בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

קטע זה נכתב, לאחר שמיעת "הרצאות" של שני דוברים מטעם שתי המפלגות – תפנית וקדימה – עוזי דיין ב-7 במרץ ושאול מופז הערב (16 במרץ), בהפרש של כעשרה ימים.

שתי המפלגות, על אף הבדל תהומי במספר המנדטים אשר חוזים להן הסקרים (שתי מפלגות שלא התמודדו מעולם, האחת לא צפויה לעבור את אחוז החסימה והשנייה צפויה לגרוף כשליש מהמושבים בכנסת הבאה), מתמודדות על אותו קהל – מרכז המפה הפוליטית.

תהיתי אם לכתוב את הדברים בסדר כרונולוגי, על פי נושאים ואולי להרשות לעצמי להתפזר.

בחרתי לכתוב על פי דוברים בסדר כרונולוגי הפוך ולשלב רשמים שלי משני הדוברים ומדבריהם.

שאול מופז (קדימה)

אתחיל מה"הרצאה" (המירכאות על שום שהאירועים הללו התיימרו להיות הרצאות במוסד אקדמאי, ובפועל הן היו תעמולה בעיקר. דבר לגיטימי, אם כי הוא לא בדיוק הרצאה בנוסח המקובל) של מופז, שכן היא עדיין טרייה.

למעשה, אפתח בעוד אדם שהיה איתו, יוחנן פלסנר, מי שהוצג על ידי הבחור שיזם את האירוע (מצעירי קדימה בחיפה) כמספר 31 בקדימה ולוחם שייטת בעבר.

כאשר פלסנר עלה לדבר, הוא הציג עצמו כמועמד מספר 32 (הבדל מינורי, אבל מדגים במקצת את התחושה הכללית שחברי קדימה, לא כל שכן מצביעיה הפוטנציאליים, לא באמת מכירים את המאטרייה המועמדת להיזרק אל בית הנבחרים) וכלוחם בסיירת מטכ"ל בעברו ולא לוחם שייטת 13 (שוב, הבדל לכאורה קטן, מדגיש את אותו דבר ובאופן כללי מעיד שלא איכפת למציג יותר מידי מהאדם, אלא מה שהוא מייצג, במקרה הזה "ביטחוניסט").

הוא באמת ובתמים עושה רושם של אדם חביב, מהמעט שהצלחתי להתרשם. לא שיש לי איזו העדפה לאנשי צבא. למעשה, אני די נוטה להסתייג מאנשים שהצגת מה שהם עשו בחיים, מסתכם בשירות הצבאי (ובזה עוד ניגע כאשר נדבר על מופז), מפואר ככל שיהיה. במיוחד כאשר הם מעוניינים להיבחר לכנסת, גוף אזרחי.

יוחנן פלסנר, החל לדבר על "בעיית המפלגות" בישראל. הוא הסביר על "תת תפקוד", על אנשים לא ראויים שמוצאים עצמם בכנסת בגלל אותה בעיה (זה לא הופך את כל רשימת קדימה למשהו שיש להתגאות בו בהכרח. נזכיר את אלי אפללו במקום ה-22, רוחמה אברהם במקום ה-19 שטסו על חשבון חברת אגרקסקו, צחי הנגבי במקום ה-9 או עמרי שרון שהורשע בפלילים ומזוהה עם הקמת קדימה וסידור רשימת המועמדים). הוא הסביר שלכן צריך "קדימה חזקה", על מנת לשמור על "ממשל יציב".

הוא אפילו נימק למה קדימה מהסיבות הבאות:

קדימה לא תהיה תלויה במפלגות קטנות.

בקדימה אנשים ראויים, על אף שאולי הם לא מוכרים (הוא אפילו הזכיר בודדים, אם כי הוא היה רחוק מלכסות את המנדטים שצופים למפלגה, מה שמותר הרבה "חומר אפל" לטעמי).

קדימה חרטה על דגלה את שינוי שיטת הממשל (פירוט? הצחקתם אותי. שאול מופז התייחס לזה אח"כ).

הם (קדימה) מתכוונים להציג תקנות ושלא יהיה מרכז מפלגה (כי הרי מאוד שונאים מרכזי מפלגות אצל האחרים, אז למה להגיד שיוקם כזה?).

הם ידאגו לחינוך, ביטחון אישי וכן הלאה.

וכאן, הוא הציג את שאול מופז.

שבו חזרה. אמנם שאול מופז דיבר בעמידה (על אף הכיסאות), אבל באמת אין סיבה שתעמדו. הוא היה הרבה פחות מבריק מהדובר לפניו ולא חידש יותר מידי.

אולם לפני דבריו, התרשמותי הכנה, לאחר שמיעת דבריו של האיש במשך שעה, הצגת שלוש שאלות לו ושמיעת התשובות (כפי שיובאו בהמשך) – מופז לא אינטלקטואל גדול.

אפילו לא בינוני. אולי קטן, כי בכל אדם מתחבא איזה פילוסוף קטן.

ביני לבין עצמי, הרהרתי, אם היו בחירות לוועד הבית שלי, והמתמודדים היו שאול מופז והשכן המרגיז משהו שכעת מכהן כוועד הבית, במי הייתי בוחר.

נדמה לי שמר שרוני היה לוקח, על אף שהמנורות אצלנו נוטות להישרף ולא להיות מוחלפות הרבה זמן, על אף הניקיון הממוצע מינוס ועל אף עוד הרבה מגרעות, היה זוכה.

בעצם, אולי כוועד בית, מופז באמת היה יכול לתפקד.

ואולי גם כרמטכ"ל, שר ביטחון, עולמו הצר והפשוט (כפי שהצטייר מדבריו, וכמובן מעוד הזדמנויות בהן שמעתי אותו), עשויה פשטותו להיות יתרון במקרים מסוימים (בהנחה שאנחנו לא חושבים במונחים של אסטרטגיות גדולות, אלא במציאת אויב רע שיש לפרוק עליו את הזעם).

