בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אי שם בשנת 2005 חשבו אנשי העיתון Jyllands Posten הדני על חופש הביטוי, הם ראו לנגד עיניהם גם את הזכות לבקר את האוכלוסייה המוסלמית במדינה.

הפריע להם שבדנמרק, בה קהילה מוסלמית של 270,00 איש (כ-5% מהאוכלוסייה), שהגיעו כפועלי עבודה ופליטים מאזורי מלחמה (הנתונים אגב מאתר ה-BBC), לא ניתן למתוח למשל ביקורת על כך שהאוכלוסייה המוסלמית נתמכת יותר על ידי מערכות הסעד או שמקרב המוסלמים יש כאלו שלא מכבדים את רוח המדינה הנוצרית הדנית והיו רוצים אולי להשליט במדינה חוקי אסלאם, לפחות כלפי האזרחים המוסלמים.

כלומר מבחינה חוקית נראה שאפשר למתוח ביקורת. אולם רבים הם אנשי המדיה באירופה שכפו על עצמם שתיקה בשל גל הפחדות, איומים וטרור של מוסלמים ביבשת כלפי אנשי רוח שהעיזו לבקר מוסלמים ובמיוחד את דת האסלאם. השיא הוא אולי ברצח הבמאי ההולנדי תאו ון-גוך שנרצח בנובמבר 2004 על ידי קנאי מוסלמי או לפני כן, בפסק ההלכה שהוציא על הסופר הבריטי ממוצא פקיסטני סולימאן ראשדי, מחבר הספר "פסוקי השטן", האייתולה חומני, מנהיגה הרוחני של איראן (למרבה האירוניה, פחות מארבעה חודשים לאחר שגזר דין מוות לראשדי, הוא נפטר בעצמו).

אנשי ה- Jyllands Posten חשבו כיצד יוכלו לתרום לביקורת, שהיא הרי מיסודות הדמוקרטיה.

הדרך שהם מצאו לנכון, הייתה פרסום 12 קריקטורות שעסקו בנושא כיצד עשוי היה להיראות הנביא מוחמד (ניתן לראות את הקריקטורות כאן), מצד אומנים אירופים שלא חששו להציג תמונות הקוראות תיגר על מה שנדמה בעיניהם השתיקה האירופית נגד האסלאם.

אנשי העיתון כאמור, ראו, כך לפחות לפי טענתם, את חופש הביטוי והרצון למתוח ביקורת על ההתכופפות של רבים באירופה הנוצרית בפני הכוחות המוסלמים העולים ביבשת המזדקנת.

סביר להניח שרצו גם לעורר פרובוקציה במידה זו או אחרת בממלכה הדנית. הרי בסופו של דבר, זו דרך מאוד נוחה להיכנס לתודעה.

אולם ודאי הם לא שיערו שהקריקטורות שפרסמו, בהן נראה הנביא מוחמד בין היתר כאשר לראשו כובע הנראה כמו פצצה, תעוררנה מהומות ברחבי העולם המוסלמי (ולו רק כי המסורת המוסלמית אוסרת את ציורי או פיסול הנביא מוחמד, על מנת למנוע סגידה לפסלים [בדומה לנצרות])

להלן חלק מהפרעות והמחאות:

סעודיה ולוב למשל משכו את שגריריהן מדנמרק.

בעזה שרפו מפגינים דגל גרמניה, לאחר שהעיתונות פורסמו לאות הזדהות את הקריקטורות הדניות.

בשכם גם נחטף גרמני בשל אותו עוון – קשור לגרמניה אשר בעיתונים בה פורסמו תמונות המכפישות את הנביא מוחמד.

בדמשק, השגרירויות הדנית והנורווגית עלו בלהבות בשל העלבון הצורב.

בביירות הייתה זו רק השגרירות הדנית שנשרפה כליל על ידי אספסוף מוסלמי זועם.

כמובן, הוכרז על חרם על מוצרים דנים בעולם המוסלמי (מעניין מה קורה אם מישהו ממש אוהב עוגות דניש).

והיו עוד כי מיני פעולות שונות שאף הביאו להרוגים.

התנצלות העיתון לא עזרה (מדובר בגרסה באנגלית. יש גם גרסה בערבית למעוניינים וכן גרסה בדנית) נכון לשעת כתיבת שורות אלה, לפחות בכל הקשור למהומות מחוץ לדנמרק.

למעשה, העיתון התנצל אף הרבה לפני שכל המהומות הגיעו לסדרי הגודל להם הגיעו.

יש לי יותר מחשד סביר, שישנם בעלי עניין המלבים את המהומות, הרבה מעבר למצוקה זו או אחרת שמרגיש מוסלמי זה או אחר על חילול כבודו של הנביא מוחמד.

אני לא מדבר רק על החזרות שגרירים מדנמרק, החרמה שיטתית של מוצרים דנים (אגב, אני מוצא את זה די דומה לחרם שמארגנות קבוצות חרדים בישראל), או שריפת נציגויות דניות בבירות מדינות ערב.

אני מדבר גם, למשל, על הדברים שנשא האייתולה האיראני עלי חמנאי, שקישר בין פרסום התמונות בעיתונות האירופית לפעילות ישראלית מכוונת לאור ניצחון החמאס.

היש עיוולת גדולה מלטעון שהדברים נעשו על ניצחון החמאס בבחירות לרשות הפלשתינית בחודש ינואר 2006, כאשר פרסום התמונות היה בכלל בספטמבר 2005?

והיה ודבריו של חמנאי נכונים, הרי שלא רק מוחמד היה נביא, אלא גם אנשי העיתון הדני...

