בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

מצביעים קבועים של מפלגה כאוהדי ספורט

ביום שלישי, נצעד כולנו לקלפי.

טוב, כולנו חוץ ממצביעי מרצ ומצביעי המפד"ל-איחוד לאומי, שיתגלגלו להם לקלפי. בחיי, עושה רושם ששתי המפלגות הללו, ניסו לנכס להם את הנכים, כך שלא אתפלא אם אולימפיאדת החורף הבאה תהיה בחסות שתי המפלגות הללו.

אין בזה רע כמובן. כלומר בסיוע לנכים. אני באמת חושב שזה חשוב.

ויהיו גם הרבה שלא ילכו להצביע.

בכל מקרה, לעניין הכותרת, הרהרתי לי באשר לקהל האנשים המצביעים מידי מערכת בחירות.

אפשר לחלקם לשניים: אלו המשנים את דעתם ממערכת אחת לבאה אחריה ואלו שמצביעים תמיד לאותה מפלגה ויהי מה.

אחד הדימויים שחשבתי עליהם, הוא אוהדי קבוצת ספורט, כדורגל, כדורסל או הוקי קרח.

הם עשויים סתם לרכוש חיבה מסוימת לענף ספורט מסוים או לחילופין לאהוד קבוצה מסוימת ולעקוב אחרי משחקיה, "באש ובמים".

בעוד הראשונים אנשים עם ראש פתוח, יודעים להפריד בין עיקר לטפל ולבחור את מה שהם אוהבים מאותו ענף ספורט (למשל השערים במשחק כדורגל), האחרונים, נדמה שאיבדו את חדוות המשחק, אם אי פעם הייתה להם, וכל מה שמעניין אותם הוא איזו קבוצה.

הקבוצה של האוהדים השרופים, יכולה להשתנות ללא היכר.

כל ההרכב יכול להתחלף במרוצת השנים. המאמן לא אותו מאמן, ההנהלה אינה אותה הנהלה ואפילו ספונסרים, נותני חסות, באים והולכים.

מה שנותר הוא השם, וגם זה נתון לשינוי, ותשאלו את אוהדי קבוצת ה-NBA מהעיר וושינגטון – Washington Wizards שאהדו בעבר את קבוצת ה-Washington Bullets, עד שב-1997 גם את זה לקחו להם.

אין היגיון, כוונתי לכזה שניתן יהיה להצדיק אותו בצורה רציונאלית, באהדה לקבוצה מסוימת. כפי שהסברתי, מדובר בהערצה של שלד, של מבנה ולא של אנשים או איכויות.

וכך, אם נחזור למערכת הפוליטית, אני מתקשה להבין את אותם אנשים שיצביעו פעם אחר פעם לאותה מפלגה, בין אם כלל לא שקלו להצביע למפלגה אחרת ובין אם עשו חושבין והגיעו למסקנה לכך ש"בית לא עוזבים" כפי שאמר שאול מופז, יומיים לפני שעבר ממפלגת הליכוד למפלגת קדימה, כי כפי שהוא בעצמו אמר, הובטח לו ג'וב טוב. טוב, כבר כתבתי על התרשמותי מהאיש לאחר נאום יבשושי-משהו שלו.

אני זוכר בעבר, שאחד ההסברים לכך שיואב הפך להיות פעיל מפלגת העבודה, הייתה כי מדובר במפלגה שהקימה את המדינה ושסבא שלו, כמדומני, היה חבר בה.

הוא לא היחיד, שמעתי רבים כאלה. לא רק במפלגת העבודה.

אותה תמיכה כמעט בלתי מסויגת במפלגה מסוימת, יוצרת לא מעט דיסוננס בקרב אותם תומכים.

באמת, גם אני הייתי מתקשה להסביר לעצמי לדוגמא, מדוע יום אחד שאול מופז גיבור ישראל ולכן צריך לתמוך בו ויום לאחר מכן "האויב" שלא צריך לתמוך בו (אולי זה קל, אם חושבים עליו כצבוע, אבל אז זה מאוד מאכזב ומצריך כוחות אדירים, להסביר לעצמך מדוע כן תמכת בכזה טיפוס חמקמק בעבר).

