בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

חדשות רעות לעומת חדשות טובות

אתמול הובאו למנוחות שלושת חיילי צה"ל שנהרגו לפני מספר שנים בהתקלות עם כוחות חיזבאללה וגופותיהן נחטפו.
אחרי כשנתיים של חוסר ודאות ושנה לאחר שנקבע שהם מתו והם הוכרזו כחללי צה"ל שמקום קבורתם לא נודע, שבו ביום חמישי בנים לגבולם, לצערנו בארון.

לא אתיחס יותר מידי למשא ומתן שנוהל על הבאתם והמחיר שישראל נאלצה לשלם, בעיקר מפני שהנושא כבר נדון כמעט מכל זוית אפשרית.
כן אגע בנקודה שנראתה לי מעט מוזרה.
בשיחה שנהלתי שלשום עם מכרה ותיקה שמזמן לא דיברתי איתה, בישרתי לה על משהו משמח בחיי האישיים. היה זה כזכור יום בו ארע פיגוע תופת באוטובוס בירושלים והובאו לישראל גופות החיילים החטופים.
היא אמרה לי שהיא מאוד שמחה לשמוע סוף סוף בשורות משמחות באותו יום (והיה זה בשעה 23:30) ואני שאלתי אותה, האם היא לא חושבת שהיו עוד דברים משמחים באותו יום.
משום מה, ההתיחסות שלה ולדעתי של עוד רבים אחרים להחזרת גופות החיילים היא כאל ארוע עצוב.
זה נראה לי מאוד מוזר, מפני שידוע שהחיילים מתו מזה זמן רב, אז נכון, אולי בני המשפחות קיוו לנס, לכך שפתאום בניהם שהיה ידוע בוודאות שנהרגו יהיו בחיים.
תמיד טוב לקוות, אמונה היא דבר שיכול לעזור, אבל מפני שהיה ברור שטוב הם לא יצאו מהארוע וכנראה אינם עוד בין החיים, ארוע החזרת הגופות הוא דווקא ארוע משמח, מפני שהוא הביא לסיומה תקופה ארוכה של חוסר ודאות ושל געגוע עז.
כעת, יוכלו בני המשפחות לפקוד את הקברים של הבנים שנפלו.

ושמגיעים הרוגים עושים מסיבה - מסיבת עיתונאים

ביום חמישי הזדמן לי לצפות בטלויזיה, בדיוק בשעה בה נערכה מסיבת עיתונאים, בה נישאו דברים לזכר החיילים ההרוגים והחזרתם ארצה.
מבין כל הנאומים, צפיתי בנאום של שר הביטחון שאול מופז ושל הרמטכ"ל רא"ל משה (בוגי) יעלון וגם לא בשלמותם (בכל זאת, לא חובב טלויזיה מושבע אנוכי).
צפיתי בנאומים, שניהם קראו מדפים מילים יפות, אפשר לומר מילים מרגשות שבהחלט יכלו לגרום להזלת דמעה וחיזוק הרגשות הפטריוטים אצל אלו ההולכים שולל אחרי נאומים חוצבי לבבות.
הנאומים היו כתובים בצורה טובה מאוד, אבל ההקראה, איך נאמר, הייתי מעדיף שהייתה נעשית על ידי אנשים אחרים, למשל קריינים כמו דן קנר או חיים יבין.
האם תפקידו של שר הביטחון הוא להקריא מדף את שמות כל השבויים והנעדרים?
האם הרמטכ"ל צריך לדקלם כמה צה"ל הוא צבא חזק ושהדמעות הזולגות הן דמעות של גבורה ולא של חולשה?

