בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הכותרת היא ציטוט של לריסה טרימבובלר, אשתו (החוקית יש לציין, על פי קביעת בית משפט) של יגאל עמיר.

היו לה עוד "פנינים" בקטע בו היא אומרת שתספר לילד את האמת על אבא שלו, שלא היה רוצח בהכרח, אלא מתנקש פוליטי:

"אני חושבת שצריך לספר לילדים את האמת, אבא של הילד, אם הוא יוולד בעזרת השם  הוא מתנקש פוליטי".

לקוח מתוך המשדר הבא:

כן. החלטתי להפוך את הבלוג לסוג של וידיאו-בלוג.

במקרה הזה, לא מדובר באיזה סרט שצילמתי, אלא בהקלטה קצרה מהתוכנית משעל חם בהנחיית ניסים משעל בערוץ 2 (הייתי  אומר לכם מתי, אבל תגלו לבד).

ויש גם תמונות קלאסיות, כלומר צילומי מסך ללא קול ותנועה:

ואם תשאלו אותי, אני חושב שמלכתחילה היה צריך לאפשר ליגאל עמיר להתחתן ולא להכיר בכך בדיעבד בצו של בית משפט.

אני חושב שהיה צריך לאפשר לו להתייחד עם אשתו (זו באמת בעיה שלו, למרות שבמצבו הנואש, כלומר מאחורי הסורגים, כי אני מניח שיש המוני מעריצות  שהיו מתות לעשות אותו, על שום "המעשה הקדוש" שעשה ב-4 בנובמבר 1995).

זה לא נובע מאיזו אהבה גדולה שיש לי לבחור. אבל אני חושב שהטלת כל מיני עונשים כלפיו (כמו חוק שאוסר על חנינה של רוצחי ראשי ממשלה) נעשית ממניעי נקמה ולא מיתר מטרות הענישה, שהן ראויות יותר בעיני (קרי שיקום, מניעת סכנה לחברה וכדומה).

הריאיון איתה, בהחלט לא מציג אדם שהייתי מסמפט במיוחד את דעותיו. גם הנסיון שלה לרמז על תיאוריות קונספירציה "הירייה השלישית" די עלוב. והניסיון להפחית מחומרת מעשיו, "מתנקש פוליטי", ממש קורבן של הנסיבות, לא ממש גורם לי לאמפתיה רבה לעמיר.

אחרי הכל, גם "גדולי הטרוריסטים", כפי שהם מכונים לעיתים, יודעים לדבר יפה בפני המצלמות או למצער להציג איזו חזות אנושית.

אפילו היטלר חיבק ילדים והיו אנשים רבים שאהבו אותו והעריצו אותו (טיעון היטלר, כמו תמיד, הוא טיעון מנצח).