גם אני לא יודע להסביר מדוע יום אחד אני תומך בשרון כי הוא מנהיג הליכוד, ויום אחד רואה בו טיפוס מפלג שממית אסון על העם. בכלל, הייתי מתקשה להסביר לעצמי מדוע קדימה לא, אם היא ברובה מורכבת מאנשי הליכוד. הייתי מתקשה להסביר מדוע כה רציתי בשרון בליכוד, אך למחרת לא רציתי בו.

הייתי מתקשה להסביר לעצמי מדוע האמנתי בשרון, אבל המשכתי להאמין שאהוד אולמרט הוא ממשיכו.

הייתי מתקשה להחליט אם שמעון פרס הוא אדם כה דגול, מדוע הוא עובר למפלגת קדימה שאני לא תומך בה כי היא לא העבודה לה אני נאמן או ששמעון אדם כה שפל ופוליטיקאי ממולח שמוכן "לעזוב את הבית" בעבור נזיד עדשים, מה שהיה מקשה עלי להבין איך הלכתי אחריו בעבר.

הייתי מתקשה להבין אם אני אוהד את מפלגת שינוי "הלוחמת בחרדים" או מפלגת חץ אשר רשימתה היא מפלגת שינוי אשר בחרתי אהבתי.

וכמובן, רבות הדוגמאות לדיסוננס קוגניטיבי שעלול היה להיווצר, לו הייתי מנסה להצדיק את תמיכתי במפלגה מסוימת בצורה פרמננטית, לבין ההתנהגות הנראית של נבחרי.

כמו אותם ילדים (ומבוגרים, אני שוחחתי עם ילדים) שאוהדים קבוצת כדורגל מסוימת, וכאשר הם נדרשו על ידי להסביר מדוע הם אוהבים קבוצה מסוימת אם השחקנים לא מרגישים אותה מחויבות ועוברים ממועדון למועדון, הם כשלו והסבירו שהשחקנים של הקבוצה שלהם שונים (מה שלא היה נכון עובדתית), כך אותם תומכי מפלגה זו או אחרת, נאלצים לשכנע את עצמם, שלא נאמר לשקר לעצמם, באשר לסיבות בגינם הם תומכים באותה מפלגה, לסיבות בגינם הם פעילים באותה מפלגה.

אני מצהיר בזאת שאינני אוהד אף קבוצת ספורט וכן שתמיכתי במפלגה זו או אחרת לעולם לא תהיה מובטחת מראש, רק בשל שמה או דברים שאולי עשתה בעבר הרחוק.

אירוניה סינית

בימים האחרונים, ניהלתי שיחות די ארוכות עם ידידי הסיני טים.

מלבד משאלות לב של שנינו, ששוב נטייל יחדיו (מי יודע, אני באמת חולם לטייל בכפרים נידחים בסין, וטים כדובר סינית יוכל לסייע לי בכך, אם כי הוא מעט מפונק, מה שעלול להקשות), מצאתי עצמי מסביר לסין מדוע חברת הצריכה היא דבר רע, שסין צריכה לאמץ בפחות התלהבות מכפי שהיא עושה כיום.

לא אלאה אתכם בנימוקים ובהיקשים שהעליתי בפניו.

כן אומר שבשלב מסוים, מצאתי עצמי מסביר לבחור ממדינה קומוניסטית (להלכה, אם כי על פי ההגדרה של טים, מדובר במדינה חצי קומוניסטית המשלבת מנגנוני שוק פתוח, מה שבהחלט לא רחוק מהמציאות. מודל, שאגב צפון-קוריאנים לא מעטים באים ללמוד, על פי כתבה בניו יורק טיימס מלפני מספר חודשים) מדוע סין צריכה להגדיל את המס, לשפר את החינוך ולהפוך את העבודה הסינית לדבר פחות זול, על מנת שיותר אנשים ייהנו מהצמיחה, שלא נאמר זינוק מטאורי, של חמש עשרה השנים האחרונות בסין.

הואיל ואני מאוד מקצר כאן, אל תטעו וחלילה תקשרו אותי לתפישות קומוניסטיות קלאסיות.

