בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

חשבתי לכתוב על הבחירות בשינוי ועל כך שכאשר לא היה לאנשי המפלגה נעים עם דין הבוחר (במקרה הזה בוחרים מקרב חברי שינוי), הם הרהרו (בקול רם מאוד) לגבי אפשרות פרישה (שעדיין לא ירדה מן האופק אם הבנתי נכון), כדי לייצג את האני האמיתי של מפלגת שינוי.

חשבתי לכתוב על חד"ש והעובדה שחבר הכנסת עיסאם מחול לא נבחר למקום השני וגם הוא הרהר לגבי הצורך בהישארות במפלגה.

זה גם הזכיר לי שלפני מערכת הבחירות הקודמת, מצאו איזה סעיף, כדי שחברת הכנסת דאז תמר גוז'נסקי, לא תוכל להיבחר שוב לכנסת.

אבל על שני אלה, כתבה נעמה כרמי בצורה טובה בקטע "דמוקרטיה משמעה שאני מנצח".

חשבתי גם אולי לכתוב על כל השלטים שמילאו את הארץ לקרת הפריימריז במפלגת העבודה (בחיפה הם שונים. פה כותבים על חדל האישים ברוך זלץ, מההסתדרות בחיפה, בעוד באזור המרכז ראיתי היום שלטים אחרים, בפריימריז של אותה מפלגה. זה גרם לי להרהר מדוע בשיטת הבחירות הנוכחית שהיא ארצית, מפלגות מסוימות מריצות מועמדים על בסיס אזורי. הרי מה ההבדל בין מועמד מחיפה שמייצג את מחוז לחיפה למועמד שמתגורר בחיפה ורץ ברשימה הארצית?!).

חשבתי גם לכתוב על הליכוד. הרי גם שם היו בחירות מקדימות לאחרונה. לימור לבנת, נבחרה למקום העשירי, לא מפני שחושבים שהיא הייתה שרת חינוך מצוינת, אלא כי היא אישה (קרי ממין נקבה, לפחות על פי תעודת הזהות) והמקום העשירי שוריין לנשים (בניגוד לשריון אזורי, אני חושב ששריון לנשים חשוב, כל עוד לא הפנימו את עניין השוויון).

והיו שם כמובן כל מיני "אנשים חשובים" משעשעים שלא קיבלו יפה את העובדה שלא באמת הייתה להם חשיבות (ובניגוד לאחרים שנבחרו, במקרה שלהם הבוחרים גם הראו זאת).

אבל יובל דרור כבר העביר על זה דאחקות.

חשבתי לכתוב על ש"ס, אשר מילאה את הארץ בשלטים המראים את אלי ישי ולידו מופיע הכיתוב המגוחך "מנהיג חברתי אמיתי".

אבל אני בספק כמה השפעה יש לי על אנשים שייקנו את הלוקשים הללו.

חשבתי גם לכתוב על הקוריוז הזה ששמו "מפלגת קדימה, שקמה על בסיס איש אחד – אריאל שרון וכעת הוא איננו.

אבל זה לא מצחיק, כאשר המפלגה הזו עדיין זוכה לשיעורי תמיכה עצומים, גם תחת אהוד אולמרט.

יתכן ושיעור התמיכה ירד ברגעי האמת, כאשר חלק מן האנשים יתפקחו ויבינו שלא מדובר בבחירה בשרון (כאילו באמת היה טעם לבחור בו), אלא במפלגה בראשות אולמרט ועם המוני אופורטוניסטים שהגיעו לשם רק מפני שטובת המדינה לנגד עיניהם.

טובת המדינה במקרה זה = הימצאותם בכנסת ישראל.

והרהרתי לא מעט לגבי הקטע הזה של בני ציפר, הדן ביום מן הימים בו לא תהיה מדינת ישראל. חלק מהזמן נדמה היה לי שהוא אופטימי שזה לא יקרה בדורנו, אלא בדור של ילדיו או נכדיו. אבל לאחר חשיבה קצת יותר עמוקה, הגעתי למסקנה שבאמת הסוף לא נראה כ"כ קרוב וכמו שאת רומא לא בנו ביום אחד, ישראל לא תיהרס ביום אחד.

אבל אנחנו בכיוון הנכון.

וגם חשבתי כמה אירוני שלפני מספר ימים צפיתי בערוץ 8, בתוכנית על מותגים וכל מה שהם מסמלים.

כל הזמן דיברנו בה על הסמלים במותגים אשר באים וממלאים איזו תחושה של ריקנות בעולם המודרני.

הסכמתי עם הכול כמעט, למעט אולי העובדה שראיתי לא מעט אנשים "מלאים" רוחנית, בין אם באלוהים ובין אם באללה, שמאוד אהבו את המותגים, כך שלא מדובר רק באיזו-שהיא ריקנות שבאה עם מות האלוהים, אלא משהו עמוק יותר.

רק מה, זה העלה בי את התהייה, את השאלה, במה הסמל הזה בצד ימין – הספרה 8 בתוך עיגול, שונה.

גם הוא מותג, המנסה למקור אינטלקטואליזם די בזול. במחיר של צפייה בטלוויזיה.

וכאשר עברו בי מחשבות ייאוש ודיכאון, כאלה שאני מניח שכל אדם סביר, המודע לעצמו ולסביבתו חווה מידי פעם, העליתי לתודעתי בכוח משהו.

לא משנה מה יהיה, "אף על פי כן נוע תנוע" (EPPUR SI MUOVE ותודה לך גליליאו גליליי, בשבילי אתה זכאי יותר מאריה דרעי [וזה לא קשה]).

הרי לא משנה אם מידע חדש/ישן שאקבל כעת, אפרש כשלילי או כחיובי, המידע הזה יישאר כשהיה.

כך אם אכחיש או אתכחש לדבר מסוים, לא יהיה למילים שלי ערך על הדבר. לכל היותר תהיה לכך השפעה על המחשבה שלי ואולי לכמה אנשים, שמשום מה, החליטו לשמוע בעצתי.

נכון, כאן יכולה לבוא ביקורת על כך שדבריי הם פתח לאדישות.

הרי אם מחשבותינו אינן משנות, מה הטעם לחשוב אותן?

מה הטעם לחיים בעולם שאין בו שום חשיבות למעשייך?

מה הטעם לחיים בעולם בו אין אמת זולת האמת המאוד לא אמיתית שאתה מאמין בה ברגע מסוים?

אבל הביקורת הרי לא משנה, כי היא בסופו של דבר בראש של מי שהוגה אותה ואין לה אחיזה במציאות.

או, כמה כיף לכתוב דברים בלתי ניתנים להפרכה (לפחות במהות).

אולי אמציא לי איזו דת.

ashmashism.