אך לא באישיותו של מופז רצינו הרי לעסוק (אם כי, ניגע בזה עוד מעט שוב, בקצרה).

מה מופז אמר?

כמו תוכי טוב, חזר מופז על הסיסמא שהשמיע קודמו, שודאי גם הוא דבק בקו שהתוו יועצי התדמית של מפלגתו.

יש צורך ב"יציבות שלטונית אמר מופז. הוא דיבר על "סדרי עדיפויות".

הוא ציין שמדינת ישראל סובלת מחוסר יציבות מאז היווסדה. 58 שנים עברו ובקרוב הממשלה ה-31 תושבע. מאז קום המדינה, רק שתי ממשלות החזיקו לאורך כל הקדנציה.

"מניסיוני כרמטכ"ל" אמר מופז, "היו לי ארבעה שרע ביטחון ושלושה ראשי ממשלה מעלי". הוא אמר כי "לא ניתן לתכנן אופק של 4 שנים" ולהיות בממשלה ששורדת שנה וחצי.

על פי הדברים שאמר מופז לאורך כל האירוע, החזון הכי גדול שהוא רואה, הוא תכנון לארבע שנים.

אם כבר המפלגה בה הוא מועמד מספר 8, באמת רוצה לפתור בעיות כפי ששני דובריה טענו, ולא להגשים את יעדיהם הצרים שלא קבוצה של עסקנים (כפי שאני רואה זאת), האם אין טעם לדון ברעיונות יצירתיים לגיבוש מדיניות ארוכת טווח?

אם רוצים לשנות את המשטר בישראל, בהחלט אפשר לדאוג לגוף לא צבאי (ורצוי לא כזה שהוא פורמאלית בלתי צבאי, אבל בפועל מאויש בפורשי צה"ל).

לזכות מופז, אומר שהוא טען שהוא ממהר לכנס אחר בירכא. אולם אני בספק אם זמן נוסף היה עוזר לו, ובכל מקרה, אם היה חשוב לו להבהיר תוכניות קונקרטיות לשיפור מצב האומה, היה יכול לדאוג שיהיה לו זמן, או לא לבוא כלל.

לא ניתן לרקוד בכל החתונות.

הפתרון של מופז ליציבות, באופן לגמרי לא מפתיעה הוא...

תחזיקו חזק!

הנה זה מגיע...

"קדימה חזקה"!

נרגעתם?

מופז ממשיך ומסביר מדוע "כל קול לקדימה חשוב" (ההסבר הוא הסיסמא וכל הנלווה לה. אל תצפו להסבר של ממש).

הוא אומר שקדימה באה במטרה להשיג מצב בו למפלגה גדולה יהיו מעל 40 מנדטים (הסקר של הארץ מאתמול אמר אגב 37) ו"לא ניתן יהיה לסחוט ולהפיל קואליצה".

שיעול קל לשאול.

בפעם האחרונה שמישהו רצה לחזק את המערכת הפוליטית הישראלית, סיימנו עם "חוק יסוד הממשלה" מ-1992 שעיקרו היה הצבעה בשני פתקים, כלומר בחירה בנפרד של ראש הממשלה, שהקטין את המפלגות הגדולות, החליש את הממשלה ובוטל כעבור תשע שנים.

וגם אם נתעלם מדוגמאות קרובות של "שינויים מבורכים", לא הצלחתי להבין מדבריו כיצד מפלגה עם 40 חברי כנסת ועוד מספר מפלגות בקואליציה, היא-היא הישועה לה כולנו מייחלים.

למיטב הבנתי, מופז מתאר מצב קיים או כזה שחוזים הסקרים ובהתאם לכך מצייר את האידיאלים שלו.

יתכן וזה דבר טוב. רבים לוקים בו. הוגה גדול, אני מתקשה למצוא במופז. אך את זה כבר אמרתי.

מופז פיאר את המצב הקיים החזוי על פי הסקרים וסיפר ניסים ונפלאות שהמצב הקיים הזה יאפשר.

מדינת ישראל עם רוב יהודי. הוא הסביר שאם נמשיך להיות בגבולות הקיימים כיום גם בשנת 2020 (אשר בפי מופז מכונה שנת "עשרים עשרים" ולא "אלפיים ועשרים" כמו אצל יתר דוברי העברית שאני מכיר. נוסף על כך מופז החליף לא אחת בין זכר לנקבה והוא גם החליף פסיק בנקודה עשרונית בדבריו, דבר שצרם לי גם כן, במיוחד לאור זה שחוץ לשגיאת הניסוח המתמטית, מסתתרת שגיאה לשונית, שכן יש לדבר על עשיריות ומאיות ולא על נקודות, ובטח לא על פסיקים), לא יהיה רוב יהודי בישראל.

לכן, נדרש למצוא נקודת איזן בין דמוגרפיה לגיאוגרפיה.

אם בהסכם או באם "אין פרטנר", מופז מלמל דברים מוכרים על יוזמה ישראלית.

אני משוכנע שהוא היה מרוצה מעצמו. גם אם אין לו בדיוק תמונה של מה הוא מתכוון לעשות...

וכאן מופז הגיע לדוגמא. הוא הסביר שכבר כאשר היה אלוף פיקוד הדרום, הוא לא חשב שיש לישראל "אינטרסים חיוניים או קיומיים" ברצועת עזה.

הוא אמר כי "כל מי שעתיד מדינת ישראל חשוב לו, צריך לומר שזה צעד אמיץ" (ומה, אני לא אגיד שזה צעד אמיץ? הרי עתיד ישראל חשוב לי, אני מניח) והוא אמר כי הוא ,הוסיף ביטחון".

