בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

היום, יום שלישי, ה-2 במאי היה יום הזיכרון. ובאמת אשתדל לזכור אותו עוד הרבה זמן. אזכור אותו כאחד הימים היותר טובים שהיו לי, לפחות בכל הקשור במאבק הסיזיפי על הבירוקרטיה. מעין יום ניצחון, V day כפי שנהוג לכנות יום ניצחון אחד מלפני כשישים שנה.

אתאר את שלושת המקרים שאירעו כולם ביום אחד, הוא ערב יום העצמאות ה-58 למדינת ישראל.

HOT

כפי שכבר טרחתי להגיד לא מזמן, החלטנו לעבור מ-HOT, חברת הכבלים ל-YES, חברת הלוויין.

לא שהבדלים גדולים משמעותיים במיוחד, אבל יש דברים שלפעמים צריך לעשות.

אנשי YES אמורים לדאוג לניתוק מהכבלים. וכך הם אכן אמרו שהם עשו. באותה הזדמנות, הטכנאי החביב שהתקין לנו את הלוויין, אמר שלא נסמוך על הכבלים ונדאג לדבר איתם גם בעצמנו, כי הם נוהגים "לא לקבל" את ההודעות על הניתוק.

וכך, אימא שלי דיברה עם הכבלים וביקשה לתאם איתם מועד בו הם ייקחו את הממירים והשלטים שלהם מאיתנו (כי הרי הניתוק הפיזי התבצע על ידי טכנאי הלוויין) כדי שנחשב מנותקים רשמית ואגב כך נפסיק לשלם לכבלים.

באופן "מוזר" למדי, הכבלים ניצלו את כל חמשת הימים שהם הרשו לעצמם לקחת בטרם ישובו ללקוחות המעוניינים להתנתק.

היום, התקשרה אלי הנציגה שלהם.

הבעתי שמחה שהיא מתקשרת ואמרתי שאנו מעוניים לתאם איתם מועד הגעה של הטכנאי (שכל תפקידו הוא שליח).

היא שאלה אותי מדוע אנו מעוניינים להתנתק.

שטחתי חלק מטענותיי:

לא הייתי מרוצה מהתוכן (לא שהשידורים בלוויין מושכים אותי, אבל תמיד טוב להגיד את זה).

חברת YES מאפשרת שימוש באותו ממיר עבור שתי טלוויזיות (והואיל ואנחנו שני אנשים, זה פתרון נהדר, במקום לשלם על ממיר שלישי), מה שנציגה של הכבלים התעקשה שהם לא מסוגלים לעשות כאשר ביקשתי זאת ממנה (והיא אף טענה שהיא דיברה עם מנהליה)

הכתוביות ב-YES יפות יותר (זה היה השיקול שבאמת הניע את אימא שלי לעבור).

והוספתי עוד כמה סיבות לגיטימיות לחלוטין, כאילו באמת הייתי חייב לאותה נציגה הסברים ותירוצים לכך שאני רוצה לסיים את הקשרים עם החברה המזופתת.

ואז, או אז, היא פצחה במסכת שכנועים פתטית למדי.

היא אפילו ניסתה לשכנע אותי שאני צריך שלושה ממירים.

היא שאלה מה יגרום לי לשוב להתחבר. השבתי שבשלב הזה כלום.

עצרתי אותה די מהר כאשר היא דיברה איתי על איכויות ותכנים.

ואז היא הגיעה לשלב החביב עלי מכולם: שלב האיום והסנקציה!

"אתה יודע שאתם ממשיכים לשלם עד הניתוק גם עבור YES וגם עבור HOT" היא אמרה.

כאשר שאלתי מדוע, היא האשימה, איך לא, את חברת הלוויין שלא הודיעה על הניתוק, כך שכל עוד לא הודענו על ניתוק אנו ממשיכים לשלם...

חשבתי לעצמי שגם אני הייתי מאשים את המתחרים, לו הייתי בן 6 ומיד שאלתי האם יש דרך לבטל את חובנו לכבלים.

