לעזאזל עם הכפר הגלובלי (הידד מרשל מקלוהן, אתה מת ואנחנו נותרנו עם הכפר הגלובלי)!
להלן שיחת טלפון הזויה משהו מלפני דקה או שתיים. השיחה ביוזמתי:
אנוכי: שלום.
ערן: שלום.
אנוכי: זו תהיה חוצפה להזכיר לך להחזיר לי את הקלסר שהשאלתי לך בשיעור היום?
ערן: לא. אבל תהיה לי קצת בעיה להביא אותו.
אנוכי: אתה לא מגיע?
ערן: אני קצת בשוויץ...
אנוכי: אוי. סליחה שאני מפריע לך. תהנה.
הזוי כאמור, אם תשאלו אותי.
אחרי שנגמלתי מהתפיסה שאם מתקשרים לאדם, הוא לא בהכרח בבית, אני צריך להיגמל המתפיסה שכאשר מתקשרים לאדם, הוא לא בהכרח במדינה מסוימת.
בעתיד: מצטער, "יצאתי לחפש אהבה בנוגה (או סתם לירח דבש) בתא ההממוזג שלי, שלא עשוי כמובן מעופרת, כי היה הייתה נמסה שם".
ואם אני כבר מלין על כל מיני רעות חולות, איך זה שפתאום כל כך הרבה אנשים מתחתנים בכמה שנים האחרונות?
רבים שאני מכיר הכוונה.
התשובה ברורה. אני מזדקן (כמו אינגריד).
מדוע כל כך הרבה אנשים הם קונפורמים, ומחפשים איזו גושפנקא מהמדינה ומוסדות דתיים, כדי שיכירו באהבה שלהם (ארנה קזין נסחה זאת הרבה יותר טוב ממני)?
באמת חשוב לאנשים כל כך שאיזה רבי יכיר באהבה שלהם והמדינה תדע שהם באו באיזו ברית?
רוב הבריתות לאורך ההיסטוריה, הופרו בשלב זה או אחר.
כשליש עד מחצית מהזוגות מתגרשים.
לשם מה הקונפורמיות, אני שואל שוב?
מה כל כך מפחיד בלהישאר לבד?
אם "הבורא התבוני" (או, הנה, הכנסו לנביאי השקר המאמינים באבולוציה מבית מדרשו של דארווין, מבלי להכניס את המילה אלוהים) היה רוצה שבני אדם יתחתנו כדי לשעתק עצמם וליצור רפליקות גנטיות שלהם, הוא ודאי לא היה מאפשר כניסה להריון ללא נישואים...
אגב, אתמול היה יום נפלא. פגשתי באדם יקר שלא ראיתי כשלוש שנים וחצי.
אין ספק שהוא אחד מהאנשים המשמעותיים שפגשתי בחיי, והיה טוב לפגוש אותו שוב, גם אם למספר דקות.
כולי תקווה שבשנה הבאה, אזכה לראות אותו יותר.
אלעד
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