ניכר שיש כאן עליהום מכוון, שמטרתו לזרוע ים של אי שקט וחוסר יציבות בקרב ההמון המוסלמי.

אני בספק עד כמה אי שקט כזה יתרום למנהיגים במדינות ערב. בסופו של דבר, הדבר עלול לסכן את משטרם, אם אכן המהומות בבירותיהם יהיו נטולות רסן.

נראה שמהומות מהסוג הזה, יותר מכוונות כלפי אמצעי תקשורת מערביים – "הנה, ראו. אנחנו פגועים, כועסים ולכן כדאי לכם להיזהר".

אולי יש בהתססה הזו ניסיון להתסיס אי שקט באירופה. הרי אך מכבר נסתיימו להן המהומות ברחבי צרפת, שעלו בעקבות קיפוח מוסלמי.

וכמובן, יש כאן משחק שמנהיגי מדינות מוסלמיות ואנשי דת מוסלמים צריכים לשחק, גם בינם לבין עצמם וגם כלפי הציבור שהולך אחריהם.

אחרי הכול, העולם המוסלמי, על אף השאיפה של כמה אנשים צרי אופקים להציגו כחד ממדי, הוא עולם שוקק, רב-תככים, משחקי כוח, ריבים ועמוס בריתות ויריבויות פנימיות, אשר קצרה היריעה לפרטן והן בהחלט משחקות תפקיד משמעותי בעולם המוסלמי.

ובל נשכח שכאשר יש בעיות מבית, ובעולם המוסלמי לא חסרות צרות, כמו הבדלים תהומיים בין עשירים לעניים, בין מדינות מוסלמיות שונות וגם בתוך המדינות עצמן, או כל אותם ריבים ומאבקי כבוד בתוך העולם הערבי והעולם המוסלמי, אז קל לנסות להתאחד סביב אויב משותף, בין אם הוא ישראל, בין אם הוא ארה"ב ובין אם הוא במקרה הזה דנמרק.

לבינתיים, זה משכיח במשהו את הצרות מבית, לפחות אצל חלק מהאנשים, שעסוקים בלכעוס על המערביים שחיללו את כבודו של מוחמד ולא על מנהיגיהם החיים הצורה נהנתנית (אמרתי כבר שזה מזכיר לי כל מיני דברים בישראל?)

כמובן שגם בארץ, לא נותרו אדישים לעניין הקריקטורה.

התגובות נעות מתגובות בסגנון "הנה, עכשיו גם האירופים מי הם באמת המוסלמים האלה" כפי שמביע דן שיפטן בדבריו (שלא השתנו בהרבה מהפעם האחרונה ששמעתי אותו) ועד תגובות שהם קינה מלאת הערצה לאסלאם מפי בני ציפר, אשר יותר מביעה כיסופים לאסלאם בתקופות אחרות, מאשר לכמה התפתחויות לא סימפטיות שלו בהווה (לאור המפגש עם המערב על פי ציפר, אם כי למיטב ידיעתי מפגשים בין מזרח למערב היו קיימים משך מאות בשנים לפני עידננו).

יש כמובן את מי שבחר להציג דווקא את המוסלמים המצטערים על כך שיש הנעלבים ומבעים זאת באלימות בשם המוסלמים.

הפרש כאמור מקיפה כמות רבה של אינפורמציה. תוכלו לקרוא עוד על הפרשה תוכלו בוויקיפדה בגרסה בעברית, בגרסה באנגלית וגם בגרסה בערבית, שבאופן לא מפתיע, לא כוללת את התמונות השערורייתיות.

לפני שאסיים, אומר רק שמלבד מה שכבר כתבתי על אותם מנהיגים רוחניים ומדיניים המלבים את הזעם בצורה מניפולטיבית להשגת מטרותיהם הפוליטיות,הרי שבאמת צר לי על אותם גלים של שנאה, שודאי לא מוסיפה דבר לאיש.

דווקא בהתנהגותם, מחזקים אותם אנשים את הסטריאוטיפים שיש לאנשים בעולם המערבי כלפי מוסלמים.

אותן קריקטורות פורסמו כמחאה על אלימות מילולית ופיזית מצד מוסלמים.

דווקא תגובות מהסוג הזה, עוזרות לאותם מבקרים לבוא ולטעון "הנה, אמרנו לכם. כאלו הם".

האם לא הייתה זו נקמה מוסלמית מתוקה יותר, אם אותם אנשים היו מראים שעל אף הניסיון להדביק להם תווית, הם אינם נכנעים לה?

אני מודע לכך שקל בהרבה לכתוב את הדברים הללו, מאשר לבצע.

אני מודע לכך שודאי רבים בעולם המוסלמי כן מזדהים עם הביקורת על האסלאם, גם אם לא עם דרך הצגתה.

אני סמוך ובטוח שרוב המוסלמים בעולם מוחאים בכך שהם מסננים כמה מילים על אווילותם של אותם אנשים שפרסמו את הקריקטורה, אך בו בזמן הם מודעים לכך שהניצחון על המערב לא יכול לבוא בבריונות.

ולסיכום, אומר שדת, בהיותה דבר מוחלט, בהיותה כזו שלא מאפשרת למאמינים בה פשרות, מוטב שתישאר בבתי המדרש, בתי התפילה ובלבבות של מאמיניה ולא תזלוג ליחסים שבין מדינות וליחסים שבתוך במדינות.

הדבר נכון לגבי האסלאם על זרמיו, היהדות לסוגיה, הנצרות לפלגיה ויתר הדתות, באשר הן.

אלעד