שבת שלום עם ישראל (או גולשי ישראבלוג).
ימים עמוסים וצפופים עוברים על כותב שורות אלו.
אי לכך ובהתאם לזאת, יתכן וכמות הפוסטים עד אמצע ינואר תלך ותפחת ואורך כל פוסט יילך ויתקצר (לא, אין צורך לבכות).
בינתיים, הנה פוסט באורך סביר שחלקו נכתב אתמול בשעות הצהריים וחלקו נכתב בשעות הקטנות של הלילה, בין שלוש וחצי לחמש בבוקר, שעה שבחוץ ירד גשם שוטף.
קירוב לבבות
אתמול (יום שישי ה-26 בצדמבר, בין נר שביעי לשמיני של חנוכה) דאגתי לקירוב לבבות בין היהדות לאיסלאם!
הצעתי למחמוד, בחור חביב שלומד איתי שמאמין באלוהים לפי דרכו של מוחמד, סופגניה.
איזו הקרבה, ויתרתי על בצק, שן וריבה שיכלתי להכניס אל בטני דרך לוע פעור, רק כדי לשכנע את מחמוד שיהדות זו הדת וכדאי לו לוותר על האיסלאם...
ואם זו לא הקרבה ונסיון לקירוב לבבות (נראה לי שבאוסלו שוקלים להעניק לי פרס נובל לשלום) אז מה כן? :)
הוצאת שוקן
כידוע, אחד הדברים הטובים ביותר שאפשר לעשות עם מילים, חוץ מלהשמיע אותן השכם וערב ללא כל מטרה, זה לשחק איתן.
והנה משחק מילים חביב שכזה.
הוצאת שוקן, נקראת על שמו של זלמן שוקן (1877-1959), איש רב פעלים שאפשר לומר שאנו חווים לו כיום את אחד העיתונים השפויים במדינה.
ובכן, אדם ששמו זלמן ואינו בין בין החיים, מצדיק במשהו את הכינוי "ז"ל-מן" (איש זכרונו לברכה) שדבק בו...
משעשע משהו.
ומה לגבי זלמן שושי, האיש ש"הרג בשיחת טלפון אחת" את חבר הכנסת לשעבר רובינשטיין?
גם הוא יהיה יום אחד ז"ל-מן ואז הכינוי יתאים...
העתקה במבחנים ויושרה מקצועית
לפני מספר חודשים קראתי בניו יורק טיימס מאמר מרתק אשר עסק בנושא העתקה מקצועית ויושרה מקצועית.
בגדול, נכתב שם שבסקרים שנערכו ומחקרים שבאו בעקבותיהם, התגלה שאנשים רואים חשיבות מכרעת להצלחה בבחינות, אפילו על חשבון אמינות, במקרה זה להעתיק.
זה דבר די דוחה למען האמת, בעצם שבירת הכללים - אדם לומד חומר מסויים ואז נשאל עליו ואמור להשתמש בידע שצבר על מנת לענות על מספר שאלות בזמן מוגבל.
למבחן אין יכולת מלאה לאתר את רמת ידיעתו של התלמיד, דוגמא מובהקת לכך אפשר למצוא במבחני הבגרות בארץ, אשר לכאורה לומדים אליהם במשך 10-12 שנים, בפועל בין שנה לשלוש ובתכלס כמה עשרות שעות ואתה מוכן לבגרויות הללו.
גם אותן בגרויות, לא באמת מהוות אינדיקציה לרמת הידיעה של הנבחון בחומר עליו הוא נבחר, המון בחירה, אפשרויות רבות, תלמיד יכול לקבל ציון גבוה מאוד בהיסטוריה, אבל למעשה לוותר על לימוד כמה פרקים מהותיים בהיסטוריה עליה הוא נבחן, בין אם הוא לוקח הימור אילו שאלות יהיו במבחן ומצליח ובין אם הוא פשוט מתכונן בצורה יסודית לחלק אחד ויודע שהוא לא יבחר נושאים אחרים ועדיין הוא יכול להצליח בבגדרות.
ועדיין, על אף שאפשר להצליח גם ללא ידיעת החומר, רבים בוחרים ללכת שלא על דרך הישר ולהעתיק בבחינות והדבר הולך ונתפס יותר ויותר כלגיטימי (בתנאי שעושים זאת בטוב טעם ולא נתפסים).