זכרו זאת, כמו גם את עניין היציבות ו-40 המנדטים. הם יחזרו בשלב השאלות.

לגבי יהודה ושומרון, מופז אמר שיש שם אינטרסים חיוניים וביטחוניים. הוא דיבר על גבולות שמאפשרים רוב יהודי והם ברי הגנה.

אז אמר. באותה מידה, בסיטואציה אחרת, מופז ודאי היה אומר שקו ברלב חיוני, מאפשר רוב יהודי והוא גבול בר הגנה. המטרה הרי משרתת את האמצעים.

ואם לא יהיה הסכם ביהודה ושומרון, יהיה צריך "לצעוד קדימה בתהליך מתגלגל".

תודו שזה נשמע טוב, אין לכם מושג מה זה אומר וזה מכיל את המילה קדימה...

אצא מנקודת הנחה שמופז מבין בענייני ביטחון, גם אם עולמו צר כעולם הנמלה.

אם בו הוא לא ממש שכנע אותי במשהו (מלבד שזה שאני לא מתכוון להצביע קדימה, זו בחירה מושכלת), הרי בהמשך הוא עשה זאת אף ביתר שאת.

כאן הוא דיבר על "חלוקת קשב", "חלוקה תקציבית" ו"יצירת הזדמנות". גם זה נשמע נפלא. לא?

במיוחד אם מדברים על "הבטחת חינוך בעדיפות עליונה מגילך רך" ועד האקדמיה.

מופז סיפר שכרמטכ"ל יזם את "תוכנית עתידים" (ודאי יש איזה סג"ם או סגן במיל' שמתרעם או מתרעמת על תוכנית שהגה/הגתה ומופז ניכס לעצמו) לקירוב הפריפריה למרכז.

מופז המשיך והפליג בדמיונו על תוכניות שתתגמלנה מורים ועל יום, עתידי, בעתיד לא ברור בו "כל המשרתים בצה"ל ילמדו חינם או ישלמו שכר לימוד דיפרנציאלי".

זכרו גם את זה. כי גם על כך שאלתי אותו.

כאן אחסוך מכם תיאור ארוך של יסודות החינוך על פי מופז. הם פשוט: ערכים, הזדמנות שווה לאנשים ורכישת ידע. בסדר הזה, כך היה חשוב לשאול מופז להדגיש.

מופז שב ודיבר על פערים בין מרכז לפריפריה (ושוב הזכיר את עתידים. הוא הזכיר אותה גם פעם שלישית אח"כ).

"נוצרה מציאות שהעשירים נהיו יותר עשירים ועניים יותר עניים" אמר מופז והסביר כמה זה רע בעיניו.

בתור שר בכיר בקבינט מזה לא מעט זמן, מעניין מדוע לא פעל לפתור זאת.

אה, הם מצביעים עבור מפלגתו ומפלגתו הקודמת בהמוניהם...

הוא הסביר שמה שחשוב זו "כלכלה נכונה". הוא הסביר שהוא רואה את המדיניות הכלכלית של הממשלה שהוא היה חבר בה כנכונה.

מוזר. השם בנימין נתניהו כלל לא הוזכר בהקשר הזה. לטוב או לרע.

מופז, כה רגיש שנפעמתי, הלין על כך שלא הייתה בכלכלה הזו ,חמלה".

שנייה. אני מנגב את הדמעות וחוזר לכתוב.

עדיין מנגב.

יש למישהו עוד ממחטה?

טוב. מופז אמר שהכלכלה הנכונה של קדימה (נתניהו? מישהו?) מנעה יצירת מונופולים (מוזר, אני ראיתי דברים הפוכים, למשל בהפרטת בזק שהייתה לאחרונה שהפכה מונופול ממשלתי לכזה של איש עסקים אחד ובכלל, יש בישראל לא מעט מונופולים, אז על מה בדיוק מופז מדבר?).

הוא גם זרק כמה מילים על שוק ההון, דברים שכנראה לא הוא מבין בהם וגם לא אני, אז אפסיק כאן (טוב, סתם לא הספקתי לרשום).

הנדבך האחרון בתורתו של מופז הוא הביטחון. מופז אמר שהוא האחרון "כי ישראל משקיעה בו מחוסר ברירה".

לא היה לי נעים לקלקל לו. אבל הוא פתח בנושאי ביטחון...

אבל במילא רוב האנשים לא רשמו את הדברים כמוני, אז ניתן היה להוליך אותם שולל, או סתם לבלף קצת...

מופז סיפר על תקציב הביטחון ל-2006 שהוא 34 מיליארד שקל. הוא לא סיפר שהתקציב הוא המשך של זה מהשנה הקודמת, שכן מפלגתו לא הצליחה עדיין להעביר תקציב המדינה ל2006 והתקציב הנוכחי נקבע מידי חודש על 1/12 מתקציב המדינה האחרון שאושר (2005).

מוזר. זה היה אפילו יכול לשרת את הטיעון שלו על חוסר יציבות שלטונית, אבל כנראה שזו ממש פדיחה לא נורמאלית, או שהוא סתם לא חשב על זה.

מופז התגאה שהתקציב ירד מזה של שנת 2002 שגובהו היה 39.5 מיליארד שקלים (מתוכו לדברי מופז, 2 מיליארד שקלים הוצאו על מבצע חומת מגן) ל-34 מיליארד. הוא גם אמר שהוא מאמין שאפשר לרדת עוד, כמובן על עוד זה לא מסכן את הביטחון.

ניסיון החיים שלי לימד אותי שקשה להתווכח עם אנשים הטוענים כי הם מאמינים במשהו. רק מה שהם מאמינים בו, לא בהכרח "נכון" (אם יש דבר כזה "נכון" ואין לי חשק להיכנס לזה).

