בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בימים האחרונים החלטתי לנצל את הסקייפ (Skype), על מנת לברר באופן בלתי תלוי ולגמרי לא מייצג את פרשת פרסום הקריקטורות של מוחמד.

חיפשתי לי אנשים מדנמרק (שמשום מה בחיפאית קוראים לה "דניה").

מצאתי איזה אחד מהאי Bornholm שבצפון דנמרק.

התחלנו להתכתב.

למרבה הצער, הוא היה נער בן 14 ואוצר המילים שלו באנגלית לא אפשר לו להתבטא בנושא.

כך דיברנו קצת על כך שבחוץ יש כל הזמן שלג (בחוץ אצלו) וכמה הוא מסכן. קצת התעניינתי בדרך בה מעבירים את הזמן בחורף הדני (מול המחשב ובנגינת תופים). ונפרדנו.

השתעשעתי גם במחשבה למצוא איזה דני ולהאשים אותו בכיבוש האכזרי של הדנים בגרינלנד.

אני מוכרח להודות שהמחשבה עלתה בראשי אחרי איזו תגובה בנושא שקראתי בבלוג שלי או באחד הבלוגים שאני קורא, לפני כשנה וזה מאוד הצחיק אותי.

אבל כאמור, מספיק שזה משעשע אותי בדמיון, אז אני לא באמת מציק לאנשים מדנמרק באופן הזה.

אחרי הכול, גם אם לפעמים יש אנשים שמתייחסים אליי ככובש אכזר בסקייפ, אין זה אומר שאת השנוא עליי אני צריך לעשות לזרים.

עוד רציתי לשמוע דעות של מוסלמים באשר למהומות שהתחוללו במדינות ערב ובכלל, מה דעתם על הקריקטורות שפורסמו בדנמרק.

החלטתי לחפש אנשים בערך בני גילי ממצרים, מדינה מוסלמית שכנה, גדולה ונמצאת ביחסי ידידות עם ישראל.

מצאתי את מוחמד, בן 25 מקהיר, והתחלנו להתכתב.

הצגתי את עצמי. אחרי כמה מילות נימוסים ואחרי שהבעתי רצון לבקר במצרים ביום מן הימים, מוחמד שאל מה דעתי שאבקר אותו כאשר אהיה במצרים.

חשבתי שהוא קצת נמהר. אחרי הכול, דיברנו אולי חמש דקות. גם לא ממש עשו אותי אתמול (כמדומני דיברתי איתו לפני שלושה או ארבעה ימים, כך שזה אפילו לא הגיוני שעשו אותי אתמול, כי לא יכולתי לדבר איתו לפני שעשו אותי), אז אני לא ממש סומך על אנשים מהאינטרנט באופן כללי ובאופן ספציפי על אנשים ממדינה זרה, שיש בה גם קבוצות שעוינות את מדינתי, שאני מכיר חמש דקות ואפילו לא ממש הציגו עצמם כהלכה.

שאלתי אותו אם לא מפריע לו שאני מישראל. הוא השיב שזה לא מפריע לו.

מוחמד ביקש לראות תמונה שלי ואני שמחתי לשלוח לו את הקישור לתמונה הבאה.

הוא הסתכל. שאל אם אני בן או בת.

השבתי שבן.

מאז, הוא עדיין לא החזיר לי תשובה.

הייתכן ומוחמד ניסה לפתות אותי?!

יתכן ויושב לו אדם בקהיר ובאמת מאמין שבשל היותו אוריינטאלי, הוא יישבה בקסמיו נערות תמימות?

שיבושם לו, אני מניח.

כעת אפסיק רגע לספר על התוכנה הזו (למרות שיצא לי לדבר בה עם איזה יפני שהייתי צריך לשכנע אותו שיפן לפני מלחמת העולם השנייה הייתה מסורתית ולא טוטאליטרית ושכעת הם לא נהנים ממשטר דמוקרטי כה נפלא, בשיטה החד מפלגתית שיש להם, בניגוד לימים האימפריאליסטים שלהם).

נסעתי היום בכביש החוף מת"א לחיפה.

קצת אחרי מחלף השרון (מדהים איך היה צריך לרצוח את רבין כדי שיקראו את שם מחלף שמריהו על שמו ושרון עדיין לא מת וכבר יש על שמו אזור שלם בארץ), , הייתה תאונת דרכים.

כפועל יוצא של תאונת דרכים בישראל, היה עומס בכביש, הואיל ונהגים בעלי יכולת דחיית סיפוקים של ילדים בני 4, התעכבו לראות את הרכבים שעמדו בצד ימין ("סקרנים" מכנים אותם).

בעודי עומד תקוע בפקק, בום, טראח!

רכב נכנס ברכב בו נהגתי מאחור.

יצאתי מהרכב לראות את מידת הנזק (שלא היה) וגם הנהג שנכנס ברכבי מאחור יצא. "לא קרה כלום" הוא אמר, כאשר כוונתו היא שלא נגרם נזק.

על אנטנת הרכב בו נסע היה תלוי סרט כתום. נזכרתי באותו אי מייל שהתרוצץ לפני ההתנתקות שהודה לאותם אנשים במשרד התחבורה שהחליטו לסמן נהגים מסוכנים עם סרט כתום...

המשכתי לנסוע, הוא נסע מאחורי.

במשך כעשרים דקות, בהן התקדמנו לכל היותר קילומטרים ספורים, הוא דיבר בטלפון. בכל פעם שעצרתי, ראיתי אותו מתקרב אל הרכב שלי בצורה מפחידה.

תוך כדי נסיעה, הוא לא ממש אחד בהגה, שכן יד אחת החזיקה במכשיר הסלולארי, בעוד השנייה הייתה עסוקה בעשיית תנועות כאלו ואחרות, בהתאם למה שידיו של האיש הזה רצו להגיד. מה לעשות, קשה להיפטר מהרגלים כמו דיבור בעזרת הידיים, גם כאשר צריך את הידיים לזוטות כמו אחיזת ההגה.

אני מניח שאלוהים יעזור לו, שכן אלוהים הרי אוהב אנשים עם כיפה סרוגה. הם מלח הארץ.

בחיי, אני בטוח שקראתי את זה היכן-שהוא, כלומר זה ודאי נכון.

סוף שבוע קריר ונחמד לכולם.

אלעד