היא השיבה  שאם נשוב ונתחבר לכבלים, הם יוכלו לתת לנו "אפילו חודש בחינם" (וואו) וכן הם ישלמו לנו עבור הקנס של ההתנתקות מ-YES (עברנו לפני כשבוע. פתטית, כבר אמרתי על הנציגה הזו?)

שאלתי אם זו דרכם לתגמל אנשים שהיו לקוחות שלהם במשך למעלה מעשר שנים (לא הזכרתי את ההפסקות בדרך, אבל זה רק כי זה לא שירת אותי באותה עת).

היא השיבה שאנחנו לקוחות YES ולכן YES צריכים לפצות אותנו (ואני מוסיף: "על רשעות של חברת הכבלים").

בשלב הזה הסברתי לה שאם הכבלים רוצים אותנו בתור לקוחות בעתיד, הצעד בו היא נוקטת אינו חכם במיוחד. אמרתי לה שהיא צריכה להתעלות על שיקולי המכירה שלה ולראות את טובת החברה (לא, אני לא באמת מצפה מאנשים שמקבלים שכר בסיס וחיים על בונוסים באמת לראות את טובת החברה, אבל מותר לי להטיף מוסר, לא?).

היא התעקשה שהיא עובדת על פי שכר ולא על בונוסים.

הסברתי לה שאין טעם לשקר, כי אני מכיר מישהי שעובדת בחברה שלה ואני יודע איך הם עובדים (אותה עובדת, שלא אחשוף מי היא, אמרה גם שמבחינתה זה מצוין, כי כך היא תוכל לחבר אותנו לכבלים שוב כאשר נרצה והיא תקבל עמלה קטנה).

הואיל וזה כבר היה השקר השני, אחרי שהיא נשבעה ש-YES לא הודיעו על הניתוק (זה אגב חצי שקר, כי אני משוכנע ש-YES לא הודיעו יומיים לפני, אלא רק מיד אחרי הניתוק כדי שלא "יגנבו" להם לקוחות. ובמחשבה שנייה, יתכן באמת ו-YES כלל לא הודיעו, על מנת ליצור "שנאה" בינינו לבין הכבלים. מצד שני, אינני רוחש חיבה וחש נאמנות לאף אחת משתי החברות, כך שאת מטרתם לא השיגו), החלטתי שאין לי עוד עניין לשוחח איתה.

"אנחנו יכולים לספוג שבוע של תשלום כפול" הודעתי לה. נכון, זה קצת מרגיז, אבל לפעמים צריך להקריב אבר כדי להציל את הגוף, להפסיד במערכה כדי לנצח במלחמה ועוד שלל ביטויים שנהגו באלפי שנות מלחמה של המין האנושי.

נכון, יש חגים עכשיו, אבל באמת לא ברור מדוע כדי שיבואו לקחת ממני שני ממירים, אני צריך לחכות עד יום ראשון הקרוב (למעשה עד שני, כי אני לא פנוי בראשון).

אז נשלם לכבלים על עוד שבוע...

הדברים הללו נרשמים כאן ובכל מקרה יוטמעו בזיכרון שלי, כאשר אשקול אם להתחבר שוב לכבלים.

עוד פרט מעניין בעניין ה"ניתוק", הוא איסוף הממירים, הוא השעות בהן הטכנאים של הוט עובדים.

"אפשר בין שלוש לחמש ביום ראשון או בין חמש לשבע ביום שני" הנציגה שלהם אמרה.

"אין שעה יותר מאוחרת?" שאלתי.

"לא, הטכנאים שלנו לא עובדים אחרי שבע" היא אמרה לי.

"אוי, למה את משקרת גם בזה? הרי בעבר כבר באתם להתקין אצלנו בלילה" אמרתי לה.

לעיתים חוסר העקביות של נציגי חברות בירוקרטיות וחוסר הכנות האישית של כמה מוכרים עשויה להדהים אפילו אותי.