אני חש הרבה יותר הערכה לאנשים שנואמים את אשר על לבם (ואולי נעזרים בנקודות מוכנות מראש) מאשר אנשים שבאים ומקריאים דברים שספק אם הם ישבו וכתבו אותם.
בכלל, עושה רושם שלהיות רמטכ"ל או שר ביטחון לא שצריך להבין יותר מידי  בעניינים צבאיים או מדיניים, כי הרי כפי שניתן לבחין בטחון היא לא בדיוק התחושה שחשים מרבית אזרחי ישראל שהם עולים על אוטובוס (בהנחה שהם מעיזים לעלות על אחד כזה)...
נראה כאילו רמטכ"ל או שר ביטחון, נבחר על פי היכולת שלו לעמוד מול קהל ולהקריא מהדף בלי להתבלבל.
כי הרי לא היינו רוצים לראות שר ביטחון המקריא מדף, מתרגש ומתבלבל, כאילו היה ילד בבית הספר היסודי הניצב לראשונה על במה בטקס חסר חשיבות.
אנחנו רוצים שר ביטחון שיודע להקריא כמו שצריך!

מיהו בעצם טננבוים?

נוסף על שלושת החיילים החטופים, במסגרת העיסקה הוחזר גם אלחנן טננבוים, אלוף משנה במיל' שהוחזק על ידי חיזבאללה.
אלחנן טננבוים הואשם כמי שהגיע ללבנון מרצונו החופשי, מתוך רצון להרוויח כסף מעסקים בלתי חוקיים - סמים. להגנתו טען טננבוים כאשר הגיע, כי הוא הגיע ללבנון על מנת להשיג מידע הנוגע לרון ארד (איזה איש אמיץ המוכן לסכן את עצמו בשליחות מטעם עצמו על מנת להשיג מידע בנודע לאדם שנחטף כ-15 שנים לפני כן ולא ידוע דבר על גורלו) וגם להתעשר קצת בדרך...
אז עכשיו הבחור נמצא בחקירות אינטנסיביות, אשר בסופן, בתקווה, תתגלה האמת, או לפחות התמונה סביב חטיפתו תתבהר.
אבל בינתיים, מישהו צריך לתחקר את אלחננן טננבוים, על שם משפחתו!
שמעתי גירסאות סותרות - בחלק מהמקומות נכתב טננבוים, במקומות אחרים נרשם טננבאום.
אז מי הוא האיש המסתורי הזה שאפילו לגבי שם משפחתו, לא התגבש קונצנזוס?!

ועוד קצת פרטים על הצפוי (באמת) בחקירתו של טננבוים אפשר לקרוא כאן.

הכסף מדבר - הפעם כנגד המלחמה

מסמך חדש שנחשף בעיראק, מגלה כי נשיא עיראק המודח סדאם חוסיין שיחד בכירים ברוסיה וצרפת באמצעות חוזי נפט שמנים החל משנת 1997.
כזכור, לפני המלחמה בראש מחנה המתנגדים ליציאה למלחמה בעיראק, ניצבו צרפת ורוסיה, אשר ביקשו לתת למדינה בראשות הרודן האכזר סיכוי, זאת בניגוד לעמדה האנגלו-אמריקנית שגרסה שיש לצאת למלחמת חורמה בעיראק, עד לנפילת הרודן, כפי שאכן קרה.

כאמור, לא תמיד הסיבות המוצהרות הן החשובות, ארה"ב ובריטניה פעלו בעיקר משיקולים כלכליים (כזכור עיראק מדינה עשירה בזהב השחור) ושיקולים פוליטים פנימיים, כמו הרצון של בוש להשלים את המשימה שהחל בה אביו ולהציג מלחמה ללא פשרות בטרור ומממניו.
זכור לי נאום של ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר מלפני המלחמה, בתקופה בה הרוחות בבריטניה נשבו כנגד יציאה למלחמה, בו אמר בפני הפרלמנט הבריטי שהדבר אשר מנחה אותו בשיקוליו הם האינטרנסים של העם הבריטי. כן, האינטרנסים של בריטניה עומדות לנגד עיניו של ראש ממשלת הוד מלכותה, לא של עיראק...
מצדו השני של המתרס, כאמור, נצבו צרפת ורוסיה שבאופן גלוי טענו שצריך להעניק לעיראק סיכוי ויש למנוע את הסבל הכרוך במלחמה מהעם העיראקי (מעניין מה לגבי הסבל של הצ'צ'נים או הסבל של המעורבים במלחמות המטופשות של צרפת בצפון אפריקה, עד אשר הוענקו לקולוניות הצרפתיות בצפון היבשת השחורה עצמאות), אבל כאמור, מאחורי הצהרות השלום והאחווה, עמד אינטרס כלכלי נרחב.

