בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לא איכפת לי אם אמות מחר.
כי היום הזה היה היום המאושר בחיי!
יהיה זה משהו כמו הגראנד פינלה של החיים.
נכון, אני משוכנע שיהיו לי עוד ימים רבים ונפלאים, אבל, לא ניתן לזה לגמד את התחושה הנפלאה, נכון?

אז כאמור, היום היה יום מצויין.
הוא התחיל בצורה הכי נפלאה שאפשר לדמיין, התעוררתי לצד אהובתי, חיבקתי אותה כדי שנקום.
אכלנו ארוחת בוקר, כן היו תותים, זו בהחלט דרך מענגת לפתוח את היום.

יצאנו אל דרכנו, הכיוון – צפון.
התחנה הראשונה שלנו הייתה הר מירון.
מזג האוויר - ערפילי, גשום קלות והטמפרטורה בחוץ 3 מעלות צלזיוס.
יצאנו, רצינו לערוך טיול רגלי קצר בשמורה, אבל שלג וטמפרטורות מעל האפס לא ממש מסתדרים ביחד, האדמה הייתה בוצית ולכן פנינו לעבר אזור בו הייתה כמות נכבדה של שלג, שטרם נמהל באדמת הר מירון.
בנינו איש שלג, חמוד, לא גדול במיוחד, לא פיצפון. דאגנו שיהיה לו גוף עגלגל, עיניים, אף ופה, כיאה לאיש שלג. נראה לי שאנה התרשמה מתשומת הלב שהקדשתי לחיטוב הרך הנולד והיא ציינה שאני צריך להיות רוסי, בהתיחסה לדרך בה אני בונה אנשי שלג (האם לקבל זאת כמחמאה?!).
השמועות מדברות על כך שלאנה ולי יש ילד, אז אנצל במה זו להפרכת השמועות – מדובר באיש שלג קטן, לא ילד.

המשכנו לצפת, מזג האוויר כאמור היה סוער והראות הייתה לקויה. בעיר המקובלים, הגשם היה קולח והשלג שירד בליל אמש ובלילה שלפניו הפשיר כמעט לחלוטין ולא נותר לו זכר.
החלטנו לא לצאת ולהסתובב בעיר, אלא לאכול את ארוחת הצהריים שלנו (קציצות סויה בפיתה) בתוך המכונית.

המשכנו אל עבר הגולן, לא לפני שהתבלבלתי מעט במהלך היציאה מצפת (הגשם והערפל הצליחו לבלבל אותי במעט ולגרום לפאדיחה – טעות בניווט בתוך צפת עצמה).
נסענו בצפון הגשום, שהיה צבוע בגוונים מרהיבים של ירוק, אשר כוסו מידי פעם לבן.

התחלנו לטפס בכביש שבסוף השבוע הקרוב יהיה כנראה עמוס מכוניות של מבקרים, הכביש המוליך לחרמון.
לאט לאט השלג החל להערם בצידי הדרך, שוב, כפי שהיה לפני כן בגליל. כאשר הגענו אל נוה אטיב, השלג כבר היה בגובה כמה עשרות סנטימטרים טובים, הטמפרטורה בחוץ שוב צנחה לשלוש מעלות צלזיוס ויצאנו לטייל באחד הישובים הבודדים בארץ שיש הצדקה לכך שהבתים בו נבנים עם גגות רעפים, נוה אטי"ב.
גגות לבנים, שלג, הבל פה סמיך, זחלמים האמורים לפנות את השלג, נטיפי קרח, עצים מכוסים שלג. אם הכיתוב לא היה בעברית, הטלפון הציבורי שייך לבזק ולוחיות הרישוי על גבי המכוניות צהובות, הייתי משוכנע שאני בעיירה שלווה וציורית, אי שם באלפים (מחק את המיותר – הגרמנים [בווארים], הצרפתים, איטלקים, אוסטרים, שוויצרים).
החלטנו לטפס למעלה, אל עבר מג'דל שמס, לחיצה קטנה על הברקס במהירות איטית על קרח ביציאה מנוה אטי"ב, גרמה למערכת ה-ABS לפעול. אם לא הייתי זוכר את תגובת המערכת לקרח באירופה, לפני מספר שנים, הייתי עשוי להבהל ולחשוב שמשהו קרה לאוטו (מה שאומר שמומלץ שכל הנהגים יכירו את רכבם). השלג המשיך להערם בצידי הדרך, ככל שטיפסנו, הדרך נהייתה צרה יותר והראות גרועה יותר.
חלפנו לצד מג'דל שמס, החלטנו ש"חם מידי" בכזה גובה נמוך, אז טיפסנו עוד קצת למעלה.

