סיגריות ובשמים
היה זה ביום חמישי האחרון כאשר נכנסתי למקום אשר אם אכתוב את שמו הוא יעביר בכם רטט וצמרמורות בכל הגוף (טוב, יותר סביר להניח שהוא יעביר בכם גל צחוק ותחושת בוז, וזו הסיבה האמיתית שאני לא כותב היכן הייתי).
בחוץ היה קר למדי, כעשר מעלות צלזיוס מעל האפס, וגשום לפרקים.
לא פלא שהאנשים שבחדר, לא זאת בלבד שלא יצאו החוצה לעשן, אלא גם סגרו את הדלת והחלונות, כך שהחדר היה אפוף עשן כמו קרמטוריום נטול ארובות.
כאשר נכנסתי פנימה, התחושה הייתה כאילו התפלשתי במאפרה אחת גדולה.
נמלטתי משם כל עוד נפשי בי, כאשר החלטתי להעביר את הזמן שעוד נותר לי בחוץ, באוויר הקריר והנקי (יחסית) של חיפה.
הדבר היה אמור למנוע מריח הניקוטין והזפת להידבק בשיערי ובבגדים שעל גופי.
בעודי עומד שם וממתין, עוד לוקומוטיב, קטר רוסי, עשה את דרכו פנימה.
בידו האחת סיגריה בוערת. על שיערו מרוח ג'ל שיער שלא החמיא עם מעט השיער שהיה על קרקפתו.
ניכר שהאדם, שלא היה יפה במיוחד, ניסה לטפח עצמו.
לא אתפלא אם הוא מלבין שיניו, רק כדי שזוהמת הסיגריות תוכל להצהיב אותן שוב.
בכל מקרה, ללא כל צל ספק ניחוח עז של בושם על מגופו.
לא. הריח לא סתר לחלוטין את עשן הסיגריות. רק משב רוח רענן דאג להרחיק את הצחנה ממני.
אולם בעוד העשן עדיין מדגדג באפי, במין שילוב דוחה עם הבושם שגופו היה רווי בו, לא יכולתי להימנע ממחשבות על כך שאנשים המשתמשים במי פה או מספיגים עצמם בושם, בעודם מעשנים, ממש מזכירים לי שירותים מטונפים ולא מאווררים שבהם רוסס תרסיס זול שאמור להפיג ריח, אך הוא כושל במילוי משימתו הבלתי אפשרית וכך, סירחון אחד מתחלף בסירחון אחר.
וסליחה ששיתפתי אתכם בעולם האסוציאציות המוזר-לעיתים שלי.
רופאי שיניים זה דבר חביב?
יתכן ואצטער על מה שאני כותב כאן כעת.
יכול להיות, אבל זה עדיין רק בגדר אפשרות שהסיכויים לה קלושים, שאני מתחיל להשלים עם הצורך בביקור אצל רופא שיניים.
כאמור, יתכן ואני אצטער על זה יום אחד. אבל נכון לעתה, כל עוד רופא השיניים מוצא שהשיניים שלי בסדר ואני לא צריך שום טיפול, אני די מרוצה מהסידור.
גם אם הוא טועה בדיאגנוזה, אני שמח שיש לי גושפנקא רפואית שאני בסדר ולא צריך לעבור עקירות.
נוסף על כך, מצאתי את הביקור במרפאת השיניים כדבר שתורם לי.
יש שם דוגמיות של משחות שיניים (של חברת טבע) ומי פה (של חברת טבע גם כן), כך שאם לוקחים מספיק אפשר לא לקנות משחות שיניים בין ביקור לביקור.
נכון, לקחתי רק משחה קטנה אחת. אבל זה רק כי לא היה לי נעים, אלמנט שבהחלט אפשר להתגבר עליו. הרי לרופא השיניים ודאי לא איכפת.
הליכה לקיסריה
ביום שבת האחרון, ביקרתי בקיסריה.
לא, לא חיפשתי את ביתו של ארקדי גאיידמק. סתם קפצתי לאתר העתיקות הנהדר הסמוך הקרוי על שם אוגוסטוס קיסר.
הואיל וזו לא הפעם הראשונה שאני במקום, גם לא השנייה ואף לא השלישית (וכן הלאה, עד שמתישהו נעצר), לא ממש צילמתי הרבה.
למען האמת, באופן לא אופייני, צילמתי בתוך האתר רק שתי תמונות ועוד מספר תמונות מחוץ לאתר.
מה שהפריע לי, היה שלט אחד המוצב ליד הטיילת בו כתוב שבעקבות סופה שארעה בחורף נפגעה הטיילת ועבודות שיקומה יתבצעו בקיץ הקרוב.
זה אולי נשמע/נקרא נהדר, אבל העובדה שאין תאריך על השלט, עשויה לעורר את המבקר החשדן ובמקרה שלי, אף להמחיש את שידעתי.
השלט הזה הופיע שם גם בחורף שעבר שביקרתי, לפני כשנה וחודש!
כמדומני השלט גם ניצב שם כאשר הייתי במקום לפני שנתיים, אולם בזה אני לא בטוח לגמרי.
