בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

בסוף חודש ינואר התבשרנו כי ענקית המידע גוגל, תפעיל שירותי חיפוש מנותרים ומצונזרים במדינה המאוכלסת בעולם – סין. כשבועיים לאחר מכן, התבשרנו כי המתחרה העיקרית של גוגל – חברת יאהו, שוב הסגירה לידי ממשלת בייג'ין מידע על מנוי שלה שיוביל לענישתו על היותו מתנגד משטר.

אני רוצה לנצל דווקא את העובדה שמדובר בסין, אשר מוצגת בתקשורת כמדינה חשוכה או לפחות כמדינה בה זכויות האזרח הם לא דבר מובן מאליו, על מנת להסית את הדיון אל העולם המערבי וישראל.

אפשר להניח שבשל השליטה של ממשלת סין בזרימת המידע לאזרח הסיני וגם בשל האינטרסים של ממשלת סין וחברת גוגל, העניין יוצנע מעיני הגולש הסיני.

לצורך העניין, אני לא חושב שאחטא בהרבה לאמת, אם אקבע שהגולש הסיני יידע שהוא נהנה מגוגל, ענק החיפוש האמריקני, אך לא יהיה מודע לעובדה שתוצאות החיפוש המוצגות לו הן חלקיות ומידע אודות החיפושים שלו והרגלי הגלישה שלו, עלול יהיה לשמש נגדו על עבירות הפוגעות בביטחון המדינה הסינית.

זה כאמור הולך להיות העתיד בסין, אך מה אם המקרה הסיני מתרחש אצל כולנו, בלי שנדע עליו?

הרי אם הנחנו שהגולש הסיני לא יידע שעוקבים אחריו והמידע שהוא מקבל הוא חלקי, מגמתי ומצונזר, מדוע עלינו להניח שמה שנעשה כיום אצלנו שונה?

כי אנו חיים במשטרים דמוקרטים נאורים?

כי חברות כמו גוגל ויאהו רוצות לעשות כסף בסין ולכן הן משתפות פעולה עם משטר בעייתי, אבל הן לא יעשו דבר כזה במדינות כמו ארה"ב, בריטניה, צרפת, ישראל ואחרות?

יהיה זה תמים להניח שהמצב אצלנו שונה באופן משמעותי.

זה מכבר נחשף בניו יורק טיימס (אחרי שהמידע הוחזק בעיתון ולא פורסם במשך זמן רב, בשל לחצים של הממשל) למשל כי ממשל בוש בארה"ב התיר האזנות סתר לאזרחים אמריקנים (קישורים לכתבות ב-BBC ו-CNN).

התקבלו גם דיווחים על בקשות של הממשל מהחברות המפעילות מנועי חיפוש לקבל מידע על התנהגות גולשים (כמדומני לניתור פעילויות פורנוגרפיה, "למען ביטחון הגולשים" כמובן).

ובל נשכח שרב הנסתר על הגלוי בתחומים הללו, כך שמיעוט המקרים שנחשפים מאפיל על מקרים אחרים הנותרים בחשיכה.

בתור דוגמא מישראל, שוחחתי פנים אל פנים עם מישהי, יהודיה מישראל, שבזמנה הפנוי קוראת מהדורות מקוונות של עיתונות ממדינות ערב. היא סיפרה שאחת לכמה חודשים היא זוכה לביקור של אנשי החוק של מדינת ישראל, המתעניינים מדוע היא גולשת לאתרים במדינות ערביות.

הואיל ואני מניח שהיא אדם שקורא באתרים ערביים כדי לדעת מה חושבים, או לפחות כותבים, בצד השני מתוך סקרנות ולא בשל פעילות חבלניות עוינת, היא לא נעצרה, לפחות עד כמה שידוע לי.

אבל המעקב מתקיים, בשקט בשקט, כך שגם אם אנו יודעים שהוא עלול להתקיים באופן תיאורטי, אנו נוטים להדחיק זאת מהתודעה שלנו. לפחות חלקנו.