זה די עצוב שחברה של ימינו, יש הרואים בהשגת תואר, דבר חשוב יותר מרכישת השגה, יש אשר מגדילים ועושים ופשוט רוכשים תואר, חלקם אפילו אמורים להיות אנשים רמים במערכת החינוך.
השחיקה הזו במעמדה של היושרה (האינטגריטי) הוא בעוכרנו, מפני שאולי נעבור את הבחינה בציון גבוה יותר ואולי נתפוס עמדה גבוהה יותר ונרוויח שכר כבוהה יותר בזכות אותן רמאויות קטנות המצטברות לבלוף גדול, אבל יושרה זהו אולי הדבר הכי חשוב וברגע שהוא נשבר פעם אחת, לדעתי הוא נעלם לנצח.
ולא מדובר בתופעה ייחודית לישראל או לארה"ב, מדובר בתופעה נרחבת יותר שהיא תוצר ישר של התחרותיות והלחץ בחברה המודרנית שמצד אחד עוזרים להביא השגים, אבל מהצד האחר מביאים לאפקטים מאוד שליליים.
ההשלכות שלה הרבה יותר מקיפות מפגיעה באמינות ההערכה שניתנת לרמת הלימוד של אנשים, מי שראה לנכון להעתק בתקופת לימודיו האקדמאים, מה ימנע ממנו לבלף בצורה דומה במקום העבודה, לחפף בתכנונים של הבניין שהוא בונה ולספר שהכל בסדר, להגיע לעבודה בשעה מסויימת ולתת לחברים לעבודה להחתים את כרטיס הנוכחות שעה לפני, לבוא לעבודה ב-144, לענות לטלפונים ולהגיד שאתה שובת ועוד כהנה וכהנה.
זה מתחיל במבחן אחד קטן שרק רצית לעבור וזה ממשיך לדברים אחרים, התמכרות לשקר אפשר להגיד.
נסיים את נושא הבחינות בהפניה לסיפור הבא, על סטודנט ישראלי באוקספורד שהחליט להתחכם לאוניברסיטה בעניין חוקים ותיקים וזכה להתחכמות מצד האוניברסיטה, או במילים אחרות אסור לגשת לבחינה ללא חרב...
השם ירחם, הטבע לא!
מסתבר שאמונה אדוקה באלוהים לא בהכרח מצילה ממות.
אחרת קשה לי להסביר את רעידת האדמה שהתרחשה אתמול באיראן וגבתה מחיר כבד של 20,000 הרוגים (והדבילים שמתכוונים לצהול על כך שמתו ערבים, האיראנים הם לא ערבים, מדובר בתרבות שונה והדת השלטת באיראן היא האיסלאם השיעי, הקיצוני יותר מהאיסלאם הסוני בו מאמינים רוב הערבים).
הרי סביר להניח שבין המתים היו אנשים טובים, אנשים שהאמינו באלוהים (ע"פ דרך האיסלאם), התפללו, צמו והכל חינם, הרי לא היה מי שיעזור להם כאשר בשעה חמש וחצי בבוקר התמוטט הבית בו ישנו.
ועם כל הכאב והצער על מה שקרה באיראן, רעש האדמה אמנם לא הורגש בישראל, אבל הוא מהווה תזכורת מצויינת לכך שאחת לכמה זמן עולה בעיתונות סוגיית המוכנות של מדינת ישראל לרעידת אדמה, דבר שגם הוזכר על ידי מבקר המדינה כנושא שהטיפול בו לקוי ויש לתת על כך את הדין.
האם אנחנו, בתור אנשים שחיים בקרבית השבר הסורי-אפריקאי, צרכים לקחת דוגמא מהשאננות האיראנית וההסתמכות על אללה הרחום והחנון או לקחת דוגמא מארץ השמש העולה אשר ידועה גם כן ברעידות האדמה שבה ולהסתמך על קבוצה איכותית של מהנדסים?
סביר להניח שבישראל ייעשה הרבה בהקשר של ההכנות לרעידת אדמה, רק לצערי אני מאמין שההכנות יתבצעו מיד לאחר רעידת האדמה הקטלנית הבאה שתתחולל כאן, כי הרי אנחנו תמיד אוהבים להזכר מאוחר מידי.
