בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

שכונת יום הכיפורים

אתמול יצאתי לריצת לילה שיגרתית.
כבר מספר חודשים אני מקפיד לרוץ 2-4 פעמים בשבוע (מה שאומר יום כן ויום או יומיים לא), כחמישה קילומטרים בכל פעם.

אתמול כאשר טיפטף בחוץ, בסביבות השעה עשר בלילה, יצאתי לריצה שלי.
אחד הדברים הקשים ביותר כאשר רצים בגשם, זה להצליח לא לדרוך על שבלולים...
ואני הצלחתי :)
ארחיב משפט מפורסם "...צצים כמו פטריות אחרי הגשם"... או שבלולים בזמן הגשם... :)

בכל מקרה, לאחר כעשר דקות, הטפטוף שהביא לתחושה קרירה ונעימה במהלך הריצה, התחלף במטר שוטף, דבר שגרם לי להיות ספוג מים, בחלק האחרון של הריצה.
לא מרגישים את הקור כאשר רצים רוטבים, גם לא אם הטמפרטורה בחוץ היא עשר מעלות, אבל כאשר הגעתי לרחוב שלי, החלפתי את החולצה שלי שהייתה רטובה לגמרי בפליז חמים ורטוב פחות (מבפנים.

בריצה של אתמול, הרחובות היו ריקים כמעט לחלוטין. נראה כאילו מעט גשם מרתיע את האנשים שמעדיפים להיות ספונים בחדרים יבשים ומחוממים.
בישראל זה דבר שלא מפריע במיוחד לשיגרת החיים, הרי את מספר הימים  והלילות הגשומים כאן, אפשר לספור על אצבעות הגוף (מקסימום שניים).
השאלה היא מה עושים אנשים במדינות בהן יותר גשום מבישראל.
התשובה היא כנראה למדו לחיות עם הגשם (למשל בניית כבישים שלא מוצפים בכל פעם שיורד גשם, המצאת המגפיים וכדומה).

הרחובות הכמעט ריקים, לא השכיחו ממני את המחזה הנגלה לעיני מידי ערב ולילה, כאשר אני רץ, או עובר בשכונה עם מכונית.
השכונה שלי היא שכונת יום הכיפורים (משהו בסגנון של מאה שערים בירושלים).
כולם הולכים פה על הכביש, בלי שום קשר לעובדה שנוסעות עליו מכוניות או לא.

זה קשור לתהליך של ההתחרדות שעוברת השכונה שלי.
ברחוב מסויים, הגליל שמו, נסגר לאחרונה סניף של בנק המזרחי.
במקום בו עמד הבנק, עומד כיום בית כנסת השייך לקהילה החרדית.
למען האמת זה די דוחה, לא שיש בעיה עם בתי כנסת, אבל ספציפית זה הוא אחד המכוערים שראיתי, אם לא המכוער שבהם.
זה קצת מזכיר לי כל מיני דת שעברו מאמינים אלו לאחרים במרוצת ההיסטוריה - מבנים לפולחן אלילים שהפכו לכנסיות ברומא, מסגדים שהפכו לכנסיות ולהיפך ואפילו בתי כנסת שבתקופת מלחמת העולם השניה הפכו למחסנים לאחסון תבואה.

הם אפילו לא טרחו להסיר את השלט של הבנק שהיה שם קודם, מה שאומר שאי שם בשכונת נוה שאנן בחיפה, יש בית כנסת אחד, עם חלון ראווה שקוף (כיאה לבנק), שלט כחול כהה של בנק המזרחי (אשר הכיתוב עליו מחוק ע"י העברת קו) וחדר כספות במקום ארון ברית...

כאמור, השכונה שלי הולכת ומתחרדת בשנים האחרונות וכפועל יוצא מזה, המון חרדים מסתובבים בשכונה.
יש להם נטיה ללכת על הכבישים, רצוי בבגדים שחורים, רצוי בלילות ללא ירח, רצוי עם הרבה ילדים קטנים שרצים לפניהם, רצוי בכיוון ממנו מגיעות המכוניות...
זה רק עניין של זמן עד שתתרחש תאונה, אלא אם כמובן השם ירחם עליהם, כפי שהם מאמינים...
אני מניח שמבחינתם, הם יקבלו דבר כזה כזירה משמיים שלא ניתן למנוע.

כאן אקשר לסיפור המקסים "לנשק ליחזקאל ת'תחת" שמסיר את נושא האמונה העיוורת והדת בצורה הומוריסטית ומבריקה.

אגב, מדובר בתופעה מדבקת, כי גם סטודנטים, בהם התברכה השכונה שלי בה ממוקם הטכניון, מעדיפים ללכת על הכביש ולא על המדרכה בשעות הקטנות של הלילה, כאשר הם שוכחים שדווקא בלילה כל המופרעים מאחורי ההגה, מגיחים מחוריהם...

מדליק מי שמקליק

הנה, מדינה נורמלית, לצבא יש שתי תחנות רדיו. אחת משדרת המון תוכניות רדיו אשר מעלות מאזינים מטורפים על הקו (יש עם מי לדבר) ומשדרות חדשות "אובייקטיביות" מטעם משרד הביטחון והשניה משדרת דיווחי תנועה (כנראה לחיילי העורף אשר מגיעים מידי בוקר לבסיס במכוניתם).

למה הצבא בכלל צריך רדיו?
אוקיי, להשמיע דברי תעמולה ופרסומות לצבא, אבל למה לעזאזל תחנה שמשדר מוזיקה קיטשית ודיווחי תנועה?
הרי התקציב שלהם מגיע ממשרד הביטחון, לא עדיף לשלוח יחידה של לוחמים לנופש באילת מאשר לשדר דיווחי תנועה?