הטמפרטורה בחוץ – 2 מעלות צלזיוס, גובה השלג בצידי הדרך מעל המותניים. שוב יצאנו מהרכב, שוב שיחקנו בשלג, עוד כמה תמונות, הפעם עם מכוניות קבורות תחת המעטה הלבן.
שלג משרה אווירה רגועה ונינוחה, אבל למעשה מדובר בלא יותר מאשליה. שלג הרי הוא מים בסופו של דבר, והמים כאמור הם דבר מלא עוצמה!

כיצד בעברית, שפה שמית, מזרח תיכונית, השתרשו ביטויים רבים כל כך הקשורים לשלג?
"מעניין כשלג דאשתקד".
"כמו כדור שלג".
למעשה, יש ישראלים רבים שלא ראו מימיהם שלג, לפחות לא כאשר הוא יורד, נערם על הקרקע ונותר שם במשך מספר ימים...

נחזור לענייני עוצמת השלג, אז כאמור לשלג יש המון עוצמה. אדם שנקבר תחתיו, יאבד במהרה את רוח החיים.
רבבות אנשים מצאו את מותם במהלך ההיסטוריה קבורים תחת השלג, בין אם כי יצאו להרפתקה בהרים בימים של מזג האוויר סוער ובין אם מפולת שלגים קברה אותם באופן מפתיע בלי שהיו מוכנים לכך.
היופי הלבן עשוי להטעות!

טיפסנו עוד קצת במעלה הר החרמון, עד אשר הגענו למחסום בו עמדו חיילים. יצאנו לשעשועי וצילומי שלג אחרונים, כאשר אחד החיילים שאל אותי לאן אנחנו מגיעים וביקש להצטרף לטרמפ (ששש, אל תגלו למפקדים, זה אסור).
לקחנו אותו ועוד חבר שעמד איתו בש.ג טרמפ עד קריית שמונה.

המשכנו דרך כביש ציורי, המוביל מקריית שמונה אל עבר קיבוץ סאסא (או בלשון חכמינו – "סע סע, יש לך עוד") ומשם לכיוון נהריה.
שוב ירוק מתחלף בלבן וחוזר לירוק. שוב ערפילים מגבילים את הראות לחמישה מטרים לסירוגין, שוב הגשם מצליף במכונית.
חורף, סוף סוף חורף!
בדרך עצרנו בישוב הדרוזי חורפיש, אכלנו סמבוסק חם וטרי במסעדה שאני זוכר עוד מטיול קודם באזור (לקוח מרוצה חוזר...).
כן, כמעט כולם מכירים את הסמבוסקים שמוכרים בכל מאפיה המכנה עצמה "הטאבון" (רבות כאלה ניתן למצוא על ציר ז'בוטינסקי בין רמת גן לפתח תקווה). ההבדל הגדול בינם לבין אלו שאכלנו היום הוא זה שאנו אכלנו טריים, בניגוד לאלו שלוקחים כשהם מוכנים ורק מחממים בטאבון. ההבדל עצום!

זהו, חזרנו.
מעבר לטיול הזה, אני מוכרח לציין שהתקופה האחרונה מבחינתי האישית היא תקופה נפלאה.
מזמן לא הרגשתי כל כך טוב, כל כך מאושר, כל כך שמח ושלם עם עצמי.
ובאווירה נפלאה זו, אסיים פוסט זה.
אלעד

אנה, אני והילד

שתי מעלות בחוץ

אוטופורטרט (דאבל מינינג) בדרך חזרה הביתה כאשר אנה דהרה ואחזה בהגה

נספח קיטשיות- השיר החדש (יחסית) של מדונה  שהוא ממש חביב וממש כיף להאזין לו :

Love Profusion/Madonna

There are too many questions
There is not one solution
There is no resurrection
There is so much confusion
And the love profusion
You make me feel
You make me know
And the love vibration
You make me feel
You make it shine

There are too many options
There is no consolation
I have lost my illusions
What I want is an explanation

And the love profusion
You make me feel
You make me know
And the love direction
You make me feel
You make me shine
You make me feel
You make me shine
You make me feel

I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin

There is no comprehension
There is real isolation
There is so much destruction
What I want is a celebration

And I know I can feel bad
When I get in a bad mood
And the world can look so sad
Only you make me feel good

I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin

I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin

And the love profusion
You make me feel
You make me know
And the love intention
You make me feel
You make me shine
You make me feel
You make me shine
You make me feel

I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin
I got you under my skin

And I know I can feel bad
When I get in a bad mood
And the world can look so sad
Only you make me feel good