וכך, בעוד כמה ימים, נגמור את עסקנו עם HOT.

אני מניח שהם ישובו להטריד אותנו טלפונית לא מעט...

מעניין מה היה קורה לו היו מחליפים בין מנהל/ת מחלקת הניתוקים למנהל/ת מחלקת שימור לקוחות או התחברות.

האחרונים עובדים בתחומי זמן הרבה יותר קצרים...

השניים, נראים בוגרים כמה ארגונים ממשלתיים מהסוג הנחות ביותר...

לפחות לבינתיים, חגגתי ניצחון קטן, גם אם לא מלא, בכך שסיימתי את עסקיי עם הכבלים. אפילו שזה לא באמת חשוב לי ומצדי לא הייתי מחובר לכבלים וללוויין כאחד.

UPS

אימא שלי ידועה בהיותה אחד האנשים הפתיים ביותר עלי אדמות.

הפעם, היא קשרה את גורלה בחברה בשם "ניו סקין" (Nu Skin כמדומני).

וכך, לפני כמה ימים יצא לי להתוודע למעללי חברת המשלוחים UPS דרכה שלחה ניו סקין את מוצריה לאימא שלי.

זה התחיל לפני יומיים, כאשר לדלת ביתי הוצמדה מדבקה מכוערת של UPS עליה נכתב שמחכה לנו משלוח, שלא היינו בבית ולכן ביקשו שנתקשר לאיזה מספר בקידומת 1-700 (העלות כמובן על חשבוננו כי אין מדובר במספר חינם 1-800 ודומיו).

הרמז השני הופיע על צג השיחה המזוהה בבית שלי – שמונה שיחות של נענו ממספר לא מזוהה...

כעבור יום, תפס אותי בטלפון, בדיוק כאשר ביקרתי בבית באמצע היום לעשרים דקות, בטרם יצאתי למקום אחר, נציג של חברת UPS.

הוא הביע שמחה שהוא תפס אותי (אני קצת פחות, כי זה נראה לי מטרד לא קטן כאשר חברת השליחויות גם יודעת את מספר הטלפון שלי ולא מהססת להשתמש בו מספר לא מבוטל של פעמים) ושאל אם אהיה בבית בשעתיים הקרובות על מנת לקבל את המשלוח.

השבתי שאני בדיוק מתכוון לצאת ואם יוכלו אחרי השעה שבע בערב זה יהיה מצוין.

מסתבר ש-UPS עושים משלוחים רק עד השעה חמש בערב (ואני כבר חשבתי ש-HOT עובדים בשעות ממש נוחות), או לפחות זו השעה בה היו מוכנים להביא לי את החבילה באותו יום.

וכך, תיאמנו את משלוח החבילה להיום, בין 11 ל-13.

למה תמיד הם קובעים טווחים של שעתיים (ולא משנה מי זה "הם", כי כל החברות ששולחות נציגים ושליחים שנתקלתי בהן לאחרונה, עובדות בטווחי זמן של שעתיים)?

ובאמת, בסביבות השעה 12 הגיע שליח חביב, קסדה לראשו וטלפון סלולארי דבוק לאוזנו (ללא מגע יד. הקסדה עיגנה את המכשיר. אני התרשמתי, אם כי אני לא ממש חושב שזה מעשה חכם).

בטרם הגיע השליח, שאלתי את אימא שלי מה היא אותה חברת ניו סקין ומה העסקים שלה איתם...

היא השיבה שהם די מטרידים אותה, שפעם היא הזמינה מהם משהו וכעת הם כל הזמן שולחים לה כל מיני שטויות, "מוצרי בריאות" עלק.

סיכמנו יחדיו שהדרך הטובה ביותר למנוע הטרדות מאותה חברה, תהיה לא לקבל את החבילה שתגיע.

וכך, כאשר עמד מולי השליח, גם הוא הביעה שמחה שסופסוף הצליח לתפוס אותנו, היה לי קצת לא נעים להגיד שאני לא מעוניין לקבל את החבילה.