אחד הדברים המרגיזים בגלגל"ץ זה הפרסומות שחוזרות על עצמן.
לכאורה תחנה צבאית ללא פרסומות, אבל בתכלס המתכונת של התחנה היא שלושה שירים, הפסקה לדיווח, עוד שלושה שירים מבזק חדשות וכן הלאה, כאשר בכל מבזק והפסקה לדיווחים, נשמעות פרסומות (סליחה, תשדירי חסות) הקוראות לנהוג בזהירות (ועקב כך מעצבנות את הנהג שלוחץ על דוושת הגז ביתר שאת).
והנה התבשרנו ששר הביטחון מבקש לקבוע בחוק שיותר לפרסם בגלי צה"ל.
היתרון היחיד של התחנות של משרד הביטחון, היה העובדה שלא נשמעו בהן הפרסומות הטיפשיות שישנן בשאר התחנות.
והנה, גם את המעלה היחידה של ערוצי הרדיו הצבאיים רוצים לבטל.
וכל זה למה?
בצע כסף...
למה שהצבא לא יחזיק שדות אורז, בדומה לצבא הסיני, על מנת לכלכל את תחנת הרדיו שלו?
אם תחנות הרדיו הצבאיות הן כזה נטל על תקציב הביטחון, הרי שראוי לסגור אותן, כפי שרצו לפני כשנה...

תהיו בטוחים שביום פקודה, פיקוד העורף ישתלט על כל תחנת טלויזיה ורדיו אפשרית וישדר את אשר יחפוץ ואןי צורך אמיתי בהחזקה ואחזקה של תחנות רדיו על ידי הצבא.
אלא אם צה"ל רוצה להתחרות בערוץ הטלויזיה של החיזבאללה ואז אומר רק YOU WELCOME.

המשרד לאיכות הסביבה קובע כי העישון מזיק לבריאות

דבר ראשון, החלמה מהירה לשרה לאיכות הסביבה, הפרופ' יהודית נאות שהתגלתה לפני כחצי שנה כחולה בסרטן באזור הגרון, כתוצאה של שנים בהן הייתה מעשנת כבדה.

הרבה אנשים שמעשנים נוטים לזלזל בהשלכות הבריאותיות של העישון ופותרים את עצמם במשפט הדי מטופש "עדיף לחיות כמה שנים פחות ולהנות מאשר לחיות חיים ארוכים ולא להנות מעישון".
המשפט אולי יפה, אבל זה לא שיום אחד פשוט לא קמים בבוקר, ההשלכות הבריאותיות של עישון, כוללות ירידה בתפקוד (הן ירידה בכושר הגופני והן בעיות בתפקוד המיני), הגדלת התחלואה וכפי שניתן לראות במקרה של נאות, גסיסה ארוכה וסבל מתמשך.
בימינו אנשים יכולי לחיות הרבה גם לאחר שחלו בסרטן. בחלק ניכר מהמקרים הם אף משתקמים, מחלימים וממשיכים בחייהם עוד שנים ארוכות, אבל הסבל כאמור הוא רב ובמקרה הזה אפילו ההשפעות המרגיעות של ניקוטין לא מסייעות.
כמובן שסרטן בדרכי הנשימה הוא תופעת לוואי אחר של הסיגריות, סרטן בריאות, מחלות בכלי הדם ובלב ועוד תופעות לא נעימות אחרות, גם הם תוצר ישיר ועקיף של עישון פאסיבי ואקטיבי.

הרבה יותר אנשים מתים מידי שנה בישראל כתוצאה מנזקי העישון, אבל, אם לא רואים את זה, כנראה שזה לא שם, אז הבה נצא להפגין ברחוב עם סיגרה בפה שאנחנו מזועזעים מהפיגועים הרצחניים שהורגים כל כך הרבה אזרחים במדינה הזו.
אחד מכלי הנשק רבי העוצמה שהאדם התברך בהם במלחמת הקיום שלו, הוא נשק ההדחקה. מעשנים עושים זאת מצויין...

ובאשר למשרד לאיכות הסביבה, השרה נאות ממשיכה בעבודתה, גם לאחר שאיבדה את יכולת הדיבור.
באמת, כל הכבוד לגברת נאות, היא משמשת דוגמא ומופת בכך שהיא לא מתייאשת וממשיכה בעבודתה, אבל נשאלת השאלה האם משרד ממשלתי צריך להיות באחריות מישהי ששעות ארוכות ביום נאלצת לבלות בבית החולים במאבק על חייה.
אני סבור שהואיל והתפקיד המיניסטריאלי הוא רק להתוות מדיניות, בעוד עבודת הניהול התובענית מתבצעת על ידי המנכ"ל ועוזריו, השרה יכולה להמשיך בתפקידה מן הבחינה הזו.
אבל בתור מי שאמורה לייצג את את משרדה בממשלה, יש בעייתיות מסויימת בעובדה שהשרה נאות איבדה את יכולת הדיבור שלה...

כולי תקווה שהיא תחלים ובקרוב אגב היא תעבור ניתוח בו יותקן בגרונה מתקן אשר יאפשר לה יכולת דיבור (מעניין האם יהיה לה קול רובוטי מגניב, או קול טבעי), אבל בינתיים אולי יש למנות שר מחליף, או סגן שר בעל סמכויות נרחבות, שייצג נאמנה את המשרד שאחראי על הדבר החשוב ביותר במדינה הזו - איכות החיים של כולנו, איכות הסביבה.

ועד כאן להפעם.
שין שן.
אלעד