רק עזרתי לסין למצוא טיעונים וארגומנטים לתחרות דיבייט בסגנון פרלמנט בריטי שהוא משתתף בה בבייג'ינג.

אני פשוט מצאתי אירוניה של ממש בכך שאני זה שמסביר לו את זה...

פלאפון חדש? מאוד לא משתלם (ומכתב למשרד התקשורת)

אפרופו חברת הצריכה, תהיתי אם לשדרג את מכשיר הסלולאר הישן שלי, לאחד חדש יותר.

המכשיר ברשותי, אפור משהו, אך עושה את העבודה, החל לאחרונה לשבוק חיים בקצב מסחרר.

הוא יכול להיטען כל הלילה ולאחר שימוש מאוד לא מאסיבי, "למות" עד הערב שלמחרת.

הואיל והמכשיר מעולם לא מצא חן בעיני, שקלתי להחליף אותו, לכזה שהתפריטים שלו מבוססים קצת יותר על ההיגיון שלי ופחות על היגיון קוריאני.

עוד סיבה שעמדה לנגד עיני, היא שיתכן והבעיה אינה בסוללה, אלא במגעים של הסוללה, מה שאומר שהחלפת הסוללה תתגלה כפתרון זמני מאוד, עד שאורך חייה יתקצר שוב.

וכך, מצאתי עצמי באחד מימות השבוע, הולך למרכז של פלאפון, להתעניין בדברים שיש להם להציע.

באופן מובן, אך לא מובן, ה"מבצעים" החמים שלהם, לא נראו לי אטרקטיביים במיוחד.

באופן מובן, משום שמטרתן של החברות היא להגדיל את רווחיהן.

באופן לא מובן, שכן השוק רווי ולכן הייתי מצפה שאם רוצים להגדיל את נתח השוק, צריך להציע הצעות אטראקטיביות.

אפשר כמובן להסביר זאת, בכך שבמצב של קרטל, בו אין בידי הצרכן חופש בחירה של ממש, אלא בחירה בין שלושה ענקים המתאמים ביניהם מחירים (גם אם לא באופן רשמי), אין טעם להוריד מחירים, אלא להיפך, אפשר להגדיל אותם עוד ועוד, כאשר הצרכן שבוי.

אם אסכם את מה שיש לחברת פלאפון להציע, זה יהיה מחירים גבוהים ממה שאני משלם במסלול הישן, ובכל מקרה, מה שנופר סיני הגדירה כ"בלון ניסוי"  – תשלום עבור מלוא סכום הדקה הראשונה, ללא תלות באורך השיחה (מה שכבר הראיתי בעבר שיכול להעלות את מחיר השיחה לכדי תעריף לא הגיוני של 29.40 ₪ לדקה, באם חייגת, שמעת תא קולי וכעבור שנייה ניתקת, מה שקורה לי לא אחת).

מה שהתחיל בחברת אורנג', עבר לסלקום וכיום גם רווח בפלאפון.

וכך, נראה לי בלתי משתלם בעליל לעבור למסלול חדש, לשלם בעבור מכשיר חדש ולשלם יותר על כל דקת שיחה.

הפתרון שהציעו לי במרכז פלאפון, היה שאקנה מכשיר חדש במסלול איזי (ידוע גם כטוקמן אצל המתחרים בסלקום), אשאר עם המכשיר הישן ואז יעשו לי הצלבה בין המכשירים, כלומר המכשיר הישן יעבור להיות במסלול איזי, ללא דמי שימוש חודשיים, והמכשיר החדש יפעל במסגרת המסלול הישן שלי, בו התשלום סביר.

חייכתי לעצמי, בכך שהנה, מצאתי את אחת הסיבות המרכזיות מדוע על פי הסטטיסטיקות יש יותר קווי סלולאר מתושבים בישראל, מדוע לכל ישראלי בגיר יש יותר ממכשיר סלולארי אחד ואף שניים.

תמיד הרי נראה לי הגיוני, שכשני מיליון הלקוחות שיש לחברת פלאפון, הם לקוחות רדומים, שקנו בתחילת שנות התשעים מכשיר "מנגו" בסופר פארם, ומעולם לא טרחו להכריז "אנחנו מתנתקים".

