בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הערב התבשרנו על שתי ידיעות קשות:

הראשונה, ראש הממשלה אריאל שרון שחטף עוד שבץ ומנותח (על פי הידיעות) בשעת כתיבת שורות אלו. להערכתי, לאור הדיווחים, הוא לא יוכל לתפקד עוד כראש ממשלה ולמען האמת (ואעצור כאן את הערכתי, כי העירו לי לאחרונה שאני נשמע מאוד פאסימי ובמקרה הזה היא מסתיימת במוות)...

השנייה, והיא המדאיגה לבינתיים, אהוד אולמרט ראש ממשלת ישראל בפועל.

היה לנו כבר ראש ממשלה לא פייבוריט שזכה בתפקיד, למשל יצחק שמיר (שאגב, מצבו לא בהכרח טוב משל שרון ועליו כמעט לא שומעים, כי ככה העולם עובד), אבל חדל אישים כמו אולמרט, עדיין לא היה (במחשבה שנייה, אולי נהנתניהו [ידוע גם כ"ביבי" או בנימין נתניהו]).

ועל פי חוק היסוד המתאים, אולמרט יוכל לכהן כראש הממשלה עד מאה ימים.

בינתיים באופק בחירות או שאולי הן יידחו (זה לא באמת חשוב, הן יהיו במוקדם או במאוחר ובכל מקרה בשנה הקרובה).

ויותר מעניין, לדעתי, מה יהיה עם מפלגת קדימה הקיקיונית משהו, שהתבססה על אדם אחד - שרון, וחבורה של אנשים שרצו להסתופף בצלו (ואגב לזכות בג'וב או שניים).

ונחמד גם להאזין ל"גלי צה"ל", שמביאים על מיני אנשים.

היה משעשע לשמוע את יוסי שריד מדבר על מהלך ניתוחים מסוג זה (אחרי שבתחילה אמר שהוא לא מבין בזה, הוא נשבר ונתן הערכת זמנים), את הרב הראשי מצגר אומר לאנשים אילו פרקי תהילים להקריא ולבוא לכותל (הוא עצמו לא אמר שהוא בדרך, אלא אמר שהוא מקווה) ובכלל, הרבה אנשים פתאום מתפללים.

אני לא מתפלל.

לכל היותר אני מקווה.

ובינתיים מהפעם האחרונה ששרון חטף שבץ: הניו יורק טיימס מדווח וגם הערוץ הראשון מדווח דברים משעשעים לכבוד האירוע שעבר שרון.

ודברים שכתבתי לפני כשלושה שבועות, לאחר ביקור ראש הממשלה שרון בחיפה, על עצם היותו מנותק מעם, כחלק מהיותו ראש ממשלה.