בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

גימלאים

אמנם תמרה טראובמן מסבירה חלק מההצבעה למפלגת הגימלאים ( מפלגת גיל עם 7 מנדטים נכון לעתה) כהצבעת מחאה של צעירים.

אולם בהמשך הכתבה שלה, ההסבר האמיתי מופיע, והנה חלק ממנו:

"רובם ראשי ועדים של גמלאים באזורים שונים בארץ ובחברות גדולות במשק, כגון בזק וחברת החשמל. ראש הרשימה, רפי איתן, היה בעבר מראשי המוסד". לאחר מכן גם מוזכר כי בן יזרי, מספר 2, היה מראשי קופת חולים.

זהו לדעתי, ההסבר העיקרי להצלחתה של מפלגת הגימלאים – לוגיסטיקה טובה המבוססת על ועדי עובדים וועדי פנסיונרים.

חלקים ממכריי העומדים לצאת לפנסיה בשנים הקרובות, הצביעו לגמלאים אמנם, כי הבינו שהנה קרב היום בו הם יזרקו לכלבים.

ההצבעה למפלגת הגימלאים מראה מחד גיסא מיאוס מהפוליטיקה הקיימת, אשר דואגת לכרישים הגדולים ומותירה את האדם הקטן נשכח ומאידך גיסא געגועים לפוליטיקה הישנה, של ועדים גדולים, בעלי יכולת לוגיסטית מרשימה המסוגלת להניעה אנשים.

אגב, בעוד במפלגת העבודה הציגו אתמול בלילה חזות מאושרת מהמקום השני עם 20 המנדטים. אולם הם צריכים לחוש כישלון צורב על כך שלא השכילו לנתב אל עצמם את קולות אותם גימלאים, אשר בסופו של דבר, גם מפלגת העבודה, לפחות באופן מוצהר, הציעה להם סעד.

אני חושב שכאשר הגימלאים זכו ל-7 קולות, המצב עדיף מאשר העבודה הייתה זוכה ב-27 קולות. כך הקולות של הגימלאים הם קולות פר אקסלנס לטובת זכויות סוציאליות לקשישים ולא קולות שאפשר לטעון במניפולציות הפוליטיות שהם בעצם בעד השקפה מדינית (כנראה יונית) ברורה.

יש בי יותר מספק סביר, שחלק מן הקשישים שהצביעו לגימלאים, היו בעבר מצביעי עבודה שלא יכלו להצביע לעמיר פרץ, בשל היותו מזרחי, יליד מרוקו. במדינה בה מפלגה שעניינה הוא בעיקר כל ליוצאי עדות המזרח – ש"ס, זוכה ל-13 מנדטים, מפלגה גזענית (שאגב מייצגת יוצאי רוסיה) – ישראל ביתנו, זוכה ל-12 מנדטים, והדוגמאות להצבעות שבטיות-עדתיות-גזעניות עוד רבות, יש בי כאמור יותר מספק סביר באשר למניעים, של לפחות חלק מהאנשים שהצביעו למפלגת גיל במקום למפלגת העבודה.

יש משהו מעודד בבחירת הגימלאים. יש בי תחושה, שהם לא ידאגו רק לעצמם ואוכלוסייתם, קרי הפנסיונרים, אלא גם לקבוצות אחרות, דוגמת הנכדים.

מעניין יהיה לראות מה יהיו עמדותיהם מבחינה מדינית ומעניין אף יותר, יהיה לראות כיצד ינהגו מבחינה חברתית. מאוד קל להבטיח, בקווים כלליים, לדאוג לרווחת הקשישים בישראל. אולם כאשר צריך לגבש תוכנית פרקטית, יש מרחב ענק של אפשרויות פעולה וסיכוי גדול לשחיקה בהטחות.

סקרים

את עלייתם המטאורית של הקשישים, לא חזו הסקרים. כך גם את שחיקת הליכוד (11 מנדטים) למקום החמישי לא בדיוק חזו.

נכון, יטענו הסוקרים שמדובר במדד הנכון ליום בו נערך הסקר. יטענו כי קולות צפים רבים, לא אפשרו את חיזוי התוצאות ובכלל, טעות הדגימה בסקרים המקצועיים, היא כ-4%, שזה כמדומני 4-5 מנדטים לפחות.

