בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

ראש הממשלה, אריאל שרון ביקר היום בחיפה. אם נהיה יותר ספציפיים, הוא ביקר באוניברסיטה.

לקרוא על השטויות (או הדברים החשובים, תלוי בעיני מי) שהוא אמר תוכלו באתר של ראש הממשלה. בקצרה, אף אומר שהוא נכח בטקס הענקת מלגות לחיילים בני מיעוטים וקיבל "אזרחות כבוד" של חיפה (כאילו באמת עיריית חיפה מעניקה לאנשים מסוימים "אזרחות" ולא מטפלת בביוב של ה"תושבים" שלה).

בנאום שלו, כפי שמופיע באתר משרדו (לא הייתי נוכח), הוא גם מציין את הדגש שהוא וממשלתו נתנו לחיפה מבחינת התחבורה. או במילותיו:

"בתוכנית התחבורה שאישרנו בממשלה יש דגש לאזור חיפה והצפון ואני בטוח שהתכנית הזאת יחד עם פרויקט מנהרות הכרמל, שסוף סוף הצלחנו להניע אותו, יתרמו רבות לעיר חיפה בשנים הקרובות."

לזה בעצם ארצה להתייחס. אך, באופן לא מפתיע, לא לדרך החיובית לכאורה ששרון ניסה לשרטט.

לא. לא אמתח פה ביקורת על כבישי חיפה גדושי המהמורות ומלאי הבורות.

אני מניח שכל מי שהיה בחיפה, מכיר אותם וברור שאם יש מקום לשינוי, זה המקום.

גם לא אדבר על גודשי התנועה הכרוניים במרכז חורב בשעות מסוימות ובעוד אזורים של חיפה, שפרויקט מנהרת הכרמל בא לפתור (הוא יושלם בעוד המון זמן, אם בכלל*.

אדבר על בעיה מאוד נקודתית.

למעשה, שמתי לב אליה היום. כלומר שמתי לב אליה בעוד מקרים בעבר, אבל היום היא הייתה בולטת.

שעות לפני שראש הממשלה הגיעה, החלו לסגור כל מיני מעברים.

עשרות שוטרים ומאבטחים, יותר ממאה, מילאו את המתחם מכל כיוון.

הדבר נראה לי, מעבר לכל פרופורציה. זה לא שיש לי קנה מידה כה נרחב להשוואה, אבל יצא לי כבר להיות במרחק יריקה משרי ממשלה ישראליים כאשר ליד היה רק מאבטח יחיד.

זכיתי לראות מאות אלפי אנשים בישראל, שהפלא ופלא, הסתובבו ללא מאבטח אישי.

חלקם אגב, באופן מצער, קיפחו את חייהם.

למיטב זכרוני, ביום הסטודנט האחרון, לא הייתה כמות מאבטחים כה גדולה כמו היום בעת ביקור ראש הממשלה (מצד שני, יום הסטודנט האחרון הצטיין במחדל אבטחה).

מעט לפני שראש הממשלה הגיע לאוניברסיטה, עזבתי את המקום.

ארוחת צהריים נראתה לי חשובה יותר באותו זמן והנסיעה לים לאחר מכן, נראתה לי דבר הרבה יותר חשוב.

כאן נדלג על הים ונגיע לחזרה למעלה...

תפסתי קו 123 עד חורב.

בכל צומת בדרך פרויד, ניצבו שוטרים. ולא שוטר אחד או שניים, אלא אף שישה שוטרים בצומת.

הכביש היה עמוס למדי.

אל דאגה. השוטרים לא כיוונו שם את התנועה על מנת למזער את נזק הפקקים. הם עמדו בצד ודיברו. ראש הממשלה היה עוד רחוק...

ירדתי מהאוטובוס לאחר הצומת שלפני חורב.

עליתי במדרגות המובילות לרחוב אידר, על מנת להימנע מכל הפקקים שבחלק בו פרויד מתחבר עם רחוב חורב לכיוון מרכז הכרמל.

תפסתי קו 37 לכיוון האוניברסיטה.

גם כאן, הצמתים כולם, אוישו בשוטרים עם פנסים שנראו די מיותרים, שכן תנועה רבה, לא הייתה.

בצומת הכניסה לאוניברסיטה, כעשרים דקות עד רבע שעה לפני השעה שש בערב, כל הרמזורים הראו אור אדום...

ראש הממשלה עמד אז לצאת מהמתחם והיה צריך לפנות לו דרך "סטרילית".