בפשטות, אפשר לומר שאמריקנים והבריטים רצו לרכוש השפעה בשדות הנפט העיראקים, בעוד הרוסים והצרפתים לא רצו לוותר על ההשפעה שהשיגו.
לכאורה, מלחמה לשחרור עיראק הדיקטטורית המאיימת על שלום העולם, למעשה מלחמה מאוד אופיינית בהיסטוריה, על כסף גדול...

והשאלה היא לא מי ניצח, אלא מי הפסיד, והתשובה היא בבירור העם היושב בעיראק, מדינה אשר כיום מפולגת, מפוררת והאנרכיה והאנדרלמוסיה שולטים בה.

הכסף מדבר - הפעם בעד מיקרוסופט

חברת מיקרוסופט הזמינה סקרים אובייקטיבים לגמרי המשווים בין שרתים המבוססים על לינוקס לכאלו המבוססים על מערכת ההפעלה חלונות של מיקרוסופט.
באופן "מפתיע" כל אותם סקרים "אובייקטיבים" שמיקרוסופט הזמינה, הצביעו על העובדה שמערכת ההפעלה החינמית, יותר יקרה מזו של ענק התוכנה מרדמונד...

כמובן, אין כל קשר לכך שמיקרוסופט ממנה את הסקרים, הרי מדובר בתאגיד תמים שכל אשר ענייניו להציג מחקרים אובייקטיבים לרווחת הציבור (שיוכיחו שמיקרוסופט הכי טובים, אלא מה?) ולא למשל להרחיב את המונופול המבוסס והשמן של החברה.
כאמור, הכסף מדבר ובמקרה של שרתים המשמשים חברות עיסקיות, מדובר בכסף גדול, הרבה יותר מהשוק הביתי, גם מפני שהוא משפיע על השוק הביתי.

מועמד חילוני - לא בארץ החופשיים

הנה קישור לדבריו של יהונתן גפן ממוסף סוף השבוע במעריב, המספרים על כך שבארה"ב, מי שמעוניין להיות נשיא, כדאי לו שיבקר בכנסיה מידי יום ראשון ויצרף את אלוהים למסע הבחירות שלו, למשל בנאומים המספרים על כך שהוא מאמין שאלוהים לצדו וכו'...
על פי מה שאני יודע וקראתי על ארה"ב, מדובר באחת המדינות השמרניות בעולם מבחינה דתית. כ-50% מתושבי ארה"ב מבקרים אחת לשבוע בכנסיה, כמות שאין מקבילה לה בעולם המערבי והיא מתקרבת בגדול לאיראן.
אין משהו רע באמונה דתית או באנשים מאמינים, אבל לדעתי, מידת ההתאמה של אדם לכהן במשרת מושל העולם (שזה פחות או יותר מה שנשיא ארה"ב עושה או מתיימר לעשות), לא נמדדת בכמות הפעמים שהוא מכניס את אלוהים לנאומיו...
זה אולי עשוי להעניק לו תדמית מוסרית (אם כי לא בצדק, כי היו במהלך ההיסטוריה מאמינים רבים שביצעו פשעים מחרידים), אבל זה בהחלט לא נושא מרכזי.