חוץ מזה, יהיה הרבה יותר קל לבנות מבנים חדשים העומדים בתקנים מחמירים במקום אלו הישנים שיקרסו ברעידת האדמה, מאשר להתחיל להרוס בתים באופן יזום או לשבור את הראשכיצד מחזקים כל מבנה ומבנה.
הרי בלאו הכי, מי שאמור לקבל את ההחלטה הנבונה, כנראה גר בבית שעומד בתקן ולא בשיכון אפור משנות החמישים...
משטרת המחשבות
"הליגה נגד אלימות בכבישים" הגישה תביעה על יצור מכוניות שגורמות לתאונות ולאובדן חיים בצרפת.
באותה הזדמנות הייתי ממליץ לקבוצה הנכבדת לתבוע יצרני תרופות שלעיתים הורגות, יצרני צעצועים שלעיתים הם קטלניים וכמובן, איך לא, כל חברה וחברה המייצרת נשק (בין אם באקדחים וסכיני מטבח עסקינן ובין אם בנשק גרעיני)...
איוולת, מהירות לא הורגת, בחיי, אנשים הורגים...
המהירות המותרת בכבישים המהירים שלצרפת היא 130 קמ"ש (110 בימים גשומים), מדובר במהירות שהיא בהחלט סבירה, גבוהה בהרבה מזו הנהוגה בישראל, דומה לזו הנהוגה בעוד מדינות אירופיות ונמוכה מחוסר הגבלת המהירות באוטובאנים הגרמניים.
אולם הגבלת המהירות של מכוניות ל-150 (כפי שהוצע על ידי הקבוצה) לא תעזור למנוע את נסיעה במהירות מופרזת בעיר, שהיא מסוכנת בהרבה, אפילו נסיעה במהירות 100 קמ"ש עשויה להתגלות כקטלנית בשטח אורני ולעיתים מהירות של 30 קמ"ש עשויה להיות פטאלית, לרוכב האופניים שנהג הרכב לא הבחין בו...
למען האמת, הגבלת המהירות, לא רק שהיא לא מורידה את כמות התאומות, אלא אף עשויה להיות הגורם לתאונות, למשל בתסריט לגמרי לא דמיוני בו נהג מסויים החליט לצאת לעקיפה ולפתע הגיח בנתיב מולו רכב שלא הבחין בו ורק הגברת המהירות וסיום העקיפה במהירות האפשרית עשויה להציל אותו.
וכמובן, תרחישים על אנשים הנמלטים מכל מיני סכנות אפשריות בזכות המהירות לא חסרים, אבל במקרה הזה באמת מדובר במקרים פחות סבירים.
עוד העלתה הליגה הצעה להתקין ברכבים "קופסה שחורה" בדומה למטוסים, שתהיה עשויה להבדק ולהפליל את הנהג.
שוב, אלא אם יחליטו להצמיד מערכת זיהוי מיקום לווינית (GPS) לכל קופסה כזו ולסמוך על כך שהמהירות המותרת בכל קטע דרך תהיה אמינה לפי נתוני המערכת, מדובר במכשיר נטול ערך, כי הנהג יוכל לנסוע הרבה מעל המהירות המותרת, בקטעים בהם המהירות המותרת היא לא המהירות המרבית בכבישים המהירים.
חוץ מזה, יש אלמנט חצוף בחדירה לפרטיותם של אנשים. כאשר מתקינים קופסה שחורה במטוס, מדובר בכלי תחבורה ציבורי ויש עניין לפקח על הטייס לרווחת כל נוסעי המטוס, נכון הדבר לגבי נהגי אוטובוסים ומוניות ואפילו לחברות תובלה, יש זכות לפקח ולראות האם הנהגים להן משלמות סחר נוסעים בהתאם לחוק (אם כי הנסיון מוכיח שדווקא אותן חברות מעודדות את הנהגים שהן מעסיקות לעבור על החוק ולנסוע עם מטען עודף, בניגוד למה שהמשאית מורשת לנסוע, דבר שעשוי להעיק על מערכת הבלימה).