מופז הסביר מה הם ארבעת האתגרים הביטחוניים בעולמנו, המתחלק כיום לשני זרמים: הרדיקלי – סוריה, איראן, חמאס, האחים המוסלמים במצרים וירדן, ועוד ; הפרגמטי – ארה"ב וכל מיני מדינות שלישראל יש הסכמים איתן ובהן מצרים וירדן. תפיסת עולם פשטנית זו, של "טובים" ו"רעים" הזכירה לי מישהו. אה. ג'ורג' בוש.

בכל מקרה, האתגרים הם:

משטר קיצוני באיראן, יכולת קיימת של טילים המאיימים על ישראל ורצון להגיע ליכולת גרעינית. אליבא דמופז, במיוחד כאשר אחמדינג'אד הוא נשיא איראן, מדובר במצב מסוכן לישראל.

התמודדות עם הטרור הפלשתיני ו"הבעיה הפלשתינית". כמה נפלא להגדיר את הפלשתינים כבעיה. זה הרי שלילי והרבה ישראלים מזדהים עם ה"בעיה" ולא מוכנים להבין שה"בעיה" היא אנשים בשר ודם.

סוריה והחיזבאללה בלבנון – הסורים מאפשרים לחיזבאללה להשתמש בדרום לבנון. האיראנים מעוניינים בזרוע בלבנון, בה יוכלו להשתמש.

התמודדות מול טרור עולמי שהתקרב בשנתיים האחרונות אלינו. למשל לפני כשלושה חודשים היה ירי קטיושות של ארגונו של זרקאווי מלבנון.

אם אשתמש בתפישתו של מופז, הרי ארבעת האיומים/אתגרים הללו שמופז מדבר עליהם, אחד הם...

"טרור".

הרי המשטר באיראן הוא משטר טרוריסטי, הרשות הפלשתינית היא רשות טרוריסטית, בוריה וחיזבאללה הם מדינת טרור וארגון הלווין שלה וטרור עולמי הוא...

הפתעה. טרור.

כמה פשוט העולם כאשר מגדירים אותו כ"אנחנו" ו"הם", "טובים" ו"רעים", "טרוריסטים" ו"לא-טרוריסטים".

בסוף, המציאות הזו מסתדרת...

הגענו לשלב השאלות, בו נשאל מופז שלל שאלות.

לא אפרט כאן את כולן. חלקן הגדול היה דברי הילולים לכבוד שר הביטחון.

כן אומר שמופז הקפיד לשאול כל אחד ואחד מהשואלים "איפה שרתת?". וכבר אמרתי שעולמו של מופז צר-משהו ויש לו תסמונת המשלבת חייל משוחרר טרי וסג"מת, כאילו השירות הצבאי באמת הדבר החשוב שאמור במשהו לשנות את השאלה שהוא נשאל (מופז נימק זאת מאוחר יותר כי "אני חושב שתעודת הזהות האמיתית היא השירות בצה"ל". ובכך, כמדומני, ביטא מופז דבר די שקוף בקדימה – חוסר יחד לערבים, שהם כ-20% מאזרחי ישראל, עובדה שגם משתקפת באי שילוב ערבי במקום ריאלי ברשימת קדימה לכנסת, כפי שבא לידי ביטוי בכתבה הבאה מ"הארץ").

כאשר הגיע תורי לשאול את שאלותיי, חסכתי את השאלה, הזדהיתי בשמי ו"המקום בו שירתי". כאילו זה חשוב.

שאלתי את מופז שלוש שאלות. הראשונה כיצד חזונו על 40 חברי כנסת למפלגה כיעד שיבטיח יציבות מסתדרים. לא רציתי להעלות ספקולציות לגבי התפרקות של קדימה תקופה מסוימת לאחר הבחירות. אבל בהתחשב בהרכב הרשימה, האפשרות הזו בהחלט לא מצוצה מן האצבע.

בשאלה השנייה ניסיתי לברר כיצד הגדיר "צעד אמיץ שהוסיף ביטחון" את ההתנתקות מרצועת עזה, אם כמעט מידי יום נופלים באזור טילי קסאם, אשר פוגעים הן באוכלוסיה והן באזורי תעשייה ובכלל זה תחנת הכוח של חברת החשמל (מותר לכתוב את זה? זה פורסם ב-BBC).

ובשאלתי השלישית, חזרתי לנושא החינוך שהוא דיבר עליו ומיקדתי את שאלתי על המונח "דיפרנציאלי" (בנוגע לשכר לימוד) שמשמעותו שכר שונה לאנשים שונים על פי המצב הכלכלי של הוריהם.

לשאלתי הראשונה מופז בחר לא להתייחס, שכן הוא טען שהוא דיבר עליה.

הוא דיבר, זה נכון. זו הסיבה שהעליתי אותה. להסביר את המנגנון העומד מאחורי, הוא לא הצליח.

אני בספק אם הוא בכלל מבין אותו ונראה יותר כי מדובר בסיסמא קליטה.

לשאלתי השנייה מופז דווקא ענה. "מול הקסאמים יש להמשיך במדיניות החיסול הממוקד, כי הסיכול הממוקד מפחיד אותם". אתעלם לרגע מאלמנט ההוצאה להורג ללא משפט שמופז הצדיק בהתלהבות בתשובתו ואציין שמבחינת התוצאה, הסיכולים הממוקדים לא הוכיחו עצמם. עדיין יש טרור (אם כי מופז אמר שצריך סבלנות ברזל כאשר מתמודדים עם טרור. בזה אני מסכים איתו, כי כאשר נלחמים באיום שיהיה פה עוד הרבה אחרינו, סבלנות היא מצריך חשוב).

אפילו אשתמש ב"נתון" של אבי דיכטר, עוד מועמד במפלגת קדימה, מתוך תעמולת הבחירות של מפלגת קדימה. הסיכולים הממוקדים, לדברי דיכטר גורמים למחבלים להיות עסוקים בדאגה לביטחונם האישי 90% מהזמן. דיכטר, הוא כאמור אוטוריטה ביטחונית ולכן אקבל את דבריו בהכנעה כנכונים. אולם אפרשם בכך ש-10% מהזמן יש להם זמן להנהיג פעולות טרור. זה די הרבה זמן.

