בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מחפשים משמעות ?

כל כך לא כיף לחיות שהמטרה היחידה בחיים היא החיים עצמם!

אז יש כאלו שמנסים לחפש משמעויות במקומות רחוקים, בגרמי השמיים ובכל מיני המצאות שונות ומשונות, אבל אם בוחנים את הדברים טוב, למשל ע"י התבוננות בטבע, מגלים שאנחנו לא שונים הרבה מחיות ומה בדיוק המשמעות שלהן?
למצוא את הארוחה הבאה?
להתרבות?
אז משמעות החיים היא לאכול ולעסות סקס?

לא יודע, אבל איכשהו זה נראה לי חסר פואנטה, חסר מטרה, חסר חשיבות ובהחלט אני לא רואה כיצד העולם היה מפסיד לולא הייתי מגיח לאוויר העולם או בכלל, אם מחר המין האנושי יחדל להתקיים...

יש נשק?

מטען חבלה התגלה היום בחניון בתת קרקעי בקניון עזריאלי בת"א.
לא, אין מה לדאוג, לא הרעים (ע"ע פלסטינאים) הניחו אותו שם, אלא הטובים (ע"ע העולם התחתון הישראלי).
והרי ידוע שכאשר ישראלים מניחים חומרי נפץ, אנחנו הרבה יותר סלנים, מפכ"ל המשטרה מכריז מלחמת חורמה בעבריינים והחיים חוזרים למסלולם...

וזה מחזיר אותי שוב לנקודה שאני מציין בכל פעם שאני חוזר מביקור בקניון - השומרים בקניון, לא יצליחו לזהות מטען חבלה גם אם מישהו ינופף בו מול העיניים שלהם...
אני מבטיח לכם שאם אני ארצה לפוצץ קניון, אני לא אשים את המטען באופן גלוי בתא המטען של המכונית ואני אפילו לא במושב האחורי של המכונית, כי גם שם בודקים לפעמים, אם לשומרים מתחשק.

וזה מחזיר אותי לקניות של אתמול, בהן השבתי לשומרת ששאלה אותי אם יש לי נשק "השעה רבע לשבע".
מה הקשר?
באמת שאין קשר, אבל על שאלה טיפשית, עונים תשובה טיפשית...

אזכרה

היום נערכה האזכרה במלאת שנתיים למותו של אבא שלי.
הנוכחים לא רבים, לא טרחנו לפרסם מודעות הקוראות לאנשם לבוא להלוויה, אפילו לא התקשרנו להודיע לאף אחד ולמעשה, גם לאלו שזכרו שאבא של נפטר בינואר, לא אמרנו מתי מועד האזכרה.
רב או חזן לא היה (ברוך השם), בקושי זר פרחים אחד שהביאה בת דודתה של סבתא עיטר את הקבר. אמא שלי לא זכרה להביא נר נשמה מהמלאי שהיא אוגרת בבית (ואני לא טרחתי להזכיר לה, כי אני לא רואה בכך חשיבות).
עמדנו שם, כאשר כמעט כל מה שעשינו היה לספר בדיחות. העברנו דאחקות על בן דוד שלי שחזר בתשובה ועל כיתוב משעשעים על מצבות (למשל, ידעתם שבחלקה ליד הקבר של אבא שלי קבור שרק?

בכל מקרה, לפני האזכרה התלבטתי אם לבוא או לא, הרי אני כבר הייתי במקום לפני עשרה ימים, כאשר חלפו שנתיים מאז התאריך הלועזי.
בסופו של דבר בחרתי ללכת, במיוחד כדי לחסוך ביקורת משפחתית, שגם ככה לא חסרה.

בלוג TV מתחמם (ולכן מתפשט)

אז כאמור בתפוז יצאו לאחרונה עם בלוג TV, כפי שכבר כתבתי לפני 11 ימים.
כבר בפעם הראשונה שראיתי את זה, לאחר מספר דקות הבנתי שיהיה קשה מאוד עד בלתי אפשר לאדם הממוצע שיושב ובוהה במסך המחשב להתחרות בהפקות הטלויזיה הגדולות והמושקעות.
הסייג היחידי לכך היה, איך לא - סקס...

וכאמור, כפי שהיה צפוי, קמו לא מעט "בלוגרים" (אם אפשר לכנות אנשים היושבים מול QUICK CAM ומנהלים צ'אט וידיאו) שהחלו להתערטל, לאונן ואף לקיים יחסי המין, הכל כמובן לזכות במעט דקות התהילה שלהם, או בלשון העממית - "רייטינג".
אז אוקה חביבתנו, כבר כתבה שהצעד הבא של אנשים הדורשים תשומת לב, יהיה "כדור לראש" בשידור חי, הרי זה עשוי למכור אף יותר מסקס.
הרי אנשים עם בעיות לא חסרים, המדיום קיים ולצערנו, הוכח שקהל של חוליגנים שעשויים לעודד בהקשות נמרצות על המקלדת אנשים לעשות דברים שהם עשויים להצטער עליהם בדיעבד קיים.

עוד בענייני ההתערטלות בבלוגי הטלויזיה של אתר תפוז ועל ההתממות של מנכ"ל תפוז, אפשר לקרוא בכתבה הבאה שפורסמה בהארץ.
ושוב, אני מבין שהמילה בלוג הופכת אט אט להיות פופולרית יותר ויותר, אבל באמת קשה לי להבין מה הקשר בין TV BLOG ל-WEB LOG, היינו יומן רשת.

