בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לפני מספר ימים ניהלתי שיחה ידידותית עם מכרה יראת שמיים.

תוכן השיחה ומה בדיוק עשינו, לא באמת חשוב. אפילו לא הסיטואציה.

הדבר החשוב לעניינינו, היה שכאשר אמרתי שאעשה משהו בשבת, משהו שכלל נסיעה, היא אמרה לי שלא בסדר לנסוע בשבת.

אנחנו מכרים די ותיקים, ולכן לא לה ולא לי היה ספק שאין בכוונתה לשנות את כוונתי לחלל את השבת.

אחרי הכול, מה הטעם בשמירת שבת?

אלוהים ברא את העולם בשישה ימים וביום השביעי שבת מכל מלאכתו.

גם אם אקבל את סיפור הבריאה כמות שהוא, עדיין אין זה אומר מבחינתי שגם אני צריך לשבות מכל מלאכתי.

גם אם אקבל פסוקים מאוחרים יותר כגון "שמור את יום השבת לקודשו", עדיין אני מתקשה לראות כיצד שמירת הקדושה, אמורה למנוע ממני לנסוע בשבת.

גם אם אקבל את זה שהשבת היא קדושה ואסור לי לנסוע, כיצד אוכל להיות בטוח שיום השבת, הוא אכן מתאים לספירת הימים של בריאת העולם?

הרי, עברו מאז לא מעט שנים, וייתכן מאוד ומישהו התבלבל במניין הימים.

ומדוע בכלל לקבל את זה מניין החזרות של יום קדוש, בהנחה והוא קדוש, צריך להיות שבוע – שבעה ימים?

אולי הקדושה נופלת כל π ימים, עשרה ימים, 111 ימים או 181181 ימים?

הרי לשבעה ימים, אין משמעות של ממש, מעבר לסיפור בריאת העולם בשבוע. למעט בפברואר, הם לא נכנסים כמספר שלם בחודש, המספר לא מתחלק במספר הימים בשנה ללא שארית וכן הלאה.

בכל מקרה, הבה נניח שנסיעה בשבת אכן עלול להמית עלי אסון.

מדוע זה לא כל מי שנוסע בשבת מקבל את עונשו מיד?

כיצד לא בכל הצתת המנוע, לא כולל פיקוח נפש, אין הרכב עולם באש עם נוסעיו?

יש שיאמרו כי העונש בעולם הבא (וכך גם אמרה לי אותה מכרה).

אני מניח שעם עונש בעולם הבא אסתדר. מה זה נצח בגיהינום, שלאף אחד לא באמת ברור מה הוא באמת?

השאלה היא מדוע, אם הענישה היא בגיהינום, בעולם הבא, מדוע כאשר מתרחש איזה אסון, "לא עלינו" כמובן, נשמעות אמירות כגון "זה כי חיללו את השבת".

כאמור, גם אם אקבל כאמת מוחלטת את זה שלעיתים ריבון עולם מחליט להעניש אנשים בעולם הזה ולעיתים רק בעולם הבא, כיצד ישנם אנשים המתיימרים לקבוע את רצון אל עליון, מלך המלכים (ובימינו גם נשיאים, ראשי ממשלות, קיסרים, נסיכים ויו"ר רשות אחת)?

אני יכול לשער שאותם אנשים "חושבים" שאולי זה בשל חילול שבת. "מקווים" לראות איזה צדק פואטי שעשה האל.

אולם ברגע שהם טוענים שדבריהם אמת ולא בגדר ספקולציות, הרי הם לא רק חוטאים לאמת, הם גם מפרים את הצו האלוהי, לא לשאת את שם האל לשווא.

דווקא מאנשים המתיימרים להיות מאמינים, חלקם רבנים, לא הייתי מצפה לעבור עבירה חמורה כל כך.

אם נמדוד את קיום המצווה הזו, אשר מופיעה בעשרת הדיברות, אני מניח שמצבי בקיום מצווה זו גדול משל לא מעט אנשי רוח מאמינים.

אני מצהיר כאן כי אינני יכול לדעת אם יש אלוהים או לא ובכל מקרה, אינני מתיימר לייחס כל פעולה ארצית לרצונו או לחילופין לאי-רצונו.