בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

את היום, או לפחות כמה שעות ממנו, ביליתי בשמורת החולה.

18 ₪ כניסה למבוגר, מה שנחסך מאיתנו, הואיל ויש לי כרטיס מטמון.

עוד 15 שקלים, אם רוצים לבקר במרכז המבקרים החדש, הכולל סרט תלת מימדי.

לא ממש רציתי להיכנס, אבל אימא שלי ממש רצתה (אה, כן, החלטתי שיהיה נחמד לטייל פעם עם אימא שלי, אז הצעתי לה אתמול להצטרף אלי היום. יחד עם זאת, בעקבות זאת שיניתי את המסלול לשמורת החולה, במקום אחד מנחלי הצפון).

היה דווקא נחמד.

ישנם שלושה חדרים, בראשון רואים סרט המסביר על התהליכים הטבעיים שעיצבו את עמק החולה כפי שהוא היום, כולל מפעל הייבוש בשנות החמישים (נמתחה שם ביקורת מרומזת על הציונות, אבל כמובן שהיא נבלעה בשבחים והילולות לשמורת הטבע שהוקמה על ידי מדינת ישראל).

בחדר השני מסבירים על העופות בשמורת החולה, אלו הקבועים וגם אלו הנודדים.

ובחדר השלישי, יש הסבר על בעלי החיים בשמורה (כי כידוע לכל דוגמנית, עוף הוא לא חיה ולכן דוגמנית צמחונית אוכלת פרגיות).

אחרי שלושת החדרים, יש משחק טריוויה קצר למשתתפים. אחרי מספר שאלות עליהן עונים באמצעות בחירת התשובה המתאימה לשאלה הנשאלת, מוכרז מנצח.

באופן לא מפתיע, המנצח היה האיש בעמדה 20.

באופן עוד יותר לא מפתיע, אני הייתי בעמדה 20. השבתי נכון על כל השאלה.

טוב. זו לא חוכמה. רוב המתחרים נגדי היו ילדים ממש קטנים. לזכותי אומר שלרוב ההורים עזרו (מה שפעל לרעתם מסתבר).

לאימא שלי לידי היו שתי שגיאות.

אחרי הטריוויה, צופים בסרט תלת מימדי, שהוא בעצם האטרקציה במרכז המבקרים בהחולה.

מלבד היותו תלת מימדי, המושבים זזים מעט, על מנת לדמות את מעוף הציפורים.

הסרט מפעיל לא רק את חוש הראייה וחוש השמיעה, אלא גם את חוש המישוש. כשטסים, פועלים וינטלטורים, הזורקים אוויר אל עבר הצופים.

בסופו של דבר, היה חביב. אבל אני בספק אם הייתי נכנס לשם סתם כך.

זה טוב לאנשים שבאים עם הילדים שלהם או עם אימא שלי...

לאחר מכן הסתובבנו בשמורה.

צפינו במספר עופות ויותר מידי שפמנונים. היה גם שפמנון אחד ג'ינג'י.

היו צבים לא מעטים ואפילו לוטרה (שיש האומרים כי היא בעצם לוטריה, אבל אני באמת לא מבין מה ההבדל) אחת שיצאה לה לאכול בקרבת בני אנוש.

היה נחמד.

גם צילמתי קצת. בעיקר בווידיאו, כך שלא תזכו לראות כאן תמונות איכות רבות.

מה שכן, בדרך לשם, בעוברנו בבקעת בית הכרם, חלפנו ליד לא מעט ישובים ערביים.

מצד אחד קצת מציק לראות שמחצית הבתים לא צבועים מבחוץ. מצד שני, זה יוצר שילוב די מעניין.

מידע לא מאומת לחלוטין, שמישהו פעם אמר לי, גורס כי לא משלמים ארנונה על בתים הנמצאים בבנייה ובית שלא נצבע מבחוץ, נחשב כבית שבבנייה.

כאמור אני לא יודע עד כמה זה נכון.

בכל מקרה, אני תוהה לגבי התפישה של אנשים החיים בבית לא גמור את עצמם.

אני מקווה לזכור לשאול מכרים שגרים באזור.

אני מצרף תמונה מדיר אל אסד להמחיש למה אני מתכוון ולאחר מכן תמונות משמורת החולה.

שבוע טוב.

אלעד

נ.ב.

אשמח אם מישהו יזכיר לי לבקר במקום באביב, כאשר עופות ינדדו צפונה מאפריקה לאירופה.

הכפר דיר אל אסד - כמחצית הבתים לא צבועים מבחוץ (דבר שמשתנה מכפר לכפר אגב)

הגשר הזה הזכיר לי כל מיני דברים מסין (וזה חיובי במקרה הזה)

ילדה ג'ינג'ית משקיפה ממגדל התצפית

ילדים קטנים משתעשעים בשמורה

כשאומרים "ריקוד הציפורים", מתכוונים לזה

לוטרה

איקס עיגול (איקס מיקס דריקס) על עץ אקליפטוס