זו אגב, למיטב הערכתי, הייתה הסיבה לכך ששוטרים גדשו את ציר רכס הכרמל עד צומת חורב ולכל אורך הירידה בכביש פרויד.

ראש הממשלה, זוכה ליחס מיוחד, שלא כאחד האדם.

עבורו נסגרים רחובות ונחסמים כבישים.

עבורו אנשים עוברים בדיקות קפדניות, בכניסה לכל מיני מקומות.

יש כאן שני אספקטים מאוד מרגיזים:

הראשון הוא השמירה הלא-פרופורציונאלית על ראש הממשלה וההטרדה שזה יוצר עבור האנשים באזור.

השני הוא הניתוק של ראש הממשלה מהמציאות.

אז כאמור, הבה נתחיל בשמירה הלא-פרופורציונאלית לה זוכה ראש הממשלה.

האסוציאציה הראשונה שעלתה לי לראש, הייתה של אחד מראשי קרטל הסמים בקולומביה, איזה ברון פשע מאורגן שזוכה לאבטחה מאסיבית מחשש להתנקשות בחייו מצד חברי כנופיה יריבה.

למען האמת, הדימוי הזה לא רחוק מהמציאות, לאור העובדה שוודאי יש איומים ממשיים על חייו של שרון, לאור תוכנית ההתנתקות ובכלל בשל היותו נתפש כ"שמאלני" מידי בעבור הימין ו"ימני" מידי בעיני השמאל (על אחת כמה וכמה בעיני חברי ארגונים שאינם ישראלים).

מאות שוטרים אבטחו את ראש הממשלה וכך, ככל הנראה, בכל יום, במיוחד לכאלו בהם הוא יוצא לסיורים שונים (והרי עכשיו אנו בתקופת מערכת בחירות וסיורים יכולים להיות בשפע).

כל כך הרבה כוח אדם, שעולה הרבה כסף (ובאמת לא חשוב שהוא שומר על קשיש במצב בריאותי רעוע, כי באותה מידה זה יכול היה להיות ראש ממשלה צעיר יותר) כדי לשמור על אדם אחד.

באותו כסף, ניתן היה למשל לתת מענה, לפחות חלקי, לאותן בעיות ששרון דיבר עליהן, כמו מקרי אלימות ואף רצח במועדונים.

גם אם אותם שוטרים, לא באמת יכולים לתת מענה בזמן אמת לכל אזרח, הרי שהאזרח, אפילו אני (לא שאני מיוחד, אבל הרשו לי להרגיש ככזה לצורך העניין), הרי שהעובדה שלראש הממשלה הם נותנים מענה בכל רגע נתון, גורמת לי להרגיש "נחות".

הנה, מישהו רוצה לנופף מול ראש הממשלה בשלט נגד "הגירוש". אופס, שוטרים דואגים להרחיק אותו.

מדוע אני לא זוכה לשוטר צמוד שינפנף כל מי שאומר דברים שלא נעימים לאוזניי?

ומעבר לזה, מדוע אזרח כמוני, שנוסע באוטובוסים, מחרף נפשו מידי יום, בעוד ראש ממשלתו, נבחר ציבור, איש שתפקידו לשרת אותו ולדאוג לביטחונו, נוסע ברכב ממוגן, בכבישים המפונים רק בעבורו וזוכה לשמירה צמודה?

האין זה מגיע קודם כל לאזרחים?

האם בכל סיפורי יורדי הים, אין זה הקברניט שנוטש אחרון את הספינה (ולא קופץ "קדימה" לספינה הבאה, אבל זה עניין אחר) והוא הבטוח פחות מכל הנושאים?

ביטול או צמצום השמירה המאסיבית על ראש הממשלה, ודאי לא היה תורם בהרבה לביטחון כלל האזרחים.

אבל בהחלט, הוא היה מונע את המסר, שלפחות אני מקבל, של אזרחים מדרגה שנייה, שדמם הפקר במקרים רבים, לעומת אנשים נבחרים, נישאים מעם, הזוכים לאבטחה הדוקה, הדוקה מידי.

נכון, ראש ממשלה בישראל נרצח לפני כעשר שנים. אמת, ראש ממשלה הוא סמל (במקרה שלנו גם לשחיתות שלטונית ופוליטיקת נפוטיזם, אבל התפקיד עצמו סמלי).

אבל מה שווה סמל, אם אין הוא מייצג שום דבר?

מה שווה ראש ממשלה בחיים, כאשר יתר האזרחים חיים בתחושה של חוסר ביטחון?

האספקט השני בשמירה המוגזמת על ראש הממשלה, הוא הבועה בה חי ראש הממשלה.