חברה כמו גוגל, על אף סיסמתה “Don’t be evil” (קרי אל תהיה מרושע או כפי שתרגמו זאת פעם ב"הארץ" "אל תהיו מושחתים" ולא התייחסתי לזה כאן כי עידו קינן כבר עשה זאת), לא מהססת לפגוע בחברה כמו BMW כאשר היא מסירה אותה ממנוע החיפוש שלה, כחלק מצעדי ענישה של ניסיון להטות את מנוע החיפוש של גוגל, משל חברת BMW הפרה איזה חוק בלתי כתוב.

ואם לא מספיק לנו שגוגל מציגה או לא מציגה תוצאות בהתאם לשיקולים שאינם קשורים לאלגוריתם של מנוע החיפוש המתיימר להציג את מה שהגולש מחפש, נוכל לצרף את המקרה הסיני בו החברה הודיעה קבל עם ועדה שהיא מוכנה לכופף את מהימנותה לגחמותיו של שלטון אשר חופש המידע אינו נר לרגליו ובמקביל את הנכונות הכמעט בלתי מסויגת של החברה להירתם למאמצי הממשל האמריקני במלחמתו בטרור חסר הפנים.

מדוע נאמין אפוא כי היום, החיפושים באמת מניבים תוצאות מהימנות באזורנו?

האם אותם שעשועים המשוחררים מידי פעם לעיתונים המכריזים כי אם תחפש "קוף גדול, שעיר וטיפש", תגיע לדף על נשיא ארה"ב ג'ורג' בבית הלבן מראים שאכן קיים חופש לחפש ולמצוא כל דבר, או שאולי מטרתם היא הסחת דעת ההמון, שסבור בטעות שהנה, כל דבר אפשרי, כאשר מציגים לא מצגת תעתועים, לפיה הוא חי עם איזה חופש בחירה וחופש בחירה, כאשר אלה הם רק אשליה, ספק מתוקה, ספק כואבת.

במובן מסוים, חשיפת חלק מהמידע, כאילו הוא המידע המלא, גרועה מאי חשיפתו.

הבה נדבר על משהו שקיים על פי מקורות זרים – הכור הגרעיני בדימונה (לפחות קיים מבחינת מקום המייצר נשק). עצם זה שלא מתאפשרים ביקורים בכור, לא של גורמים זרים ולא של אזרחים ישראלים מהשורה, שישראל לא מוכנה להגיד מה יש לה, אם יש לה, מביא לכך שהחשד קיים כל הזמן.

אם נשווה זאת לאיראן, שם לכאורה היה מותר לפקחים בינלאומיים לבקר עד לא מזמן, הרי עצם הפתיחות לכאורה, מעלה את החשש הסביר שרב הנסתר על הגלוי, כלומר לכאורה הפרויקט האיראני היה תחת פיקוח, אך למעשה החלקים המהותיים והמסוכנים, לוטים היו בערפל.

בשני המקרים התוצאה היא אחת – מדינה עם נשק גרעיני. אולם ישנה חשיבות לדרך, בעוד במקרה הישראלי כל בר דעת מניח שלישראל יש נשק מסוכן, הרי במקרה האיראני לפחות חלק מהאנשים האמינו או רצו להאמין שלאיראן תוכנית גרעינית למטרות שלום, כי הרי ברור שיצואנית הנפט הרביעית בגודלה בעולם זקוקה למקורות אנרגיה חלופיים כמו כורים גרעיניים (זה תירוץ שקצת יותר מתקבל במקרה של צפון-קוריאה).

הבה נבחן מקרה אחר. המקרה של שרון והמידע הרפואי עליו שנחשף לאחר השבץ המוחי הראשון בו לקה.

