בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

גם את הטקסט הבא כתבתי באוקטובר האחרון. ספציפית, ב-9 באוקטובר 2005, בבקתת עץ הממוקמת אי שם במערב חצי האי הבלקן, בערב סתווי וקריר במיוחד בכפר ז'בליאק שבמונטנגרו.

הטקסט הכתוב

בלחיצת כפתור אחת קטנה, נפתח צוהר לשבריר שנייה ואור פוגע בחיישן פוטו-אלקטרי ויוצר תמונה.

באופן דומה, 24 תמונות בשנייה יוצרות סרט, אליו מתווסף גם פס קול.

התהליך כל כך פשוט, שנדמה שכל פעולה אחרת, ובכלל זה הכתיבה, קשה ממנה.

אם נתעלם לרגע מכך שלעיתים דווקא הדברים הקשים, הם אלה הממלאים אותנו סיפוק, נותר לתהות מה החשיבות של קריאה וכתיבה, בעולם בו בלחיצת כפתור אפשר להעביר הרבה יותר מידע ששעות רבות של כתיבה לא יצליחו להעביר.

הרי הכתיבה, מעצם היותה היא מוגבלת – מוגבלת לשגיאות הקלדה וכתיב, מוגבלת מבחינת פרק הזמן אשר לוקח ליצור טקסט כתוב יש מאין, מוגבלת מבחינת היכולת להעביר את כוונת הדובר, הנימה שבדבריו, הטון ועוד מאות דקויות שסימני פיסוק, רבים ומגוונים אשר יהיו, לא יצליחו להעביר, כי הרי מגוון הקולות האנושי עצום וזה הקיים מחוץ לספרה האנושית אף רב ממנו.

רשמקול פשוט, בן כמה עשרות שנים, טוב מכתב ידו של החכם באדם (בהנחה, לא מובנת מאליה, שכתב היד יובן), לפחות במובנים מסוימים.

סרטון מטופש ככל שיהא, טוב עשרות מונים מטקסט שעבר עשרות הגאות.

לפחות על פי קנה המידה שהוזכר לעיל.

אז מה אם כן יש בו, בטקסט הכתוב, שגרם לכה רבים להחשיב אותו כ"עליון" על פני מדיה אחרים?

אני מניח שאותה "הילה", אותה הנאה מפרי שהושג בזיעת אפיים, היא שהופכת את הטקסט הכתוב לדבר נשגב מכל קלטת וידיאו שנוצרה אי פעם.

גם אם מדובר בסרט שהוא יצירת מופת, לעומת הקליפ האחרון של אומנית פופ ממוסחרת.

באופן אישי, אני מתנגד לפולחן המילה הכתובה והערצת משחקי המילים וחידודי הלשון, גם אם באופן אישי אני "חוטא, לא אחת בשעשועי לשון ו/או גרפומניה מוגזמת.

בסופו של דבר, הייתי מוכן לוותר על הכתב, לוא ניתן היה להעביר את הידע האגור ללא קריאה, כשם שהייתי מוכן לוותר על אכילה אם יכולתי שלא להרגיש רעב ולהיות מוזן בדרך אחרת וכשם שסביר היה כי הייתי מוותר על החיים, לוא ניתן היה "לחיות" בלעדיהם.

יתכן ואני משעמם עד דמעות, יתכן ואף סביר, כי דעותיי הן דבר כה משעמם עד שאיש לא מתעניין בהן.

אבל ברצינות, מה הטעם בפעולה הארוכה, המשעממת והמעייפת של קריאה, של חזרה לא מדויקת על פרי מוחם של אנשים אחרים, אם ניתן להעביר את אותו הדבר בדיוק, גם ללא מעבר על סבך הסימנים הארוך הזה, אשר בד"כ ניתן היה לוותר על רובו ובכל מקרה, כה רבים הם המשתמשים באמצעי הזה שנועד להעביר תוכן, גם כאשר אין כל תוכן שהם מעוניינים לקבל או להעביר.

עד כאן הדברים שכתבתי באוקטובר.

נכון שקיימים יתרונות לטקסט כתוב, בין אם נשתמש בדוגמאות מעולם המחשוב בו הטקסט נסרק במהירות ויכול להיות מאוחזר בין רגע ובין אם נתרפק על היסטוריה כתובה שלמה מאלפי השנים האחרונות.

אולם בסופו של דבר, כל אותם הילולים ושבחים לטקסט הכתובה, מקדיש את האמצעים ולא את המטרה ומהללים את הקנקן ולא את תוכנו.

זה לפחות מה שאני חושב, כאשר אומרים לי שקריאת ספרים זה דבר חשוב והוא מפתח את המחשבה, ואני לא חושב כך משום שאני לא קורא ספרים.

אלעד

נכתב בקומה השנייה בבית זה