אמנם אינני אוהב לראות עצמי כמנפח סטטיסטיקות פיקטיביות. אך הפתרון שהציעו לי נשמע לי הגיוני, שכן בסופו של דבר אקבל מכשיר חדש באותם תנאים לפיהם אני משלם כיום.

הוא ודאי יותר טוב מהפתרון שהוצע לי בסלקום לפני קצת יותר משלוש שנים, כאשר הציעו לי להישאר עם המכשיר שלי בן שלוש השנים ולשלם לכל הפחות שלושים שקלים חדשים מידי חודש.

אז כזכור עזבתי אותם.

לחבר'ה בפלאפון, היו שני מכשירים חדשים להציע לי. Samsung 550 או Telit X70.

כאשר הייתי במרכז של פלאפון, הם טרם תומחרו במסלול איזי, ולכן לא יכלו להציע לי אותם, אולם אמרו שיחזרו אלי תוך מספר ימים והמחירים יהיה כשלושים שקלים לחודש ,במשך 36 חודשים (קרי כ-1,100 שקלים חדשים).

מדובר במכשירים יחסית פשוטים, בהשוואה כמובן לאלו המוצעים בישראל ועל אחת כמה וכמה בעולם הגדול.

בירור קצר, העלה שסלולה חדשה למכשיר שלי, עולה 100 שקלים או 250, תלויה בעוצמתה. נאמר לי שהשנייה חזק פי 2, מה שמקשה עלי להבין מדוע אם כן היא מתומחרת במחיר גבוה פי 2.5.

מחיר החלפת הבטרייה במכשיר שלי, תעלה עשירית עד רבע פחות מהמחיר של מכשיר חדש.

השימוש שלי בשניהם, כפי שאני מכיר עצמי, יהיה דומה: מעט שיחות ועוד פחות SMS (בנוקיה היה נוח יותר לשלוח הודעות כתובות. SK מכשיר גרוע וכתיבת ההודעות בו מסורבלת ולכן הפסקתי עם זה כמעט לחלוטין, מה שלא מפריע לי ובוודאי תורם במשהו לחשבון שלי, שבד"כ הוא דו ספרתי ולעיתים נדירות גם חד-ספרתי).

ההחלטה נפלה כמדומני.

נוסף על מרכז פלאפון, חצינו את הכביש אל קניון חיפה, שם יש חנות של חברת אורנג'.

המסלולים שהם מציעים, כפי שנכתב קודם, גבוהים יותר ובכל מקרה מחייבים תשלום עבור כל דקת השיחה הראשונה.

המעניין הוא שנציג המכירות הטיפש-משהו, התעקש לטעון שאני לא מבין ושזה בעצם טוב לי לשלם עבור על הדקה הראשונה.

הוא הסביר כי "זה המקצוע שלי" ולכן הוא מבין יותר. הסברתי שבמובן מסוים זה גם המקצוע שלי, ולאחר שהסברתי עצמי, אם כי באופן מעט שונה ממה שהתכוונתי, הוא פלט "אההה" סתמי והבין שהחלטתי לא לעבור לרשת אורנג'.

אם נחזור אגב לפלאפון, שעשע אותי שכאשר הם השיבו בחיוב לשאלתי על תשלום עבור מלוא הדקה הראשונה במסלולים החדשים, אמרתי להם שזה לא בסדר והם אמרו משהו כמו "זה לא כך, אורנג' התחילו".

כאשר שאלתי כיצד הם יכולים לטעון ש"זה לא כך" אם לפני רגע הם אמרו שזה כך ומדוע אמור לעניין אותי שהם חקיינים של אורנג' (מה שאגב לא בדיוק משמש אותם, אם הם רוצים ליצור דימוי של חברה מובילה ולא חברה נגררת), אם התוצאה היא אחת – הם גובים אותו מחיר באותם תנאים שפועלים לרעתי.

אם אסכם, נכון לעתה, אני אמשיך להשתמש במכשיר הישן.

כל עוד הוא מתפקד, גם אם בהארכת חיים מסוימת, אני לא רואה בעיה גדולה להשתמש בו או טעם גדול לעבור למכשיר סלולארי חדש.