אם אשוב למופז ותשובתו, הוא מעט התבלבל ואמר ש"הקסאמים הם לא האיום הגדול מהטרור, אלא המתאבדים" אני מניח שהוא החליף את המילה "ביטחון" במילה "טרור". על פי שטף המילים שלו לפני כן, זה די הגיוני.

שוב, לא אתיימר להבין יותר ממופז בביטחון. אולם לעניות דעתי, טיל שייפגע באחת מתחנות הכוח הגדולות במדינה, מהווה צרה לא קטנה. וגם לאדם שמת, לא בדיוק איכפת אם הוא מת בפיגוע תופת בסינמטק שדרות או בפגיעת קסאם בסינמטק שדרות..

מישהו חולק עלי?

ובאשר לשאלתי השלישית, על החינוך, מופז נשמע מעט מתנצל, כאשר הוא הסביר שה"חינוך חינם ליוצאי צה"ל" (שכלל לא מעניין אותי, כי הרי אין מתנות חינם והתשלום עליו יהיה עקיף או ייפול על אנשים אחרים ובהם כאלה שלא משתמשים בשירות הזה שנקרא השכלה גבוהה) שהוא דיבר עליו, הוא משהו שהוא מקווה שאולי בעתיד הרחוק אפשר יהיה ליישם.

לשון אחר, הוא סתם אמר את זה כי זה עשוי לקרוץ לאנשים תמימים בקהל.

אולם אני כזכור, התעכבתי דווקא על הדיפרנציאציה של שכר הלימוד. כאשר מופז אמר שזה צודק שאנשים ממשפחות שיש להם יותר, ישלמו יותר וכו', חידדת את השאלה ואמרתי, באופן היפותטי לגמרי "אני, אדם בן 24 ממשפחה מבוססת, צריך לעבוד הרבה יותר קשה כדי לממן את לימודיי מאשר אדם ממשפחה מעוטת יכולת שישלם פחות".

עוד בטרם הספקתי להשלים את שאלתי, המדגימה חוסר צדק משווע, בו נגררת למעשה מין תלות של צעירים רבים בישראל בהוריהם, מופז אמר שאין לו זמן להתייחס למקרים פרטיים. אחרי הכול, שאלות קשות, לא בהכרח מסתדרות כאשר רוצים לפזר משפטים קלילים ולכן הוא בחר להתעלם.

אולם אני אשאל זאת כאן, גם אם אני בספק אם אענה על ידי מישהו.

קצבת ילדים מקביל עד גיל 18.

חיילים לא מקבלים שכר של ממש ורובם תלויים בהוריהם עד תום השירות הצבאי בגיל 20-22).

מדוע אם כן ההורים לא מקבלים עד אז קצבאות ילדים?

ואם ממשלה בראשות קדימה (אחרי הכול, הצעת שכר הלימוד הדיפרנציאלי היא הצעה שאולמרט כשר אוצר העלה) תנהיג שכר לימוד דיפרנציאלי, האם זה לא יהפוך למעשה צעירים רבים לתלויים בהוריהם?

הרי שכר הלימוד יגדל, הם, אזרחים בוגרים בישראל, עדיין ייבחנו על פי הכנסת הוריהם, שיאלצו להמשיך לממן או לסייע במימון לימודיהם, עד אמצע שנות העשרים לחייהם.

ובחיי, אף אחד לא לחץ את מופז להזכיר את שכר הלימוד הדיפרנציאלי. לפחות לא על פי מה שידוע לי.

אלו למעשה, עיקר דבריו של מופז ודעתי עליהם

אולי אספר על האירוע הזה, שהיו בו דברים מן האירוניה.

למשל, ספרתי בקהל כ-35 אנשים בלבד. זהו פחות או יותר מספר המנדטים שקדימה תקבל.

עם מופז באו שלושה מאבטחים ועוד עשרות שוטרים, בעיקר שוטרי מג"ב. מספר אנשי הביטחון שהגיע עימו, היה דומה להפליא למספר האנשים בקהל.

עם כזו פמליה מנופחת המתלווה אל שר הביטחון, שיש שייטענו שבצדק כי הרי מדובר בשר הביטחון של ישראל, התקשיתי שלא להיזכר בדבריו של טולסטוי על כך שהמדינה היא למעשה טרור. דבריו נכתבו באשר לרוסיה הצארית, אולם הדברים שכתב, על אנשים המקבלים תשלום כדי לבצע את האלימות של אנשים שבאמצעות מניפולציה מציגים עצמים כשליטים לגיטימיים.

אירוני במשהו, שדווקא מופז המדבר כל העת בגנות הטרור (באשר הוא), היה מצטייר על ידי טולסטוי כטרוריסט.

וכאשר הבעתי בשוטרי מג"ב עם רוב במצב הכנס, לא יכולתי (וסליחה, על כי אני נוטה להפליג בדמיוני ובאנאלוגיות שאני עושה) שלא לחשוב על כמה תמונות של מנהיגי ארגוני טרור פלשתינים ההולכים גם הם עם אותו נשק בדיוק, באותו מצב בדיוק (התמונה שעלתה לי בראש הייתה של זכרייא זביידה, אהובה מג'נין של טלי פחימה, אבל רק כי הוא נחרת בראשי בהיותו מגוחך עד אבסורד בהיותו דומה ל"אויב" שהוא בז לו).

אגב, מותר לי לתהות על מה מאבטחים חושבים, כאשר הם צריכים להתבונן במשך שעה ארוכה בקהל קטן שהתאסף לשמוע נאום די משעמם?