כבר תיארתי את המקרה לפני חודש ולכן רק אומר בקצרה שנאמר כי תיקו הרפואי של ראש הממשלה ייחשף (דבר חסר תקדים שנעשה לאור השבץ בו לקה, על מנת להוכיח שהוא יכול לרוץ לעוד קדנציה). במסיבת עיתונאים הסבירו כי ראש הממשלה בריא באופן כללי ומצבו מצוין ביחס לגילו. סיפרו על כמה מחלות קלות שיש לו, כגון השמנת יתר (מה שהיה קשה להבין לבד) ובזאת הסתכמה חשיפת המידע.

זמן מה לאחר שנפל למשכב בפעם השנייה, הסתבר שאותה חשיפה לא הייתה מלאה, כפי שניסו ליצור רושם בעת הצגת המידע הרפואי. הוסתרה מחלה המזוהה עם מחלת האלצהיימר, מחלה סופנית אשר הלוקים בה מאבדים את הזיכרון ויכולות קוגניטיביות, מה שבהחלט עשוי היה להעלות ספק באשר ליכולת תפקודו של שרון כראש ממשלה המקבל החלטות.

גם אם נניח שהרעיון הקונספירטיבי-משהו שהעליתי, לפיו שרון יהיה שליט-בובה הנשלט על ידי בעלי עניין וכוח, שגוי מיסודו, עדיין ברור לכל שגם במקרה הזה, הצגת חלק מהמידע כאילו היה המידע השלם, גרוע מאי הצגת המידע בתירוצים שונים.

אם נשליך למקרה של חופש המידע שלנו באינטרנט, לא יהיה זה מרחיק להניח שהאנאלוגיות שהבאתי לעיל, בהחלט משקפות את מה שמדאיג בהקשר הזה, בו אנו סבורים שמנועי החיפוש מציגים לנו מידע מהימן בכל נושא, כאשר בפועל זוהי רק אשליה מתוקה חסרת בסיס.

אולי מצבנו אף רע מזה שבסין, לפחות במובן מסוים.

אם האדם הסביר בסין, יודע לקחת בעירבון מוגבל את אשר רועות עיניו ושומעות אוזניו, שכן הוא מודע לאיסורים וההגבלות על החופש שלו, שכן הוא מודע למשטר הסמכותי תחתיו הוא חי, הרי שהאדם במערב חונך להאמין באשליית חופשת ופתיחות וזה הקו המנחה אותו בעת הגלישה באינטרנט.

בדומה לעיתונות הרשמית במשטרים הסובייטים של מזרח אירופה, אשר קוראיה ידעו שהדברים המעניינים לא נמצאים בפרופגנדה הממלכתית, אלא דווקא בין השורות, גולשי האינטרנט בסין ודאי יודעים שאולי אין אליהם זרימת מידע חופשית. אך המודעות לכך היא סוג של חיסון.

דווקא האמון והאשראי שנותנים במחוזותינו לעיתונות, לאתרי החדשות, למנועי החיפוש, הם המפחידים באמת, בהנחה והונאות ענק הן דבר מפחיד.

כולי תקווה, שגרמתי ולו לאדם אחד להרהר שוב על דברים שהם אולי בגדר מוסכמות. שאולי עזרתי להוציא אדם אחד מאמונה בעולם אידיאלי.

אלעד

ועוד קישורים שלא מצאתי איך לשלב אותם בטקסט:

גוגל משתחווה לחומת האש הסינית הגדולה (באנגלית זה נשמע טוב יותר)

על חקיקה אמריקנית שאולי תמנע חלק מהצעדים שנוקטות חברות אינטרנט אמריקניות בסין. למותר לציין שהצגת סין כמדינה בעייתית בענייני זכויות אדם, משמשת כאנטיתזה למשטר אמריקני/מערבי שהוא לכאורה נאור. יתכן וזה נכון כמובן, אך יותר מידי דוגמאות מרמזות שכנראה המשטר במדינות המערב לא חטטן פחות בנודע לאזרחיו, אלא פשוט הוא המשטר שאנו חיים תחתיו ולכן אנו נוטים לחשוד בו פחות ולקבל אותו כמובן מאליו.

שני חיילים סינים בכניסה לעיר האסורה, כפי שצילמתי בבייג'ינג בספטמבר 2004