הוא הסתכל בניירת שבידו. מיד אמרתי לו שהוא לא טועה וזו אכן הכתובת. פשוט אנחנו לא מעוניינים לקבל את שתי החבילות שהוא החזיק.

הוא נראה קצת מאוכזב על פי שפת הגוף ומבט הפנים. אך בקולו הוא לא נשמע מוטרד במיוחד.

הוא שאל מה קרה, כי הרי תיאמנו הגעה שלו ואני השבתי, קצת בחוסר נעימות, שהחלטנו לא לקבל את המשלוח.

הוספתי שאני מצטער על הטרחה שגרמתי, והוא אמר שזו לא בעיה ובכך סיימנו.

כעבור כחמש עד עשר דקות, הטלפון בביתי צלצל בשנית. שיערתי שזה הם...

נציגה של UPS התקשרה ושאלה אם אני זה אני והשבתי שכן.

היא שאלה מדוע לא קיבלתי את המשלוח.

השבתי את אשר עניתי לשליח – שהחלטנו שאנו לא מעוניינים לקבל את החבילה, שהם יכולים למסור זאת לחברה ששלחה לנו בתוספת "חג עצמאות שמח".

בכך סיימנו את השיחה.

אינני יודע אם זה סוף פסוק.

למעשה, אני משוכנע שהם עוד יצופו ויעלו בעתיד.

אולם נכון לעת שעה, דון קישוט הצליח להילחם בעוד טחנת רוח בירוקרטית בהצלחה.

אם אתמצת את דעתי על חברת UPS שגיבשתי רק ביומיים האחרונים, מדובר בחברה שמצטיינת ביכולת הצקה, אך מרגע שהבהרת להם שאתה לא מעוניין, הם נוטשים אותך די מהר.

הו, זה מזכיר לי כמה מחזרים.

ביטוח לאומי

ואת הדובדבן שבקצת שמרתי כמובן לסוף (כי אני לא אוהב דובדבנים ובד"כ אני נותן לאנשים אחרים לאכול אותם).

ביטוח לאומי, הידועים גם כ"נציגי השטן עלי אדמות"), "ביטוח נציונאלי" (או בקיצור "נאצים"), "ביטו"ל" ועוד שלל כינויי גנאי להם הם זוכים לא כי עבודתם לא חשובה, אלא משום שהם עושים אותה על הצד הגרוע ביותר (ושלל דוגמאות בלתי נגמר באמתחתי)...

לאחרונה קיבלתי מהם מכתב בו הם דרשו ממני, כך סתם, ללא הסברים וללא נימוקים 981 שקלים חדשים עבור איזו תקופה עלומה בעבר.

הואיל ותמיד כאשר דרשו ממני לשלם שילמתי, הדבר נראה לי מוזר.

בפקס ששלחתי להם ביקשתי מהם הסברים וגם ציינתי מתי עבדתי בתקופה בה הם ביקשו ממני כסף, כלומר מתי כבר המעסיק שלי הפריש עבורי את דמי הביטוח.

במכתב הבא שקיבלתי מהם נכתב שיתרת החוב הקודמת שלי היא 987 שקלים (מישהו אמר ריבית קצוצה?) ואחרי כל מיני ניקויים על דברים ששילמתי ושולמו עבורי וניקוי קנסות הסכום אותו אני חייב להם הוא 639 שקלים.

באותו מכתב גם נכתב שיתרת החוב בחשבוני היא 435 שקלים.

וכדי לבלבל אותי לחלוטין, קיבלתי באותו יום מכתב שנכתב בתאריך שבוע לאחר מכן המציין שיתרתי היא 535 שקלים לחובה והם יהיו מוכנים להפחית את הקנסות וההצמדה אם אסדיר את החוב מידית וכך אשלם רק 497 שקלים.