אינני אריאל שרון (וטוב שכך). אולם אני יכול להניח במידה רבה של ביטחון שלמרבית המקומות שהוא מגיע, הוא נמצא בסביבה אוהדת ומרגיש בטוח.

סידורי האבטחה לקראת ביקורו של ראש הממשלה, הדוקים ונקבעים זמן רב מראש, כך שרשימת גורמי צרות מסוננת מראש.

הכבישים בהם נוסע רכבו של ראש הממשלה, כפי שתיארתי קודם, נחסמים מראש.

נכון, אזרחים הורשו להפגין באחד הצמתים ובודדים הניפו שלטים המסבירים כי "חיפה עם יש"ע" (לא ברור לי על דעת מי, כי אני למשל לא עם יש"ע, אבל שיבושם להם, אם הם מרגישים חשק לדבר בשם חיפה). אבל הסביבה שראש הממשלה רואה, היא לא בדיוק הסביבה היומיומית.

ישראל שראש ממשלת ישראל רואה, בהיותו ראש ממשלה, היא סביבה סינתטית למדי. סביבה מלאכותית.

כמו שטום קרוז, בסרט ונילה סקאיי, היה בטיים סקוור הריקה מאנשים.

כמו שנטען לפני מלחמת עיראק האחרונה, כשפקחי האו"ם הגיעו למחסני הטילים העיראקים, העיראקים כבר העבירו אותם לאתר אחר והציגו מצג שווא.

וכמו עוד דוגמאות אחרות, בהם אנשים מולכים שולל בעקבות משהו שרוצים לגרום להם להאמין בו, כך גם ראש הממשלה, רואה ישראל אחרת.

הרבה יותר בטוחה, הרבה יותר אוהדת.

ישנה כאן "הטיית ראש ממשלה" (Prime minister bias, הטיה שהמצאתי כעת ובטח אגלה שכבר מישהו חשב עליה לפני), בה הצופה, ראש הממשלה, רואה מציאות הרבה יותר חיובית.

נכון, ישנם מתווכים, המעבירים לו מידע מהימן יותר. ראש הממשלה, היה גם שנים רבות לא-ראש ממשלה (אם כי היה שר, ח"כ, גנרל וכו').

אך עדיין, ראש הממשלה חי במין בועה משלו.

והאבטחה המוגזמת, היא הגורם המרכזי לכך.

לכן, לדעתי, האבטחה על ראש הממשלה מוגזמת ועברה את סף היעילות. התפוקה השולית של כל מאבטח פוחתת ולדעתי, המצב הוא כזה שחלק מהשומרים גורעים מהעבודה היעילה.

האבטחה הזו, בעיניי לפחות, היא בעיקר כסת"ח, כיסוי ישבן של שירותי הביטחון.

הרי בוועדת חקירה, אם וכאשר תקום, העומדים בראש הארגונים יצטרכו לתת את הדין.

הם מצדם יוכלו לומר שעשו ככל האפשר.

ואם לא יקרה כלום ולא תהיה ועדת חקירה, אז בלאו הכי מעטים ישאלו שאלות.

הרי זה טבעי, הוא ראש ממשלה, רצחו כבר אחד, אז הגיוני שהאבטחה סביבו תהיה כאילו אלוהים הגיע לסייר בארץ הקודש.

מי יעז לפצות פה ולצעוק – "המלך עירום"?

הרי מדובר בחיי אדם וכידוע, חיי אדם זה דבר שלא חוסכים בו (אלא אם זה צה"ל ואז, כפי שאנו שומעים לא מעט בעיתונות, בשל חסכון ומחסור בתקציב, מקפחים לא מעט חיי אדם [כמו תשעת החיילים שמצאו את מותם בשל מחלות בשנה האחרונה {כאן מדובר במוות, לא בנזקים בריאותיים הנגרמים לצמיתות בשל רשלנות רפואית, שאינם מוות}]. או למשל אם מדובר בבניית גשר איכות מעל נחל הירקון במשחקי המכבייה. והדוגמאות עוד רבות).

כמה אנשים יטענו שהאבטחה על ראש הממשלה מוגזמת ומוטב היה לחסוך את הכסף?

כמה אנשים יודו בפה מלא שהאבטחה הזו פוגמת בפעולה התקינה של ראש הממשלה בצורה כזו שנראה כי הנזק רב על התועלת?

הנה לכם, מתכון מצוין ליצירת ראש ממשלה שהוא Bubble boy, חי בבועה ומעטים מערערים על כך.

חבל.