 
החיים זה כאן (בקרוב כבר לא)

אתמול ביקרתי את סבתא שלי בבית האבות והנה כמה אנקדוטות משעשעות :

טרמפ

סבתא שלי מתגוררת במחלקה לתשושי נפש, מה שאומר שמרבית האנשים המתגוררים איתה הם חולי אלצהיימר או סנילים מסיבות שונות ומשונות.
בעודי עומד ומדבר עם סבתא שלי, ניגשה אלי קשישה אחת (לא הייתי בטוח אם היא מדיירות המחלקה או סתם באה לבקר מישהו) וביקשה ממני טרמפ...
כאמור, לקחת או לא לקחת, זו השאלה. השבתי לה לאן אני נוסע והיא אמרה שהיא צריכה למקום אחר (כנראה המקום בו התגוררה בטרם עברה  לבית ההורים).
אני מניח שגם אם היא הייתה אומרת שהיא  תשמח להצטרף אלי לטרמפ (והיא אגב גם הציעה לשלם לי, לא ברור מאיזה כסף, ואמרתי לה שתבקש שיזמינו לה מונית), הייתי בודק עם האחיות לראות אם היא מתגוררת במחלקה או סתם מבקרת...

כמו בכלא

השעה שביקרתי בבית האבות הייתה שעת ערב. הקשישים בדיוק היו עסוקים באכילת ארוחת הערב, דבר שגרם לי לשים לב לכך שהם אוכלים את ארוחת הערב עם כף בלבד.
בלי סכין, בלי מזלג, אמורים הקשישים לאכול גם עוף, גם פירה תפוחי אדמה או אטריות וגם את הלפתן בסיום הארוחה...
האם באמת חוששים בבית האבות שאותם קשישים ינסו לפגוע בעצמם באמצעות כלים חדים?

(למען ההגינות, אומר שהאנשים שם לא שפויים במאת האחוזים ולא בהכרח שולטים במה שהם עושים והם עשויים לפגוע בעצמם, אפילו בטעות)

אין עבודה - קשה קשה

משעשע לשמוע את סבתא שלי מדברת על זה שהיא רוצה לעבוד (היא בת 92) ושקשה...
זה מזכיר משהו, לא?
ובאותו עניין, למי שאין תגובות וכניסות בבלוג, מוזמן להשתמש בכפתור של מי שאומרת קשה קשה באדיבות טיני (או בגירסה המודרנית יותר, AMY)

אחות של סבא נפטרה

ולאחר הסיפורים המשעשעים מבית האבות, יש גם סיפורים פחות סימפטיים.
אתמול, נפטרה אחותו הגדולה של סבא שלי ז"ל, אשר הלך לעולמו לפני כשנה וחצי.
בת 94 וחצי הייתה במותה.

עוזרות זה דבר מעצבן!

אחת לכמה זמן (שבוע, שבועיים ואף יותר) מגיעה אלינו הביתה עוזרת חביבה.
היא באמת חביבה ואני לא כותב את זה מתוך התחנפות מחשש שהיא או בני משפחתיה יקראו, כי היא לא יודעת קרוא וכתוב והיא אלמנה ללא ילדים...
בכל מקרה, בחדרי, יש שני פחים - האחד לפסולת רגילה והשני פח פלסטיק כחול בו אני אוגר נייר שאחת לכמה זמן אני זורק לפח הניירות.
אבל מה, כנראה שלעוזרת שלנו קשה להבין שאם יש שני פחים ובאחת מהם יש רק ניירות, אז יש סיבה שהוא שם.
לאחר שהיא ניקתה את החדר שלי (אני מוכרח לציין שבכל פעם שאני מרשה לעוזרת לנקות את החדר, אני מצטער, מפני שתמיד הן עושות בלגאן, כך שאני מעדיף לנקות את החדר שלי בעצמי), גיליתי שפח הניירות שהיה מלא פתאום התרוקן.
מיהרתי לסלון וגיליתי שהעוזרת עירבבה בין הניירות לבין שאר הזבל :(
את מה שהיה אפשר להציל מזיהום כדוה"א הצלנו, את מה שאי אפשר היה כי הוא היה מהול בזבל כבר לא. :(
הסברתי לעוזרת על ההבדל בין פח ניירות שהולכים למחזור לבין שאר הפסולת, אני מקווה שהיא הבינה, אם כי אני בספק.
ואני אפילו לא יכול לשים על הפח שלט שמדובר בפח ניירות ואסור לזרוק, כי היא לא יודעת לקרוא...
אני מקווה שלהבא היא תזכור, בכל מקרה, אני מתכוון להזכיר לה מהיום הזה והלאה, לפני כל פעם שהיא נכנסת אליי לחדר.

