כך לא חשובים...
אני באמת פעם צריך לכתוב על זה משהו, אבל בינתיים כבר מאוחר, אז אני אמשיך מחר (אם אני אתעורר בבוקר)
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