וזהו, כאן זה נגמר, לאף אחד אין זכות לשים ברכבו של פלוני מכשיר שיקבע אם פלוני עבר על המהירות או מותרת או לא.
הכנסת תיבה שחורה למכונית, גם אם הכוונה שעומדת מאחוריה טובה, עשויה להיות הצעד הראשון לקראת מעקב צמוד אחרי אזרחים, מאפיין בולט של שלטון טוטאליטרי, לאחר הכנסת קופסא שחורה, מדוע לא לרשת כל בית במקרופונים ומלמות, לראות שהאנשים לא סוחרים במקרה בסמים, מדוע לא לצוטט לטלפונים שלהם, לראות אם הם לא מנהלים קזינו לא חוקי ובכלל, למה לא לפתח טכנולוגיה של שליטה על המחשבות של ההמונים?
הכל כמובן לרווחת הציבור, כפי שלא רוצים שהם יפגעו בתאונות דרכים, כיצד אפשר לאפשר לאותם אנשים תמימים לסכן את חייהם וחיים אחרים בכל כך הרבה תחומים אחרים?
נטע זר במזרח התיכון
"הם שונים משאר יושבי המזרח התיכון, מגיעה להם מדינה". לא מדובר בטקסט הלקוח מתקופת המנדט הבריטי העוסק בסוגיית הישוב היהודי בפלשתינה, אלא ברעיון של הקמת מדינה כורדית בצפון עיראק אשר תהיה עצמאית או חלק ממשטר פדראלי שיוקם בעיראק שלאחר סדאם חוסיין.
הכורדים מהווים מיעוט לאומי די גדול בעיראק, בסוריה, באיראן ובתורכיה. שנים על גבי שנים מבקשים הכורדים לעצמם עצמות, משרטטים את מפת כורדיסטאן הגדולה בשידורי הטלויזיה המחתרתיים שלהם ומפעילים ארגוני טרור, דוגמת ה-PKK (מפלגת הפועלים הכורדית) הפועל בתורכיה.
כפי שבישראל פועלים בחורמה להלחם בטרור, כך גם בארבעת המדינות בהן שואפים הכורדים להשגת עצמאות, נלחם השלטון ביד קשה כנגד גילויי הלאומיות, מי ביד קשה יותר (למשל שימוש בנשק כימי כנגד אוכלוסיה כורדית, כפי שעשה סדאם חוסיין) ומי ביד קשה פחות (כפי שעשתה תורכיה כאשר תפסה את עבדאללה אוג'לאן מנהיג ה-PKK, רצתה להוציאו להורג והסתפקה בכליאתו בתנאי בידוד, בעקבות לחץ אירופי).
הכורדים, הם נטע זר במזרח התיכון, דתם אמנם סונית, אבל הם לא ערבים, יש להם מסורת שונה והם מעוניינים לזכות בעצמאות, בדיוק כפי שתושבי מזרח טימור זכו לעצמאות לפני כשנה מאינדונזיה, ברוח ההגדרה הלאומית שאפיינה עוד את אמצע המאה ה-19.
ויש עוד מיעוטים במזרח התיכון, אמנם לא גדולים כמו המיעוט הכורדי, כמו הנוצרים הקופטים (המאמינים כי הם ממשיכי המצרים הקדמונים) במצרים, אשורים בסוריה, דרוזים, צ'רקסים ועוד שאר קבוצות אתניות ודתיות, אשר נשכחות, כאשר חושבים על המזרח התיכון הערבי, יהודי ופרסי.
יש לראות בעין לא יפה את העוול הנעשה לכורדים, כאשר לא ניתנת להם מדינה, במיוחד לאור העובדה שיש טריטוריות בהן יושבים כמעט אך ורק כורדים והמדינות אשר לא מוכנות להקריב מעט לטובת הכורדים, הן מדינות גדולות, אשר לפחות אחת מהן מנסה להראות מערבית ונאורה ובעוד מספר שנים היא ככל הנראה תצטרף לאיחוד האירופי (אלא אם בעיות זכויות האדם במדינה ימנעו ממנה להכנס).
ועד כאן להפעם.
מקווה שאת כולם ילוו ימים נפלאים כמו הימים האחרונים המלווים אותי!
כבר מזמן החיים לא נראו לי יפים כל כך...
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