רגע של עברית

מי לא מכיר את השם העברי של תוכנת ה-ICQ - איציק?!
אז מסתבר שגם ל-DVD יש שם עברי - דוד!

מה הצעד הבא, איזה מכשיר או תוכנה זה אברהם?
פלאפון- יהפך לפיליפ?
סטריאו יהפך לסטס?
מדפסת לדפי?
טלויזיה לטלי?

לאן נגיע, אני שואל את עצמי.
זה היה רגע של עברית.

הבזק לונדון, אמסטרדם וברלין

אחד מהדברים האופיניים לערים תיירותיות גדולות הוא החולצות בחנויות המזכרות לתיירים.
(I Love NY עם לב מלבב), או למשל I survived Jo'burg and I love it (הכינוי ליהונסבורג [Johannesburg], בירת דרום אפריקה השורצת פשע) ועוד שלל חולצות עם כיתובים האופייניים למקום.
מה שמעניין, זה שגיליתי שביקרתי שלוש פעמים (לפחות) בעיר החטאים...
בטיול האחרון בלונדון שמתי לב לחולצה : Good boys go to heaven, bad boys go to London (או בתרגום חופשי ילדים טובים הולכים לגן עדן, ילדים רעים הולכים ללונדון).
אולי הייתי משועשע מזה, אבל בדיוק את אותה חולצה ראיתי בברלין, רק ששם החוטאים הגיעו לבסוף לברלין.
למעשה, גם בברלין לא ממש שועשעתי, כי עוד באמסטרדם נתקלתי בחולצה הזו...

אולי אני אכין חולצה "ילדים טובים עולים לגן עדן, מושחתים עולים לירושלים"?
יש קונים?
אני אפילו אשים תמונה של הכנסת, כדי שהכוונה תהיה ברורה :)

נפלאות גוגל

חיפשתי בגוגל תמונות של תאומים סיאמיים (siamese twins) והגעתי לאתר הבא...
כל מילה מיותרת, המוח האנושי מחליא ומעוות!

פטריוטיות מזוייפת ולא מוצדקת

בכתבה הבאה במעריב מנסים לשכנע אותנו למה כדאי לשלם הרבה כסף על מחשב נייד בארץ מאשר לקנות אותו בזול בחו"ל.
לשם גילוי נאות, אספר שאח שלי חשב לקנות מחשב נייד בביקור האחרון שלו בארץ, מפני שבאנגליה המחיר של מחשבים ניידים (ובעצם כמעט כל דבר) הרבה יותר יקר מישראל (אם כי שם גם מרוויחים הרבה יותר).
בסוף הוא לא קנה, אלא חבר שלו יביא לו מארה"ב בקרוב, שם המחיר באמת זול, בניגוד לארץ.
בכל מקרה, לא באמת ברור לי מה מניע את מי שכתב את ההמלצה לקנות מחשבים ניידים בארץ לכתוב אותה, כי הרי אפילו לא מדובר במוצר כחול לבן, אלא במחשבים המיוצרים במזרח הרחוק...
האם זה נכתב מטעם יבואן או שניים שמודאגים מהעובדה שהרבה מאוד אנשים מעדיפים להביא מחו"ל בזול מחשב נייד ולא לקנות אותו בארץ?
כנראה שכן.

