בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אתמול, הואיל והקלטתי לאח שלי ארץ נהדרת, יצא לי לצפות בקדימונים לא מעטים לתוכנית "השגריר" (עונה שנייה, חמש יבשות Etc.)

בעודי עושה משהו במטבח, יצא לי גם לשמוע (אם כי לא לראות) קטע מהסדרה (שלא בדיוק ברור לי מתי היא משודרת ומה הכללים שלה), בו חברי "קבוצת הבנים" התחרו ביניהם בחידון ידע כללי, שהיה לעניות דעתי לעג לרש.

כאמור, אינני צופה בתוכנית, ודברי כאן לא מבוססים על מחקר מעמיק או צפייה אובססיבית שהביאה לי תובנות חדשות.

אין לי אפילו קנה מידה להשוואה לעונה הקודמת, בבואי לכתוב את התלונה שלהלן.

אולם מהמעט שיצא לי להציץ לגבי תוכנית השגריר, אין לי משהו חיובי לכתוב.

אסקפיזם, מכנים את התופעה של בריחה מהמציאות.

ולמיטב הבנתי, אין בתוכנית השגריר דבר מלבד בריחה מהמציאות.

"שגריר הוא דיפלומט אשר מייצג את מדינתו במדינה זרה ואחראי לטיפוח יחסי ממשלתו עם מדינה זו", על פי ויקיפדיה.

אולם על פי התיאור באתר התוכנית מדובר ב"מתחרים המתמודדים על תפקיד מנהל ההסברה בארגון "Israel At hearts" שיזם איש העסקים האמריקאי ג'ואי לואו".

מדוע אם כן לא לכנות התוכנית "מנהל ההסברה"?

התשובה לדאבוננו פשוטה.

הרבה יותר "סקסי" למכור שגריר, מקצוע אפור בדרך כלל, הספוג בהילה ויוקרה, שאולי מגלם את פסגת השאיפות של מרבית הישראלי – לא לחיות בארץ מחד, אך האפשרות לטעון שעשית רבות למען הארץ מאידך.

מי באמת ישב ויצפה בתוכנית הנקראת "מנהל ההסברה"?

נוסף על השם מעורר ההשראה, אך נטול קשר למציאות, גויס לתוכנית לא מעט פטריוטיזם זול.

פטריוטיזם זו, שכן הוא מתיימר לייצג אומה של עשייה, אלא אומת זומבים הבוהים אל עבר מסך הטלוויזיה, מלאים תחושה של עשייה מול המסך ורוויים בתחושת מרמור על כך שבארצם לא ניתן להזיז דבר.

בישראל 2006, שגרירינו לא מייצג עם שעסוק בחדוות עשייה, אלא עם שעסוק בחדוות בהייה. שגרירינו לא עסוקים בעשייה ממוקדת לייצוג מדינתם, אלא מתרוצצים בביקורים שטחיים, על מנת לעשות רושם קצר, לא על צופיהם המקומיים, אלא על צופיהם המקומיים בישראל בלבד.

והדבר, שאולי מפריע לי יותר מכל בתוכנית "השגריר", הוא ליהוק המתחרים, 14 המתחרים על פי אתר התוכנית.

לא, אין בכוונתי למתוח ביקורת על בחירת מועמד זה או אחר – למשל כהה עור כדי להראות שאיננו גזענים (אך באותה נשימה לשלוח אותו ל"שליחות דיפלומטית" באפריקה, כי הרי כל השחורים אותו דבר והוא ודאי יעורר אמפתיה בקהל) או קבוצת אנשים אשר לכל אחד "כישרון" מיוחד ו"חולשות" אופי ש"לא ניתן" להסתיר על מסך הטלוויזיה.

הרי אם לא זה היה המצב, התוכנית הייתה "משעממת ואפורה", כמעט כמו עבודתם של שגרירים של ממש, והרי מטרת התוכנית אינה העלאת קרנה של ישראל בעולם, אלא העלאת אחוזי הצפייה של הזכיינית קשת בערוץ ה-2 בישראל.

הדבר שמפריע לי יותר מכל בליהוק השחקנים, הוא החלוקה לשתי קבוצות – קבוצת הבנים וקבוצת הבנות.

לכאורה, מצב תוכנית השגריר טוב בהרבה ממצב מרבית המפלגות שיתחרו בבחירות לכנסת ביום שלישי הקרוב.

הייצוג שווה לכל המינים.

אולם כאשר בוחנים את הדינאמיקה בתוכנית עצמה, מגלים שאין מדובר בתוכנית המעודדת שוויון בין המינים, תוכנית המנסה לגשר על פערים לא הוגנים שנוצרו במרוצת שנים של דיכוי ואפליית נשים, כזו אשר גם לאחר שבוטלה רשמית עדיין מדכאת למעשה נשים רבות.

השוויון בין המינים בתוכנית השגריר, מבוסס על רעיון אמריקני עתיק יומין, שקיבל גושפנקא בהחלטת בית המשפט העליון האמריקני בשנת 1896 – "separate but equal", היינו "נפרד אך שווה", שבוטל להלכה ב-1954.

כך, "קבוצת הבנים" ו"קבוצת הבנות", מתחרות בנפרד, עד אשר הן נפגשות ומתעמתות זו בזו.

כל הצופים והצופות יכולים להעריץ ולהזדהות עם מי מהדמויות, גם על פי מאפייני המין הביולוגי, ולא נגיד על סמך ה"קישורים הדיפלומטיים".

"השגריר" למעשה, מבלי שנשים לב, מקבעת תפישות שאבד עליהן הכלח, לפיהן גברים ונשים שונים באופן כה מהותי עד שאין ברירה אלא להפריד ביניהן, שכן הדבר נעשה אך ורק לטובתם.

נזכיר כי מדובר בתוכנית המתיימרת לבחור אדם על פי קישוריו הדיפלומטיים, לא על פי יכולתו לנצח בתחרות ריצה, שם אולי יש מקום להפרדה על בסיס מיני.

אם כן, תוכנית השגריר, על אף שזכיתי רק להצצות חטופות ממנה, מייצגת בעיני את כל הרע והמכוער בישראל.

היא מייצגת שטחיות ורדידות, תרבות שרואה ביכולת ההופעה בתקשורת דבר חשוב מן התוכן שאותו אמורים להעביר בתקשורת. תרבות גזענית, המקטלגת אנשים על סמך תכונות מסוימות שלא בהכרח רלוונטיות לדבר אותו מעוניינים לבדוק. ומעל הכול, תרבות גברית-שוביניסטית, המתיימרת להיות שוויונית, אך למעשה רק מנציחה פערים בלתי מוצדקים.

אין זה משנה אם יהיה לנו "שגריר" או תהיה לנו "שגרירה". התוצאה אחת היא – הטמעת הסטיגמה, שיש הבדלים בין גברים לנשים וכך שעולמנו מתנהל על פי הדיכוטומיה הזו.

הנחמה היחידה שיש לי, שמדובר בשגרירינו ב-Dreamland, ארץ החלומות והתעתועים, ולא בתפקיד של ממש.