בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אתמול, היה חם כל כך, שהחלטתי לרדת לים.

תפסתי ספר (חיי פאי של יאן מרטל, ספר שכל כך מתאים לקרוא בים), תפסתי אוטובוס ונסעתי.

ישבתי במשך כמה שעות על החוף, בצל, בסמוך לקו המים. עד שקו המים הגיע אלי ועברתי למקום אחר.

במשך שהייתי בים, שמחתי על שהים והרוח ניגנו את מנגינתם, אחרת, אותן חיות אדם שהמו סביבי, ודאי היו מפריעות לי במלאכת הקריאה.

מידי פעם, הרמתי את הראש מהספר, הפסקה של כמה דקות, רק כדי לראות חבורות ילדים משכשכים את הרגליים במים מעט, ולשמוע את האימהות שלהם צועקות בהיסטריה, לפשושים הקטנים, לא להיכנס עמוק יותר מגובה הברכיים, כי זה נורא מסוכן.

אם הייתי יכול לתאר הורים רעים, ודאי הייתי מתאר את ההורים הללו, שאמנם לוקחים את הילדים שלהם לים ואף משלמים מס שפתיים במילות דאגה כנות לילדים. אבל במקום לרחוץ עם הילדים בים, להיכנס יחדיו למים העמוקים, מעדיפים להציב לילדים כל מיני הגבלות דראקוניות.

בכלל, משפחתיות, לעיתים קרובות היא בהמתיות (הקטע "משפחות, אני שונא אתכן!" של בני ציפר ייטיב לתאר זאת ממני). חבורה של לא מעט אנשים, באים בקבוצה, מסמנים את הטריטוריה שלהם באמצעות כיסאות מתקפלים מפלסטיק (כאילו לא עדיף לשבת על החול הרך) ושתן של הילדים על כל עמוד רענן (בכל זאת, זו הדרך בממלכת החי לסמן טריטוריה) ומתחילים לעשות הרבה רעש, אגב לכלוך של אריזות חטיפים ובדלי סיגריות שנותרים אחריהם, כי הים במילא, על אף היותו רווי מים, סופג זוהמה וסופג, עד אשר הוא יורק אותה על החוף.

אני לא יודע אם זה נדמה לי משום שגדלתי מאז הפעמים הראשונות שאני זוכר בים או שבאמת חלו שינויים.

אבל החוף בחיפה מכיל יותר ויותר אבנים, חלוקים, מאשר בעבר, דבר שבא על חשבון החול הרך.

סכר אסוואן היה קיים גם לפני עשור ושניים, כך שאני לא יכול להאשים רק אותו וגם לא את המרינה בהרצליה, בכך שנמנע מחול חדש להגיע לאזור. אבל אולי אלו תהליכים ארוכי שנים, שרק כעת אני מבחין בהם.

והים, הים פולט המון לכלוך, שלא זכור לי  מכאשר הייתי קטן.

נכון, גם שהייתי בגיל חד ספרתי, נתקעה ספינה גדולה מול חוף קריית חיים. גם אז הים היה מלא זפת שהגיעה לחוף ועוד כל מיני דרעקעס שאנשים השליכו לים והים השליך חזרה אליהם.

אבל היום אני הרבה יותר שם לב לדברים, ורואה שהים לא פולט רק דגים מתים, צדפים, מדוזות וגופות של אנשים שטבעו, אלא גם המון צמיגים וזבל אחר שמאוד לא נעים לגלות בחוף.

והיום. יצאתי מהבית לבקר חבר.

אם אתמול החום היה בלתי נסבל, היום משב רוח קריר ליטף את עורי.

השינויים הללו, במזג האוויר, הם דבר שהופך את החיים לדבר מעניין כל כך, לדבר שדורש הכנה ומידה מסוימת של הימור.

 ילדים קופצים בחוף, כפי שצילמתי אתמול