בכל מקרה, דווקא המחשב הנייד שבר את שיאי המכירות בישראל בשנה שחלפה, בעיקר בסופה. נכון, מחשב נייד זה באמת דבר מדליק המאפשר מוביליות וגמישות בעבודה ואפילו בימינו אפשר להתגבר בקלות על אורך החיים הקצר של הסוללה וקיימים פתרונות טובים לתקשורת אלחוטית לשם חיבור לאינטרנט, אבל בדקתי מחירים של מחשבים שולחניים לעומת מחשבים ניידים והמחיר של מחשב נייד כפולים משל מחשב שולחני מקביל פחות או יותר!
וזה בלי להתחשב בעובדה שמחשב שולחני יש גמישות רבה יותר בבחירת החומרה ועל אף השיפור בניידים, עדיין למחשבים השולחניים החדשים יתרון על המחשבים הניידים החדשים.
וכמובן, חשוב להזכיר את שוק מחשבי הלוח, שכנראה יחליף בעוד מספר שנים את המחשבים הניידים. נכון, התחליפים למקלדת לא תמיד נוחים (ואני יכול להעיד על זה מהשימוש בפאלם, שאפשר להתרגל אליו, אבל הוא פחות נוח בצורה משמעותית ממקלדת ועכבר), אבל אני משוכנע שיתגברו על הבעיות בשנים הקרובות.
לכן, בינתיים נראה לי שאשאר עם מחשב שולחני, או לפחות אחזיק במקביל גם מחשב שולחני וגם מחשב נייד (אם וכאשר אצטרך אחד כזה)

המוהל (חסר ה...) רחמים

אני מניח שחלק מהאנשים שיצפו בסרטון הבא, של המוהל רחמים, לא יבינו על מה אני מתלונן.
הרי מדובר בטקס ברית המילה, טקס שיהודים מקיימים שנים רבות והוא קיים גם בדתות אחרות ובקרב אנשים לא דתיים.
יש אפילו שטוענים שמדובר בדבר בריא, כי לאנשים ערלים יש סיכוי גבוה יותר לחלות בכל מיני מחלות בדרכי השתן.

אולי הייתי מאמין לטענה שברית מילה היא דבר כל כך בריא, לולא הייתי יודע בוודאות שבעולם יש מאות מיליוני ערלים שחיים טוב, חיים מצויין, ללא מחלות באיבר המין ולמען האמת יש סיכוי לא רע בכלל שהם נהנים יותר בעת מגע מיני.
מעניין אם יקום מישהו ויטען שתלישת הציפורניים ברגל בריאה ועשויה למנוע ציפורן חודרנית, כמה אנשים ילכו בדרכו של האיש...

אני מזמין אתכם לקרוא דברים שכתבתי בעד ונגד ברית המילה וכן את הסיפור "לנשק ליחזקאל ת'תחת" המדגים בצורה יפה מאיפה מנהגים בלתי הגיוניים צצו.

"ישראל היא עדיין מדינה דמוקרטית שבה ההיגיון והצדק שולטים"?

הכתבה הזו מהארץ כמעט והדהימה אותי!
רק כמעט, כי הרי יודעים שהדברים האלה מתרחשים בישראל כל הזמן, אבל חשבתי שעושים אותם רק לבני מיעוטים ולא גם ליהודים החברים בארגוני שמאל...
מסתבר, ששירות הביטחון הכללי (השב"כ) עוקב אחרי מאות פעילי שמאל, לאו דווקא רדיקלים במיוחד, אלא פשוט כאלו שחברים בארגונים כנגד הקמת גדר ההפרדה, תנועת סרבני השטחים או שהשתתפו במפגשים עם פלסטינאים וכאשר הם למשל באים לנמל התעופה בן גוריון, הם מעוקבים במשך שעות לבדיקות בטחוניות חריגות, כאילו היו מחבלים מסוכנים, דבר אשר גורם להם לפספס לא אחת את טיסתם ולקנות מכספם כרטיס טיסה נוסף...
כמו כן, הדירה של דובר ארגון הסרבנים נפרצה ונגנבו ממנה מסמכים הקשורים לפעילות הארגון בלבד וכאשר התלונן במשטרה נאמר לו שלא נמצאו טביעות אצבעות (מה שמראה, ביחד עם העובדה שכסף לא נגנב שכנראה הפורצים האלמוניים פעלו מטעם המדינה) וכן מחשבים ניידים של פעילי שמאל מוחרמים בשדה התעופה, לעיתים למספר ימים עד שבועות, לעיתים לצמיתות ואפשר לקרוא בכתבה על עוד מקרים מזעזעים של חדירה לפרטיות, בשם בטחון המדינה (אני אישית ישבתי וקראתי את כל הכתבה והזדעזעתי לחלוטין, מפני שהיום זה קורה לאנשים אחרים, מחר זה עשוי לקרות לי ובעצם לכל אחד אחר).