יש להם מבט קפוא בעיניים רוב הזמן. מידי פעם הם מזיזים את כדור העין מצד לצד, בסרקם את הקהל. ובכל מקרא, הם כמעט שלא זעים ונעים.

טוב. כעת הגיע הזמן לעבור לתפנית ועוזי דיין?

עוזי דיין (תפנית)

את דיין כאמור זכיתי לראות לפני כעשרה ימים.

עוזי דיין, איש נמוך קומה ועגלגל, גם לו קריירה צבאית ארוכה ומרשימה ועוד פעילות בענייני ביטחון לאחריה.

בניגוד למופז, שלא עשה עלי רושם של אדם חריף שכל, דיין הצטייר כאדם פיקח למדי.

שלא תטעו. גם לו היו אמרות רבות שנותרו בגדר טענות. אך בהחלט נוצר הרושם שעוזי דיין עבר יותר זמן מחוץ לצבא, מאשר מופז שוודאי עדיין משוויץ בפז"מ שלו בפני כמה קציני צה"ל. דיין, יכול להמריא מעבר למופז שעדיין חושב כמפקד גדוד ולא כמדינאי.

הואיל ואני נוהג ברלטיביות משהו, אומר שדיין לא הצטייר בעיני כאדם בעל סדר יום אזרחי במיוחד כאשר שמעתי אותו. אולם בהשוואה למופז שחי במין Garrison state (איך מתרגמים זאת לעברית? מדינת צבא?), דיין מצטייר כאזרחי למדי.

דיין פתח את "הרצאתו" (ושוב, קצת קשה לי לכנות את האירוע הרצאה, כאשר ברקע התנוסס פלריג של "תפנית") בסיפור של מה שהביא אותו לפוליטיקה. הוא סיפר על בתו הקטנה ששאלה אם אנחנו הטובים או הרעים. היא אמרה לו שהיא מאמינה שאנחנו הטובים, אולם זה לא נראה כך.

לפי דיין, מדינת ישראל במצב רע, כך שלדור הבא, תועבר מדינה "חרא" (במילותיו), משום שאין דרך.

דיין סיפר כי היה במקומות "הנכונים" במסגרת הקריירה שלו, כדי לראות זאת (טענה שכמובן עלתה באופן די דומה אצל מופז).

בשל המצב, הוא החליט להתעסק בסדר יום שרוב הישראלים יסכימו עליו.

סדר יום זה של דיין מושתת על שלושה עקרונות למדינה יהודית ודמוקרטית:

הדגל הביטחוני (ביטחון לאומי) – כאן דיין העלה את עניין הדמוגרפיה והגבולות. הוא הסביר שגדר ביטחון אינה מחליפה מדיניות, אלא היא מרכיב. היא מדיניות לדבריו, היא פשרה טריטוריאלית.

המשעשע, מבחינתי, היה שהוא הזכיר שהוא הסביר על האיום הדמוגראפי לשרון כאשר שימש כיועץ לביטחון לאומי, אולם שרון לא קיבל זאת (ואח"כ כן) ונשמע כאילו דיין המציא את האיום הדמוגראפי והוא מתגאה בכך. מדוע משעשע? כי כחודש או חודשיים לפני, הייתי בהרצאה של פרופסור ארנון סופר, שטען את אותם דברים, כלומר שהוא היה זה שהתריעה בפני שרון על הסכנות האורבות בשד הדמוגראפי.

הייתכן ושניהם לחשו בנפרד על אוזני שרון?

לדגל הביטחוני, הוא הוסיף גם כן את האיום האיראני, נושא שלדבריו אסור לוותר בו.

לדברי דיין, תוך שנתיים עד שלוש, ישראל תצטרך להגיע להסדר עם הרשות או לפעול על מנת למוטט אותה והשתלטות על השטח.

הדבר השני בסדר היום של דיין, הוא סדר יום אזרחי.

חינוך – תשתית לאומית לדבריו.

עבודה – החזרת ערך העבודה, יצירת מקומות עבודה ויצירת מצב בו עובדים ופנסיונרים יוכלו להתקיים (עד כמה שזכור לי ועל פי סיכומיי, הוא לא הוסיף את המילה כבוד. קיום פיזי כנראה מספיק).

השקעה בפריפריה – ההזנחה של הפריפריה לדבריו נובעת מכך שאין מצביעים בנגב ובגליל. הפריפריה חשובה לדבריו, לא רק בשל הצורך להחזיק בשטח, אלא כי עיקר השסעים בחברה הישראלית נמצאים שם.

כדי ליצור סדר יום זה, צריך לפי דיין "להגיד" שזה חשוב (הכרה?), "להציב יעדים ברורים" ולזכור שצריך "כסף".

לשם כך דיין הציע לקצץ 10% בתקציב הביטחון, להשיג כ-4.5 מיליארד ₪ שנה (קצת סוטה מהנתונים של מופז, אבל אנחנו סלחנים לשניהם) והעברתם לחינוך, עבודה ופריפריה.

הדבר השלישי בסדר היום של דיין הוא השחיתות, או ליתר דיוק, המלחמה בה.

לטענת דיין, השחיתות מסוכנת מהטרור והיא מפרקת את החברה.

הטיפול בשחיתות צריך להתחיל מלמעלה, בצורה אישית (ע"י עונש מינימום של 5 שנות מאסר, ביטול זכות השתיקה לנבחרי ציבור, תקופת צינון, שינוי שיטת הבחירות).

דיין השתמש בדוגמאות ששירתו את דבריו וכך הזכיר את מופז שזינק ממשרת הרמטכ"ל למשרת שר הביטחון, ראש השב"כ אבי דיכטר שמצא עצמו מועמד מטעם קדימה, ענבל גבריאלי שנבחרה במרכז הליכוד ועוד שלל שמות של אנשים הידועים במעשי השחיתות שלהם.