אולם זה עדיין מותיר אותנו עם שאלה מהותית למדי, לגבי תפקיד הסקרים בדמוקרטיה הפרלמנטארית בשיטת הבחירות היחסית.

מצד אחד, כפי שהתברר (ובהחלט לא בפעם הראשונה, בהחלט לא באופן מפתיע, כך שאינני מסכים עם טענות פופוליסטיות דוגמת "יום הכיפורים של הסקרים", המנסות לשוות מראה מחדל לכל דבר ולמעשה, עושות חטא גדול לאמת, שכן הבעיה היא באותם פרשנים המאמינים בסקרים, ולא בציבור שיותר סקפטי ולא באיזה גורם מדיני שפועל על פיו), הסקרים אינם מנבאים דבר באשר לתוצאות הבחירות.

ומן הצד האחר, יש ביכולתם של הסקרים להעלות ולהוריד מועמדים, להעצים או להעלים מפלגות, להמליך או להשליך מנהיגים.

כך למשל, שמעתי לא מעט אנשים שהשיקול שלהם להצביע קדימה, היה כי קדימה הולכת להיות המפלגה הגדולה ביותר. שיקול אווילי ביותר, אם תשאלו אותי, אך בהחלט לגיטימי.

מצד אחד, יש כאן תוספת של מרכיב המעצים את החזקים ופוגע בחלשים ("מה, אני אצביע למפלגה הזו? הרי הם לא עוברים את אחוז החסימה, זה בזבוז קול").

מצד שני, אני מניח שחלק מירידתה של קדימה מכ-43 חברי כנסת וירטואליים, לכ-28 חברי כנסת בפועל, נובע מתחושה של אנשים שאמרו שקדימה בלאו הכי תנצח ולכן אין טעם של ממש להצביע עבורה.

הסקרים בתקשורת מאוד בעייתיים (כפי שכינה זאת פרופסור גבי וימן לפני מספר חודשים – מחלת הסקרת).

הם בהחלט כלי עבודה חשובה, למגבשי אסטרטגיית בחירות של המפלגות השונות. הם מאפשרים להן לראות מה כוחן המשוער, אילו ספינים עובדים ואלו פחות.

אך כאשר הם מוצגים לציבור, כסטטוס קוו האמיתי, בטעות אפשרית של כ-4%, יש בכך מן הפגום.

אין מדובר עוד בכלי בידי מעצבי הקמפיין של מפלגה פלונית, אלא בהשפעה על הבוחר בכלי שמהימנותו מוטלת בספק (לא באשר למהימנותו הסטטיסטית, אלא ככלי לניבוי תוצאות בחירות, שגם אם עורכי הסקר מדגישים שאין מדובר בכלי ניבוי, הדבר נראה נשכח לעיתים קרובות).

אין מדובר בכלי המתאר מציאות ברמה מסוימת של אמינות, אלא במידה לא מבוטלת, מדובר במכשיר המעצב מציאות, משפיע על המציאות, בכך שהוא יכול להעלים מפלגות קטנות ולנפח מפלגות גדולות.

אני לא חושב שצריך לאסור עריכת או למצער פרסום סקרים, בתקופה שלפני בחירות.

בסופו של דבר, הם מכשיר לא רע לייצוג הלכי רוח כלליים. כל עוד הבחירות הן כלליות ולא מבוססות על מדגם מייצג, אני לא רואה פסול בקיומם של סקרים.

אולם האחריות על פרסום הסקרים, בהחלט מוטלת על מזמיניהם ומפרסמיהם – גופי התקשורת השונים.

כפי שמסתייגים הם מאסטרולוגים וקוראים בקפה וכן עכו"ם שונים, כך צריכים עורכי העיתונים, אתרי החדשות ומהדורות החדשות ותוכניות האקטואליה בטלוויזיה וברדיו, להסתייג מהסקרים.

לא להתפתות להעלות אותם לכותרות, לא לעשות ניתוחים על מפה פוליטית היפותטית, אלא להציג אותם במקום הראוי שלהם – סקרי מצב רוח של קבוצת אנשים ביום מסוים.

אפשר ואף ראוי, לא לציין שמות מפלגות מסוימות, אלא להציג מגמות כלליות והלכי רוח בציבור.

אני לא רואה בכך חובה שאמורה להיות מוטלת על העיתונאים, אלא המלצה, אם הם באמת רוצים שיתייחסו אליהם ברצינות הראויה.

