בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אתמול, קרה לי מקרה די לא סימפטי.

ומעשה שהיה, כך היה:

המתנתי לקו 141, מסביבות השעה 11:40. כעבור כעשר דקות, הגיע לתחנה בחור ושאל אותי, האם קו 141 כבר עבר.

השבתי שטרם, והשבתי בחיוב לשאלה נוספת, האם גם אני מחכה.

השאלה השלישית של הבחור, הייתה לגבי מועד הגעה צפוי של האוטובוס.

אמרתי שנדמה לי שבדקות הקרובות אמור לעבור האוטובוס. הרי הוא יוצא ממרכזית לב המפרץ בשעה 11:30.

כך, המתין לו הבחור, יחד איתי יש לציין, וחלפו להן הדקות.

כאשר מחכים לקו 141, בד"כ כל יתר הקווים עוברים...

28, 15, 15א, 77, 11, 216, 31, 123 ובאופק ניתן היה להבחין בקווים 17 ו-19 נוהרים אל עבר הטכניון מספר פעמים.

אך 141?!

נישט!

כמדומני אביב גפן שיקר כאשר שר כי "עם הזמן הכל חולף".

עובדה. 141 לא חלף, בחלוף הזמן...

וכך, מצאתי עצמי בערך בשעה 12, משוחח עם הבחור.

הוא דיבר בטון זועף ונוזף. "פספסת אותו" הוא הטיח בי, משל הייתי אחראי במשהו אל אי בואו של האוטובוס.

"בטוח פספסת אותו" הוא אמר בטון תקיף.

מידי פעם החלפנו אינפורמציה לא אינפורמטיבית למדי, אשר כללה בעיקר תלונות על חברת אגד.

ומידי פעם, שוב הוא גער בי, וגרם לי להרגיש ממש רע על שאמרתי לו שנדמה לי שקו 141 אמור לעבור (מה שגרם לו לא לעלות על קו 123 ומשם להחליף אוטובוס לאחד האוטובוסים שמגיע לאוניברסיטה). יופי שהוא צריך להיות באוניברסיטה ב-12:10, אבל מה אני – עז? אני לא מחכה לאותו אוטובוס ועשיתי את אותה בחירה? אני הבאתי את הבחור הזה לעמוד דווקא בתחנה הזו, דווקא בשעה הזו?

השעה הייתה כבר 12:10. 141 בושש לבוא.

בצר לנו, עלינו שנינו על קו 123 השני שחלף.

עליתי מעט אחריו, על מנת לא לזכות מהבחור במבטים נזעמים (זה המקום לציין שהוא לא באמת היה זועם. לכל היותר קצת לחוץ ופשוט לי לא היה נעים).

כאשר הצגתי לנהג את כרטיס הנסיעות שלי (תשלום לחמישה חודשים וחצי בעלות של 594 שקלים חדשים), הוא הביט בי עם חיוך דבילי ושאל "נו, אז איך הכרטיס, אתה מרוצה?".

"לא, אני לא מרוצה" השבתי לנהג וכאשר שאל מדוע, התחלתי להשיב.

"ראשית כל, תמיד כאשר צריך אוטובוס, הוא לא מגיע (מה שלא נכון עובדתית. אבל נראה הדבר הנכון להגיד באותו הרגע)" אמרתי.

"שנית, אגד לא היו הוגנים להתחיל עם הכרטיס שבועיים אחרי תחילת שנת הלימודים" המשכתי.

"שלישית", העלות של הכרטיס היא מחצית העלות של כרטיס חופשי חודשי". "הא", אמר כמוצא שלל רב הנהג, "רואה שזה משתלם?".

"חבל רק שבכמחצית החודשים לא הייתי רוכש את הכרטיס, כי הוא לא משתלם לי". השבתי.

"אבל כל הסטודנטים כל כך מרוצים ומשבחים את הכרטיס" הוא אמר, כאשר שמע את עמדתי הדי מגובשת, שהרגשתי עם יד קלה על ההדק כאשר אמרתי אותה, לאור המתנה ארוכה לאוטובוס שמיאן להגיע.

ממה שאני שמעתי, הרגשות בקשר לכרטיס הזה בקרב אוכלוסיית הסטודנטים מעורבים.

כולם מברכים על הרעיון של נסיעות מוזלות לסטודנטים.

אולם על הביצוע, רבים מבקרים. החל בעובדה שצריך לרכוש כרטיס לחצי שנה, כדי לזכות להנחה שכל פנסיונר מקבל עבור נסיעה בודדת, דרך העובדה שאגד טרחו לפרסם את דבר הכרטיס רק לאחר שהחל חודש מרץ, מה שהביא רבים לרכוש כרטיס חופשי חודשי שהיו יכולים להימנע מקנייתו בשל חפיפה במועדי התוקף (אני משוכנע שהשיקולים של אגד היו לעשות עוד מאות אלפי שקלים, בדחיית מועד הפרסום. למזלי הייתי באילת ולא רכשתי חופשי חודשי בטרם שמעתי על הכרטיס הזול יותר שתקף לחצי שנה) וכלה בעובדה שהליך קניית הכרטיס היה מסורבל ולקח לאגד מספר ימים לנפק את הכרטיסים.

כמדומני, נהג האוטובוס דקלם באוזניי סיסמאות ששמע במשרדי אגד, בחדר האוכל של העובדים ואולי כמה חצאי דברים ששמע.

הסטודנטים המרוצה שסיפר עליהם, קיימים ודאי באגדות או במשרדי יחסי הציבור של אגד.

נעזוב כאן את הנהג לחלומותיו. אמרתי לו "אני לא מרוצה" ובזאת סיימנו.

כאשר ירדנו במרכז חורב, אני וגם הבחור ממקודם, מיהרתי לרדת מהאוטובוס, על מנת שלא להיתקל בו, אך כאשר גם הוא ירד, הוא הבחין בי במבט מלא פליאה ופלט מפיו קריאת "אֵה".

הוא עלה על מונית שירות קו 37, מפני שהוא נראה ממהר.

אני, אשר שילמתי לאגד עבור נסיעות למשך שישה חודשים, חיכיתי לאוטובוס.

קו 24 הגיע, מה שגרם למונית לצאת (הן כמעט תמיד יוצאות שבריר שנייה לפני האוטובוס. זה גם מה שעוזר לאגד "להוכיח" שאין באמת דרישה לתחבורה ציבורית בתדירות גבוהה).

איחרתי בכמה דקות לאן שהייתי צריך להגיע.

אגד ישלמו לי על אי הנעימות?

אני כולי תקווה שיבוא יום ומערכת התחבורה הציבורית בחיפה, תתקרב ולו במעט לזו שבהונג קונג למשל.

כמובן, יש לי את האלטרנטיבה להגיע ברכב פרטי. אבל אני שונא לנהוג, שונא עוד יותר לנהוג בפקקים ושונא אף יותר לחנות וממש מתעב חנייה במקומות צפופים.

ובל נשכח את הסביבה המזדהמת, כאשר קיימת לי אלטרנטיבה שבלאו הכי נוסעת...

היום אגב ראיתי את הבחור.

עד אתמול, מעולם לא החלפנו מילה.

היום, הוא כבר אמר לי שלום ואני השבתי לו באותה מטבע.

על אף החסרונות. אוטובוס זה כיף.

רק איזה באסה שההגה בידיים של אגד.