זה גם הנושא שדיין טוען שמפלגתו בחרה להניף על נס, גם אם הוא נחשב כנושא אשר לא בזכותו זוכים בבחירות.

דיין הסביר מדוע בחר לא להצטרף למפלגות אחרות וכן להקים מפלגה משלו.

בקצרה אומר שהוא דיבר על כך שהפוליטיקה היא הדרך היעילה והאפקטיבית ביותר והמפלגות הגדולות מושחתות ויש בהם מנגנונים שבסופו של דבר שוחקים גם אנשים טובים.

לכן, הוא היה צריך דרך ברורה וקבוצת אנשים שאיתם אפשר לעשות את הדרך.

אחד הנימוקים שלו נגד קדימה, היה ש"קדימה היא בליינד דייט" – למי מצביעים ועל מה מצביעים.

קראתי את המצע של תפנית. לכאורה, אפשר להגיד שאפשר לדעת על מה מצביעים. מצד שני, כמה מן המפלגות באמת עמדו במצע שלהן?

ובקשר למי מצביעים, למי בדיוק מצביעים במפלגת תפנית, פרט לדיין עצמו (והזאת בהנחה שקיבלנו על עצמנו את דיין כאדם ללא רבב אשר מניעיו אלטרואיסטים בלבד)?

בהנחה וכל מצביעי קדימה יצביעו ברגע האמת תפנית, פ במקום כן (ולא קן, תכסיס חביב לגרום למצביעי קדימה להצביע לעלה ירוק. כלומר עלה ירוק השתמשו באותיות הללו לפני שקדימה בכלל הייתה בתכנון, אולם זה עדיין משעשע), מה באמת ייקרה?

כמה מתוך אותם אנשים בתפנית, הם אכן אותם אנשים שרק רוצים שיהיה טוב?

תאמרו שיחוקקו חוקי המלחמה בשחיתות שיגרמו למניעת השחיתות לא על סמך רצון טוב, אלא על סמך חוקים נוקשים.

אולי.

בכל מקרה, דיין טען שעל הבוחר לבחור במי שהוא מאמין בו ולא לבזבז קול על המנדט ה-40 של קדימה.

דיין שיתף את הקהל (שהיה כפול אגב מזה שבא למופז, אם כי אציין שמדובר היה במסגרת אחרת ולכן גודל הקהל לא בר השוואה ובכל מקרה, גם הוא היה קטן בהרבה מהצפי) בשינוי שהוא רואה לנגד עיניו במערכת הפוליטית בישראל.

הוא אף דיבר על כך שהקונסטרוקציות הולכות להשתנות. כאשר ביקשתי ממנו (בסוף, בזמן השאלות) הבהרה לכוונתו בדבר הקונסטרוקציות, הוא הרחיב ודיבר על דגם דומה להפליא לזה האמריקני, בו תהיה "מפלגה רפובליקנית" ישראלית ו"מפלגה דמוקרטית" ישראלית, שהוא רואה עצמו בראשה.

כך, סיכם דיין, ניתן יהיה ליצור מדינה עם גבולות של יהודית ודמוקרטית, חינוך וללא שחיתות.

את דיין שאלתי ששלוש שאלות. את הראשונה הבנתם, והיא הרחבה באשר לשינוי הקונסטרוקציות (מודה אני כי תהיתי למה הכוונה, אם כי התאכזבתי לגלות שרק מדובר בשינוי המשטר למשטר נשיאות ולא משהו מלהיב יותר).

השאלה השנייה, לא הייתה שלי ונתבקשתי לשאול אותה על ידי מישהי שנאלצה ללכת, והיא הייתה "אם כולם כה מושחתים, אז עם מי בסופו של דבר הוא יישב בקואליציה".

קשה לקרוא לזה "התחמקות אינטליגנטית". הוא לא השיב על השאלה, שכן היא נשאלה ברצף שאלות ולא טרחתי לשאול אותה שוב, על אף שהבנתי שהוא לא השיב עליה והתעלם ממנה.

אחרי הכול זו שאלה שלא פשוט לענות עליה, וכנראה הוא כלל לא יצטרך להשיב עליה לעולם. אז לשם מה?

גם ניסיתי להבין מה הם אותם "גבולות ביטחון" בצורה קצת יותר קונקרטית ומדוע נסיגה חד צדדית מהגדה המערבית לא תיגמר במשהו דומה במקצת לעניין חוות שבעה בגבול-ישראל לבנון, המהוות תירוץ לחיזבאללה להמשיך לתקוף את ישראל.

כתשובה, דיין סיפר את הסיפור על ג'וחה, הבית שהוא מכר והמסמר שהשאיר שם ולאט לאט השתלט על הבית.

סיפור יפה, אך אם אסתכל על מוסר ההשכל, הוא לא בדיוק מעודד.

תהיתי גם אם לשאול כיצד אדם שמתהדר בהיותו סגן רמטכ"ל לשעבר, מפקד סיירת מטכ"ל ועוד שלל תפקידים ביטחוניים, באותה נשימה טוען שהוא חברתי והחינוך חשוב לו כמו הביטחון אם לא יותר.

נכון, הוא נשמע אמין יותר משאול מופז, אבל זה לא קשה במיוחד.

תהיתי גם אם לשאול אותו מה אם ירצו יום אחד, אחרי שיבערו את השחיתות, לבער גם כל מיני דברים לא יפים אחרים, כמו מעשים לא מוסריים שעושה הצבא של ישראל ובגינו קצינים ישראלים בכירים מועמדים למשפט בחלק ממדינות העולם. אחרי הכול, עם כל החביבות של דיין, יש לו אחריות כל-שהיא על הרג של אנשים, גם אם נמצא לה הצידוק המוסרי (הרי יש את אסא שהופך כל מעשה של צה"ל לכשר).

