בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אין בכוונתי, בעיקר לאור קוצר בזמן (אשר אמור להסתיים לקראת אמצע פברואר), להעמיק כאן מעבר לרמת הכותרות.

אני מניח שהקורא הנבון יוכל להסיק ולהעמיק לבד.

מעט לאחר ששרון נכנס לבית החולים ובא לבקרו חברו המפוקפק סיריל קרן, ביקש "האביר" ברוך מרזל מהיועץ המשפטי לממשלה למנוע את יציאת קרן מן הארץ, כל עוד המשטרה לא תחקור אותו בעניין פרשיות השחיתות של משפחת שרון.

אני מתעלם מכל העניין הציני שעניינו לא חתירה לגילוי האמת, אלא הכפשת שרון ומשפחתו כנקמה על ההתנתקות מרצועת עזה. הרי גם אם מניעיו של מרזל פסולים בעיניי, הרי שאני לא רואה צורך לפסול את דבריו על הסף.

מה שאני לא יכול להתעלם ממנו, הוא הדמיון המפתיע לכל מיני ארגוני זכויות אדם במדינות שונות בעולם, אשר מנסים למרר את חייהם של מספר לא מבוטל של אנשים בכירים בצה"ל ומערכת הביטחון הישראלית, כאשר הללו מגיעים למדינות זרות.

גם במקרים הללו, אפשר לטעון שלא משנים המניעים שלהם – כנראה נקמה על מדיניות ישראל (הלא יפה, יש לציין. כמו למשל ביתור הגדה המערבית ומניעת תנועה חופשית לפלשתינים) ואולי רצון ליצור פאניקה ודמורליזציה אצל קציני צה"ל המכהנים.

כאמור, אני מתקשה להתעלם מהדמיון בין הטקטיקות.

בדיווחים האחרונים על התפרעויות מתנחלי חברון, שהם כמובן, כמו שודאי יטענו כמה אנשי ימין שירצו להתחבב, לא מייצגים אף אחד זולת עצמם, צדו את עיניי הדיווחים על רעולי הפנים (למשל ב"הארץ").

אני מנסה להתעלם מהשימוש בכוח נגד כוחות הביטחון הישראלים (אשר הם אלו שבפועל מגנים על אנשי חברון, כפויי הטובה).

אבל העובדה שאותם אנשים, מעדיפים להסתתר מאחורי מסכות, מאחורי כובעי צמר (וכנראה לא רק בשל הקור), בדיוק באותו אופן שרבים בארגוני הטרור הפלשתינים והעיראקים עושים, כאשר הם מסתובבים ומנסים להפגין כוח, לא מותירה אצלי מקום לספק, באשר ליכולת החיקוי המרשימה של הטרוריסטים היהודיים את הטרוריסטים הערבים.

זה אגב מסביר מדוע אני די מסתייג מכל עניין ההגדרות של הטרור, שכן ארגוני הטרור בדרך כלל מוגדרים כאלה על ידי השלטון הלגיטימי שנבחר על פי רוב. אינני מערער על כך שהשלטון, לפחות בישראל, נבחר בדרך המבטאת את רצון הרוב (במידה זו או אחרת). פשוט אותה שיטה המעדיפה את רצון הרוב, דואגת גם שלא לקפח את זכויות המיעוט ולכן תמיד יוכלו אותם ארגונים לטעון שזכויותיהם נפגעו במידה כזו, עד אשר לא נותרה להם ברירה (זה לא אומר שאני מקבל זאת, אך זה פרדוקס מובנה בשיטה).

למותר לציין, שאני חושב שהגבורה האמיתית היא לא רק לפעול על פי האידיאלים שלך, אלא חשוב מזה, להגיד מי אתה. דבר שארגוני טרור מתנערים ממנו כמעט בכל המקרים ולצערי גם מדינות במקרים רבים.

ובכן, אלו שתי הנקודות שרציתי לתת עליהם את הדעת בקצרה.

כמובן שיש עוד נקודות השקה רבות בין הטרור היהודי לטרור הערבי.

בעבר, בעת פינוי עזה וצפון השומרון, שמעתי לא מעט חכמולוגים שטענו שיש להשאיר את המתנחלים שם, ושהם כבר יבינו שלא צה"ל הם לא יוכלו על האוכלוסייה המקומית.

מעבר לאחריות שיש לישראל על אותם חיות-אדם, ומעבר לכך שישראל צריכה להפגין שליטה באזרחיה, חשבתי שהדבר משול מצב הבא:

הרשות הפלשתינית החליטה שהג'יהאד, או כל ארגון טרור אחר, הם קומץ קיצוניים שפועל נגד האינטרסים הפלשתינים ורק מחליש את הרשות.

כתוצאה מכך, הרשות מחליטה שהיא לא מפריעה יותר למחבלים מתאבדים לצאת משטחה, למליציות לשגר טילי קסאם על ישראל וכן עוד פעולות שלא יפגעו בפלשתינים, אך בהחלט יפגעו באנשים ישראלים, אשר רובם ככולם חפים מפשע (ולמי שיטען שהדבר בפועל קורא, אדרבא, זה מחזק את הנמשל).

האם דבר כזה צריך להיות מקובל על ישראל?

הנמשל ברור.

גם אם אותם מתנחלי חברון ומחזקיהם שבאו מבחוץ לעשות מהומות, לא פוגעים באוכלוסייה הישראלית במישרין ומדברים על אהבה, משל היו נערי פרחים (מה שכה רחוק, שכן מילות האהבה שלהם, מסתירות שנאה ובוז עמוקים לא רק לאוכלוסיה הערבית, אלא גם לאוכלוסיה היהודית של מסכימה עם דעתם), אין לסבול את הפגיעה הקונסיסטנטית שלהם באוכלוסיה הערבית בשטחים, בין אם מדובר בעקירת עצים של חקלאים, בין אם מדובר בהשתלטות על מבנים בשוק חברון, בין אם מדובר בהליכת מליציות יהודיות חמושות בכפרים פלשתינים תוך כדי זריעת טרור ופחד באוכלוסיה המקומית וכמובן, כפי שהדברים הגיעו עכשיו, והם יותר מדברים אל הקונסנסוס הישראלי, פגיעה בכוחות הביטחון הישראליים.

אלעד

טרוריסטים יהודיים רעולי פנים בחברון. צילום AP.

"אהבת חינם" בחברון. צילום AP.