המכשירים החדשים לא מציעים ערך מוסף משמעותי ואלה שכן (אם נקבל את זה שאני צריך סלולארי עם טלוויזיה, מה שלא ממש הגיוני בהתחשב בזה שאני לא רואה טלוויזיה כמעט גם בבית) עולים הרבה יותר מ-1,000 שקלים.

באופן אירוני ומעניין, מכשירים שמשלמים עליהם ב-36 תשלומים, הופכים להיות "מיושנים" אחרי קצת פחות מתקופה זו.

במחיר של המכשירים החדשים, אני מתקשה למצוא הצדקה בהחלפת המכשיר. אם חברת הסלולאר כה רוצה לדחוף לי תוכן שבאמצעות המכשירים החדשים, שתממן לי אותו. לא מימון כזה המחייב אותי לדבר 25 שעות ביממה, כדי להחזיר את מחיר הטלפון, אלא אספקת המכשיר בחינם ומתן אפשרות הבחירה שלי איזה שימוש לעשות בו וכמה.

ובינתיים, כתבתי למשרד התקשורת (http://www.moc.gov.il/ ), מספר דברים באשר לחיוב בעבור דקה.

אני מקווה שגם אתם תעשו כן, על מנת ליצור לחץ שיביא לשינוי רוע הגזירה, כך שאם וכאשר ארצה לעבור חברה, לקראת סוף השנה כאשר המעבר מחברה סלולארית אחת לאחרת יתאפשר עם אותו מספר (בהנחה ומשרד התקשורת, בראשות שר חדש, יצליח לכפות את הדבר הנפלא הזה שנקבע בחוק ההסדרים), אז באמת יהיה לכך טעם כלכלי, כלומר שיהיה מי שייכפה על אותה חברה להציע לי מסלול הוגן שארצה לעבור אליו, בניגוד למצב כיום בו קרטל חברות הסלולאר לא מאפשר זאת.

הנה הדברים שכתבתי:

במרבית המסלולים המוצעים כיום על ידי החברות הסלולאריות, ישנו חיוב מינימום בעבור דקת שיחה שלמה, קרי 60 שניות, גם אם דיברתי שנייה.

למיטב זכרוני, כאשר בעבר חברות הסלולאר גבו את התשלום ביחידות של דקה, כאשר בית המשפט או משרד התקשורת נדרש לעניין, הדבר נמצא לא תקין והחברות חויבו לגבות תשלום ביחידות בנות 12 שניות.

לכן, אני מתקשה להבין כיצד משרד התקשורת מאפשר כיום לחזור למצב בו היינו לפני כעשור, שהתגלה כבעייתי מאוד עבור הצרכן.

הייתי מצפה שהרגולאטור של חברות הסלולאר, ידאג לכך שאף חברה לא תוכל להונות כך את לקוחותיה, שכן מרבית השיחות המבוצעות הן בנות פחות מדקה ובלאו הכי כל השיחות מבוצעות בדקה הראשונה, שהיא במרבית המקרים היקרה ביותר, מה שנוגד כל היגיון, שכן ההיגיון מחייב שהמוצר שאתה צורך הכי הרבה, יהיה הזול ביותר ולא היקר ביותר.

נכון הדבר שבעתיים, כאשר אין מדובר בגחמותיה של חברת סלולאר אחת, אלא במדיניות שנראית מתואמת של לפחות שלוש חברות, העושות רושם של קרטל בתחום תקשורת הרט"ן.

אבקשכם לפעול בנושא, על מנת לבטל את המצב הזה בו חברות הסלולאר גובות מן המצטרפים למסלולים החדשים מחיר עבור כל הדקה הראשונה ללא תלות במשך השיחה. כמו כן, אבקשכם לדווח לי על פעולתכם בנושא, על מנת שאוכל לדווח למאות הקוראים באתר האינטרנט שלי.

יש בבלוג הזה מאות כניסות ביום. אני חושב שסביר לכתוב על מאות קוראים.

YES?

אימא שלי הזמינה במהלך השבוע נציג מכירות של YES, כי נמאס לה מ-HOT והיא רצתה לעבור.