אבל החלטתי שזו לא שאלה הוגנת להציג, משום שהיא עלולה לפגוע בו אישית כאלוף במיל'. על אחת כמה וכמה כשאני לא מצדד באותן תביעות שכפי שזה נראה לי לעיתים, מטרתן לא השגת "צדק", אלא ניסיון לפגוע במורל של צמרת הצבא הישראלי, שאחרי הכול כן יש לו חשיבות עבורי, גם אם לעיתים אינו נוהג בדרך שאני הייתי בוחר בה.

כאן, סיימתי פחות או יותר עם דבריו של דיין.

אולי גם כאן אתייחס לפמליה, המצומצמת בהרבה שהגיע איתו ולהתרשמות הכללית שלי.

במקום היה אדם אחד, מבוגר וגדול ממדים שתלה את השלט של "תפנית" ברקע וחילק פלאיירים על המפלגה, לפני שדיין הגיע.

היה שם עוד אדם נוסף, שהתקשיתי להבין את תפקידו בכוח, אך גם הוא היה קשור לדיין.

כאשר דיין הגיע, באו עימו עוד עוזר או שניים. ובזה זה הסתכם.

אם מופז וכוחותיה החמושים של מדינת ישראל הזכירו לי את הדברים של טולסטוי על שימוש בכוח מאורגן הנעשה בצורה לא ישירה, אלא על ידי שליחים, הרי הבחור המגודל, שיכול להיות והוא אדם נפלא (אינני מכיר אותו) והאדם הנוסף, נראו כחבורת בריונים מזדקנים. יתכן ויש להם עבר מרשים. אפילו סביר.

איך בעיני, היה בהם משהו מן האספסוף, אנשים שהולכים אחרי עוזי דיין, האיש, אולי באמת מתוך הערצה ואמונה עיוורת, אך אולי בשל קבלת שכר וציפייה לקבל טובות הנאה בעתיד.

אלו כמובן בגזר השערות שלי. אין לי כל כוונה לנסות להפריך או לאשש אותן.

רק מעניין אותי שאחרי הכול, על אף המילים היפות נגד שחיתות של דיין, היפה בשחיתות שהיא יכולה להיות בלתי מורגשת ובכל מקרה קשה להצביע עליה. ודווקא אם תדבק ההצלחה במפלגתו של דיין, היא תשמש אבן שואבת לאנשים שירצו לגזור קופונים.

עוזי דיין, הצטייר כאדם גבוה בכמה רמות משאול מופז. אולם באמת התקשיתי לראות מה הוא מציע שונה באופן מהותי מקדימה (בסדר, שחיתות).

אחרי הכול, מה שהם מציעים די דומה.

הואיל ואינני שוקל להצביע לקדימה, אני לא מוצא סיבה מיוחד לשקול להצביע למפלגת תפנית.

כמו שאני חושב שמפלגת איש אחד, אריאל שרון, אינה דבר מבורך, במיוחד כאשר האדם הזה כבר לא בדיוק במשחק, כך אני חושב שמפלגת איש אחד אחרת אינה דבר מבורך.

ואם בכל זאת, היה עוד סיכוי שאשקול להצביע למר דיין, היה בשיחה עימו שלב מסוים בו ידעתי שלא הוא האיש הראוי.

קראו לי מוזר. אך יש לי בעיה, אפשר להגיד עקרונית, עם אנשים ששואלים אם יש ערבים/בני מיעוטים בקהל, על מנת להגיד את דבריהם, נאמר "האמת שלהם".

אני מוכרח לציין שאני לא זוכר מה דיין אמר לאחר שווידא שלא מקליטים ושאין ערבים בקהל. אני זוכר במעורפל שהוא לא אמר שום דבר מסעיר (כבר שמעתי דברים נוראים יותר) והרי גם אם הייתי זוכר, ודאי לא הייתי כותב אותם כאן אם הוא ביקש שלא אכתוב.

אולם עצם הרעיון שהוא עושה את האבחנה הזו, בין דברים שמותר להגיד בפני ערבים ודברים שאי אפשר להגיד, מעוררת בי שאת נפש.

כן. גם כי אני חושב שמי שחושב דברים מסוימים על אנשים וגם אומר אותם ובו בעת רוצה להעמיד עצמו לבחירת הכלל, צריך לחשוף את דעותיו בפני כולם.

אבל בעיקר מטעמים אנוכיים, שכן מי שלא מתבייש לשאול אם יש ערבים כדי שיוכל לספר על תוכניותיו, משאלות לבו, דעותיו וכיוצא באלה, לא יהסס להסתיר מפני דברים שאולי כן נוגעים לי ולדעתו לא ראוי שאיחשף אליהם (היי, הוא היה סגן רמטכ"ל, יש לי יסוד סביר להניח את זה).

ומי ערב לי שזה לא יהיה קריטי עבורי?

אזכיר את דבריו של הכומר מרטין נימולר, שבראייתי אומרים שאם נעשית פגיעה נגד קבוצה מסוימת באוכלוסיה כיום, אין לי שום ערובה לכך שזה לא ייתרחש בעתיד כלפיי.

נזכור שמדובר באדם המעמיד עצמו ברשימה המתיימרת להילחם בשחיתות ואני בהחלט רואה במשוא פנים סוג של שחיתות מוסרית.

לסיום, אחרי כל המלל הזה, אומר שאני באמת תוהה מה הביא אותי לכתוב את כל הדברים הללו. מעבר כמובן לעובדה שהייתי שם, כתבתי את הדברים, כך שזה לא היה קשה.

אולי הרצון, לכתוב עוד קצת על צביעות שקיימת בפוליטיקה, כאילו לא נכתב על זה מספיק.

ואולי, לכתוב את השורה התחתונה שלי, לפיה אני באמת לא רואה טעם להצביע לאחת משתי המפלגות הללו – קדימה או תפנית.

אלעד