המעקב של גופי הבטחון אחר אזרחי המדינה מדאיג. השירותים החשאיים נועדו להגן על כלל אזרחי המדינה ולאפשר קיום יציב ונטול הפרעות של השלטון הנבחר על ידי העם, שהוא הריבון במדינה.
מה שנעשה במקרים המתוארים בכתבה, הוא פגיעה מכוונת כנגד אנשים אשר כל מה שרצו הוא לפעול במסגרת הדמוקרטית ולהביע מחאה לגיטימית כנגד העוולות שלדעתם גורם השלטון.
נוסף על המגמה המוצהרת של חשיפת קשירות קשר ותאי טרור, יש כאן מגמה להפחיד אנשים, להראות להם "מי הבוס", להזכיר להם שלא כדאי לפעול כנגד הממשלה הנבחרת וזה לדעתי חמור.
נכון, קשה להוכיח ששירותי הביטחון לא פועלים רק במסגרת תפקידם (אם בכלל התפקיד מוגדר כהלכה) וקשה להוכיח שהבדיקה הבטחונית שנמשכת שעות וכוללת הפשטת הנבדקים בנוכחות אנשי ביטחון לא חיונית על מנת למנוע ארוע טרור במטוס, אבל צריך להיות תמים כדי לא לחשוב שיש יד מכוונת בדבר, נוסף על רשעות וחוסר סובלנות הקיימת כלפי מי שדעותיו שונות.

אני שואל עצמי את השאלה, האם גם אני צריך לחשוש מפני עיכובים בטיסה הבאה שלי מפני שהצבעתי מרצ או כי אני חושב שגדר ההפרדה מטופשת?
אני לא פעיל באף ארגון שמאל חתרני (או לא חתרני), וההפגנה האחרונה שהשתתפתי בה הייתה עצרת לזכרו של רבין לפני מספר שנים, אז אני מקווה שלא...
אבל מי יודע...

ואחרי שקוראים דברים כאלה, לא קשה להבין מה מניע אנשים טובים כמו א' (ולא, הוא לא בשב"כ, הוא סטונד לרפואה בעברית) לכתוב שנמאס להם לחיות במדינה הזו.
צדקו המרגלים שנשלחו לתור את הארץ בספר במדבר - אכן "ארץ אוכלת יושביה"
אני גם תוהה אם עתידי כאן..
האופציות פתוחות, למשל אוסטרליה.

זהירות ההשתנה מסוכנת

אין לי הרבה להגיד על כך ששני אנשים, במקומות שונים בארץ, אחד בן 25 (ושמו אביחי המוכר יותר כקרוספייס מנהל פורום הסדרה 24 בתפוז [ותודה ליואב שהביא את העניין לידיעתי]) והשני בן 70, בערך באותו זמן יצאו מהמכונית להשתין ומצאו את מותם בתעלה סמוכה...
רק תזהרו בפעם הבאה שאתם יוצאים להשתין, זה עלול להיות קטלני...
(ואגב, אין כמו להשתין על שלג - תנסו!)

ועד כאן להפעם.
היום ה-31 בינואר, אח שלי חוגג היום יום הולדת 30, הוא נמצא כעת בנורווגיה, בביקור אצל חברים, אז אפילו לא איחלתי לו מזל טוב.
אם כי בשבוע שעבר, שביקרנו אותו בלונדון, הבאנו לו במתנה ספר, גרביים ונעלי בית.
מחר מתחיל גם חודש פברואר, שהוא החודש האחרון בשנה, בהנחה ועדיין לוח השנה הרומאי העתיק היה הלוח הנהוג :)
שיהיה חודש שמח לכולם.
אלעד