מה הסיכוי שאנשי רשות הטבע והגנים באמת שיפצו את הטיילת בקיץ והיא שוב נהרסה?
אני מעריך שנמוך למדי. וגם אם כן, הרי גם זה לא משחק לטובתם, שכן הם שיפצו את הטיילת בצורה שלומיאלית למדי ולכן הם ראויים לבוז. הרי לא סביר ששנה אחר שנה הטיילת תיפגע.
זה כאילו שיגידו שנתיבי איילון עשויים להיות מוצפים אחת לחמישים שנים והם יוצפו פעמיים באותו חורף. אה, זה כבר קרה.
כמובן קיימת אפשר, שגם היא סבירה, שהטיילת כבר שוקמה ופשוט לא הסירו את השלט. אינני יכול להיות בטוח בכך או לחילופין להפריך זאת.
אז כמה תמונות:
האמפיתיאטרון בקיסריה. שימו לבל לקבוצת הקוריאנים. ניתן לזהות לפי השמשיות (וגם זה שדיברו קוריאנית והמדריך שלהם נופף בדגל של דרום קוריאה)
השלט הסורר המבטיח שיפוץ בקיץ ואני מוכן להישבע שהוא היה שם גם לפני שנה וחודש כשהייתי שם
כשאני מאכיל עניים, הם יודעים שהם צריכים כתשלום להצטלם לבלוג :)
זוג דייגים-סייפים
ואם אלו לא מספיקות, יש עוד כמה מלפני שנה.
ראפ איראני
אשמח אם מישהו יתרגם לי מפרסית את מילות שיר הראפ המפחיד הזה שמציג את כוחה הצבאי של איראן ומזהיר מדוע לא כדאי לארה"ב או כל מדינה אחרת לתקוף את איראן.
הגעתי דרך הפוסט בבלוג הזה.
חוץ מזה יש את הקליפ הזה שאמנם לא כולל מוזיקת ראפ, אבל גם כולל מילים בפרסית והוא מציג מפה של פרס הגדולה, כלומר המאוד גדולה, כזו החולשת על עיראק, ירדן, ישראל, סוריה, מצרים, תורכיה, אפגניסטן, פקיסטן, אוזבקיסטן, טורקמניסטן, טג'יקיסטאן, קירגיסטאן (כל המדינות הללו שנתניהו פוחד מהן) וחלקים מיוון
ככה זה בצבא
לכל מי שטרם שירת בצבא (או לעולם לא ישרת), לכל מי שמשרת בצבא כעת ולכל מי שכבר הספיק להשתחרר ושכח, סרטון הפלאש הזה פשוט מעולה כדי להזכיר מדוע לא בחינם חיל הרפואה של צה"ל נחשב לאחד מחילות הרפואה הטובים בעולם.
טוב. השירות הצבאי שלי לא נראה כך ואלו לא בדיוק הרופאים שנתקלתי בהם. אבל הסרטון עדיין ממש משעשע.
ה-Pixies שמעולם לא הכרתם
העובדה שדי נוח להעלות היום סרטים לרשת וגם קל לערוך וידיאו, מביאה לגל אדיר של יצירתיות.
כמו למשל הקליפ האלטרנטיבי הזה לשיר Hey של ה-Pixies, בו תוכלו לראות שתי נערות מבצעות גרסה משלהם לשיר המקורי.
אני אהבתי. גם אם אין בזה שום דבר מיוחד או מלהיב, זה שעשע אותי בצורה חיובית.
ניו יורק ניו יורק
הנה עוד סרטון שהצליח לשעשע אותי.
הסרט הזה נראה כמו עוד סיפור רגיל של בחור שמנסה למצוא את עצמו בניו יורק ולא מצליח להשתלב.
אבל הסוף מפתיע...
שחר מימון – בקרוב באירוע שלכם!
הלכתי לי היום לתומי ברחוב, כאשר לפתע הייתה על הארץ הקלטת הבאה:
או. כאילו משמיים.
מעניין אם הוא באמת מנגן על סקסופון, או שזה רק משהו שמסמל עבור זמרי חתונות מוזיקה, כאשר בפועל כל שהם יודעים לעשות הוא לתוף בדרבוקה, לשיר ולסלסל.
איזו דרך מיושנת להפיץ את עצמך על קלטת אודיו. כלומר זה מכובד. באפגניסטן, הפיצו קלטות שמע כדי להתנגד למשטר הטאליבן ובאפריקה והודו זה עדיין אמצעי שמע מאוד פופולארי (שמעתי על זה פעם תוכנית רדיו ב-BBC), אבל בישראל, נראה לי יותר יקר להקליט את עצמך על קלטת, מאשר לצרוב את עצמך על דיסק.
חבל רק שמספר הטלפון הסלולארי הוא בן 6 ספרות. אחרת מי יודע, עוד הייתי מתקשר...
טוב. היו גם דברים יפים בדרך שלי.
הם היו צבעוניים ופרחו בשלל צבעים.
ואיתם נסיים.
אלעד