כמעט ונפגענו

"עכשיו כבר מותר לגלות" נכתב במעריב, שלפני מספר ימים היה עשוי לפגוע בכדור הארץ אסטרואיד.
על פי המסופר, דבר פגיעתו הצפויה של האסטרואיד (שהיה עשוי ליצור מכתב קטן במידה ויפגע בכדור הארץ, סכנה לא גדולה במיוחד, בהתחשב בעובדה שהאזורים המישבים בכדור הארץ מועטים ורוב הסיכוי שהאסטרואיד היה פוגע באזור לא מיושב, מה גם שלבסוף הוא בכלל פיספס את כדור הארץ) הועבר לרשויות ונשמר כסוד על מנת שלא לעורר פאניקה בציבור.

אז הכוונה יפה, לא ליצור בהלה מיותרת בקרב הציבור, למעשה, יתכן והמטרה הזו אף הושגה, כי הרי מרבית האנשים כלל לא שמעו על האסטרואיד.
אבל נשאלת שאלה חשובה הנוגעת לזכות הציבור לדעת.
אם יש סיכוי טוב שמחבר כולנו נמות, אין זו זכותנו לדעת מכך?
נכון, סביר להניח שאם אנשים ישמעו ידיעה על אסטרואיד שיפגע בכדוה"א, סביר להניח שהדבר הראשון שיזכרו בו, זו התאוריה על כך שהדינוזאורים נכחדו מפגיעת גוף שמיימי שכזה...
זה יעורר בהלה, אנשים יקנו מוצרי מזון, אולי גם יתאבדו או כל מיני דברים משונים שכאלה שאנשים עושים שהם חושבים שקץ העולם קרב...

אבל האם אין זו זכותם של אנשים לדעת את "האמת" או לפחות מה שנחשב כאמת, כי הרי האמת משתנה ללא הרף ואין מישהו שאפשר להצביע עליו ולומר "הוא יודע את האמת" (לפחות לא את זו המוחלטת).
אז אולי הפעם הפאניקה הציבורית נמנעה, אבל תהיו בטוחים שאני סומך כיום פחות (לא שלפני זה סמכתי עליהם יותר מידי) על השלטונות, הרי אולי מחר יהיה משהו שכן חשוב שאני אדע והם יחליטו להסתיר זאת ממני ומהציבור בכלל (והרי דברים כאלה קורים כל הזמן ומידי פעם הם נחשפים, קם קול צעקה שנשכח וחוזר חלילה).
ואולי, מי יודע, באמת מסתירים מאיתנו חייזרים, כפי שטוענים בסדרות כמו תיקים באפילה או בסרטים כמו היום השלישי, כי הרי לא רוצים להכניס אותנו לפאניקה, נכון?
ובידיעה על האסטרואיד הזה קיבלנו הוכחה ניצחת לכך.

אזהרה נגד שוד

לפני שבוע בדיוק, שמעתי מחבר ללימודים סיפור, ממש לא סימפטי שאני רואה נכון לפרסם כאן, על מנת שקורבנות פוטנציאלים ישימו לב, הן למקרה הזה והן לדומים לו...
כמובן, אתם רשאי לספר על זה למכריכם בכל דרך, על מנת שלא יפלו קורבן לתחמנויות שכאלו.

ומעשה שהיה כך היה...
לאישה אחת (קרובה בדרך כלשהי למי שסיפר את הסיפור) נגנב התיק (לא זוכר היכן זה היה בדיוק, סליחה שזה נשמע סיפור חסר כבר מהתחלה, אבל אני מעדיף להגיד שאני לא יודע, מאשר להמציא).
בכל מקרה, עוד באותו יום (או לכל היותר למחרת), התקשרה אל אותה אישה שנגנב לה התיק אישה נוספת שאמרה לה שהיא נורא מצטערת, אבל לה יש תיק דומה, היא התבלבלה ובטעות לקחה את התיק של האישה האומללה.

הן קבעו להפגש זמן קצר מאוחר יותר, במקום מוסכם, על מנת שאותה אישה טובת לב שמצאה את התיק תוכל להחזיר את התיק האבוד לאישה שתיקה אבד.
האישה הראשונה הגיעה למקום המפגש, חיכתה לאישה שהתקשרה על מנת להשיב לה את האבידה, אך האישה משום מה לא הגיעה...
לאחר כחצי שעה, אולי קצת יותר, התייאשה האישה מהברז שהאישה שהתקשרה עם הבשורות בפיה דפקה לה וחזרה אל ביתה.

כאשר הגיעה לביתה, נדהמה לגלות שדירתה רוקנה מכל חפצי הערך שהיו בה...
כן, אותה אישה נפלה קורבן למעשה נוכלות מבריק!

אני מביא את הסיפור הזה, רק כדי להמחיש שלא צריך להיות תמימים, יש לבחון בחשדנות נחמדות של אנשים ובמידה ומקרה כזה יקרה גם לכם, אל תאבדו את הראש, תפנו למשטרה וכמובן, אל תשכחו להחליף את המנעול בבית...
ושוב, ממש לא נעים.

ובאווירה חמורת סבר זו, אסיים את דבריי.
סיפורי לונדון כנראה מחר, אם לא מחר, אז לכל היותר ביום שישי וכמובן שעם הסיפורים, אפרסם גם תמונות שאח שלי שלח לי היום באי מייל וגם אנה הספיקה לצרוב לי אתמול וכמובן, כולם ידעו מי הוא אותו סלבריטאי בעל שעור קומה שפגשתי בממלכה המאוחדת.
אלעד