יותר נכון, היא שוכנעה על ידי אנשי הטלמיטינג (אותם אנשים הקובעים עם לקוחות פוטנציאליים פגישה עם נציגי מכירות מדלת אל דלת) של YES, שמטרידים אותנו טלפונית על בסיס קבוע, גם לאחר שביקשתי שיימחקו אותנו ממאגר המידע שלהם (לשון אחר, חברת YES עוברים על החוק באופן פורמאלי, אם כי מעולם לא שלחתי את בקשתי באופן כתוב, כך שאין לי עילה לתביעה, ולכן בפעם הבאה כנראה אעשה כן)

בכל מקרה, לאחר ישיבה קצרה בסלון, שלושתנו, נציג המכירות, שהיה בחור חביב להפליא (בניגוד לפוסטמה שהם שלחו לפני מספר חודשים), הבין והסכים שאין לנו סיבה טובה לעבור ל-YES, המחירים שהם מציעים דומים, אם כי גבוהים במקצת, ההבדלים בתוכן זניחים וב-HOT, בניגוד ל-YES, לא דורשים מאיתנו עבור התנאים הללו התחייבות של שנה, כך שאנו יכולים להתנתק כל אימת שמתחשק לנו.

הלוואי וכל אנשי השיווק והמכירות יהיו כאלה קלים לשכנוע (את הנציגה הקודמת ש-YES שלחו לפני מספר חודשים, היה קצת יותר קשה להביא להכרה שאין להם מה להציע לנו).

גלעד ארדן והאפודים הצהובים – תכסיסי להסוות שוטרי תנועה

בשבוע שעבר, נסעתי בכביש חיפה-ת"א.

אני מניח שכולם יודעים שקיימת בימינו חובה לשים אפוד זוהר בתא הנהג שברכב, בעקבות הצעתו של חבר הכנסת גלעד ארדן מהליכוד שהתקבלה (ויש הקושרים אותה למלאי גדול של אפודים זוהרים שאחד מחברי מרכז הליכוד נתקע עימו והיה לו צורך להיפטר ממנו, מה שלצערי נשמע הגיוני ומציאותי למדי). אין, עד כמה שידוע לי, חובה ללבוש את האפוד כאשר יוצאים מהרכב בדרך בינעירונית, אבל הוא צריך להיות באוטו [תודה לקורא איתי שהעיר את תשומת לבי, לכך שמסתבר שכן קיימת חובה ללבוש אפוד זוהר ואני התייחסתי לחודש ההסתגלות בו לא אכפו את הדבר. לתשומת לבכם].

אולם על אף שאין חובה ללבוש אותו [כאמור יש], כאשר נוסעים בכביש החוף, מגלים שלא מעט מהעוצרים בצד (ויש הרבה כאלה, כי בישראל מקובל לעצור בשוליים ולהפריע לתנועה) אכן לובשים את האפוד המגוחך הזה.

כאשר ראיתי את זה, פתאום הבנתי.

המטרה שעמדה לנגד עיני המחוקק, לא הייתה בטיחות הנהגים היוצאים מרכבם (את האפשרות של עזרה לחבר מרכז ליכוד, אני לא יכול לפסול כך סתם, בהינף יד, ולכן היא תישאר).

המטרה הייתה לגרום לכל רכב העוצר בצד, להיראות כרכב משטרתי סמוי, עם שוטרים בעלי אפודים זוהרים.

הואיל וכמות העוצרים בצידי הדרכים כה גדולה, האפקט טוב בהרבה מאותן בובות קרטון של שוטרים עם ממל"ז (מד מהירות לייזר).

כל רכב העוצר בצד, הוא מכמונת מהירות בפוטנציה!

ובכך, חשב המחוקק שהוא יאט את מהירות התנועה בכבישים המהירים במדינתנו.

מבריק!

סניטטה יזרעאל (אם נאמץ את שפת הרומנים מארץ נהדרת)!

אגב, רציתי לרענן את זכרוני בעניין ההצעה של ארדן, והגעתי לקטע בבלוג הזה. משעשע.

וזהו.

סוף שבוע נחמד שיהיה לכם.

אלעד