ולמרוויחים הגדולים של הסקרים – בעלי מכוני הסקרים עצמם, נדמה לי שהפופולאריות שלהם בעוכריהם. אמנם מכוני המחקר הללו ימשיכו להתקיים. אולם כמו בכל שוק גואה, גם הם יעמדו בפני שלב מיתון, שיבוא דווקא מהפיכת השוק לגדול מידי, שלא נאמר בועתי, אשר בסוף מתפוצץ אל ממדיו האמיתיים והראויים.

קדימה

המנצחת של הבחירות היא מפלגת קדימה – 28 מנדטים.

אולם מדובר בניצחון דחוק, 8 חברי כנסת בלבד יותר מאשר למפלגה השנייה אחריה – מפלגת העבודה.

כפי שאמרתי בטרם הבחירות, לאחר שמיעת דבריו של מספר 8 בקדימה – שאול מופז, אני באמת מתקשה לראות כיצד היציבות שדיברו עליה בקדימה מתממשת, כיצד תיאור מצב קיים בסקרים, הוא המצב הרצוי.

לא, הבעיה היא לא ב"ציבור טיפש" שלא השכיל להבין ש"טובה קדימה גדולה וחזקה".

מדובר בציבור מפוכח שהשכיל להבין שקדימה היא מפלגת אופורטוניסטים, שהסתופפו בצלו הגדול של שרון, שנמוג בינתיים. מדובר בציבור שהבין שמי שערק פעם אחת, עשוי בהחלט לערוק פעם נוספת בהינתן ההזדמנות. מדובר בציבור שהשכיל להבין, שגם 40 מנדטים לקדימה, לא היו משנים בכהו זה את יכולת המפלגה לשלוט, שכן היא בנויה טלאים-טלאים, כאשר הדבר המגשר שלהם מוטל כמעט מת בבית החולים הדסה.

הבעיה היא גם לא במפלגות הקטנות (זה עבורך נועה) שהפריעו לקדימה. אם כבר, הבעיה בשיטת הבחירות היחסית-מפלגתית, שמאפשרת את קיום המפלגות הקטנות מצד אחד ואת חוסר היכולת של הציבור לבחור את נבחריו מצד שני, מה שבעצם מגדיל את מספר האנשים שבאים עם מצע דומה לזה של המפלגות הגדולות ולא הצליחו לעבור את הבירוקרטיות המפלגתיות.

יהיה תענוג לראות את המפלגה הגדולה, עם פחות מ-28 מנדטים, מתפקדת לאורך זמן.

"קדימה גדולה וחזקה לממשלה יציבה". עדיין מרוח לי חיוך על הפנים שאני נזכר בדברים של מופז (שאגב התחמק מלתת לי תשובה, כאשר שאלתי אותו כיצד קדימה עם פחות מ-40 מנדטים, תהיה חזקה כפי שהוא מתאר) מלפני הבחירות ואני מביט אל תוצאות האמת.

אחוז הצבעה נמוך

אחד הנושאים שדיברו עליו, היה אחוז ההצבעה הנמוך – 63.2% (שני רק לבחירות המיוחדות לרשות הממשלה ב-2001, אותן החרים הציבור הערבי כמעט לחלוטין).

יתכן וכל ההסברים על מיאוס מהפוליטיקה, תחושת ניכור וחוסר יכולת להשפיע נכונה. אפילו זה נשמע די סביר.

אולם, לאור הסתכלותי על ביתי, יתכן והסיבה שונה.

הייתכן והסיבה לאחוז ההצבעה ההולך ופוחת עם השנים, היא ירידה מהארץ?

אני מכיר לא מעט אנשים, שבחרו לחיות מחוץ לישראל, הם לא טורחים להגיע לממש את זכות ההצבעה שלהם (ובצדק) אך לא ויתרו על האזרחות שלהם ועל זכותם התיאורטית להצביע.

נכון. הם היו תמיד ויהיו תמיד.

אולם יתכן ומספר היורדים פשוט עולה ממערכת בחירות אחת לאחרת?

נוסיף על כך עוד לא מעט אנשים במצב סיעודי, שגם הם לא חסרים במשפחתי, שלא הולכים להצביע ונזכור שאוכלוסיית ישראל מזדקנת, ואולי הירידה באחוז ההצבעה, לא באמת כזו מדאיגה.

You may say I’m a dreamer. But I’m not the only one...

אלעד