כמובן שלחו לי באחת מאותן מעטפות שובר לתשלום, עליו לא צוין שום סכום, ככל הנראה על מנת שאמלא איזה סכום שמתחשק לי והם יהיו מרוצים, כל עוד שילמתי...

אני לא מבין גדול בענייני ביטוח לאומי.

אך משני המכתבים שקיבלתי באותו יום, הבנתי שאני לא לבד בבורותי וגם עובדי ביטוח לאומי לא ממש מבינים מה הם עושים...

אז התקשרתי אליהם, על מנת להבין מה החוב שלי כלפיהם.

אחרי כשבע דקות וחצי ניתקתי את הטלפון כי הבנתי שאין עם מי לדבר (היי, כתבתי על זה כבר כאן).

וכך שלחתי להם פקס, תקיף מעט, בו ציינתי את שידוע לי, גם על עיסוקיי, גם על חובותיי וגם על תשלומיי. לאחר מכן דרשתי מהם שיסבירו לי בדיוק מה הם החודשים עבורם אני חייב, מה ידוע להם על תשלומים שכן ביצעתי וכמה הם בדיוק מבקשים שאשלם להם. קינחתי באיום ספק מרומז שאם לא ישיבו לי כפי שצריך, אדאג להתלונן במשרד הרווחה או אצל מבקר המדינה המשמש כנציב תלונות הציבור.

והפלא ופלא.

היום קיבלתי מכתב תחת הנדון "מעמדך במוסדנו" המתוארך מה-30 באפריל.

במכתב, כן, מכתב ולא איזו טבלה לקונית שלא ברור מה היא אומרת, נכתב מתי רשום שעבדתי ומתי לא. כתוב מה שילמתי ומה לא.

צורפה גם טבלה לגבי הפעולות שבוצעו בחשבון שלי ובנוסף נכתב בהם בעט עם דיו כחול פירוט של החודשים שלא מופיע בהדפס הסטנדרטי שהם שולחים (כי הרי כולם אמורים להבין את הקיצורים והכינויים המטופשים שלהם, שכל קשר בינם לבין עברית מקרי בהחלט).

וכן צורף שובר תשלום ("הודעת זיכוי" בשפתם) על סך 400 ₪.

אם בירוקרטיה אמורה להצטיין בסדר וארגון, באנשים שיודעים מה הם עושים, גם אם עבודתם מעט מסורבלת, הרי ביטוח לאומי מוכיח שגם היתרונות הללו של בירוקרטיה לא קיימים בארגון הזה.

להלן הסכומים אותם דרשו ממני, ללא שעשיתי דבר כדי לשלם, מלבד לברר כמה אני באמת חייב להם.

987

981

639

535

497

436 (היה גם סכום כזה)

435

400

המתמטיקאים שבכם יכולים להשתעשע עם המספרים האלה ולהגיע לתובנות מרעישות.

בסופו של דבר, כאשר אגש לשלם זאת ביום חמישי או שישי, הסכום שאשלם יהיה כ-41% מהסכום המקורי אותו דרשו, מה שמוכיח מעל לכל ספק שהדבר הכי פחות הגיוני לעשות כאשר מקבלים הודעה לתשלום מביטוח לאומי הוא ללכת לשלם.

צריך לבדוק, צריך לברר, צריך לגשש, צריך להתווכח, צריך לבקש וצריך לאיים.

אבל לגשת ולשלם מיד?

הפירוש של זה הוא שתשלמו הרבה יותר ממה שאתם אמורים לשלם באופן כמעט ודאי!

זו הסיבה שאני גם לא ממש ממליץ לעשות הוראת קבע לביטוח לאומי, כי זה מחליש את יכולת המיקוח והוויכוח (אם כי זה חוסך ודאי הרבה כאב ראש).

זהו. לא "ניצחתי" את ביטוח לאומי.

אני גם לא ממש מרגיש כמי שחשבו שהוא "פראייר" והוכיח אחרת. הרי זה לא שבביטוח לאומי יושבים אנשים מחפשים אותי (טוב, אולי שרה גרשון, מרכזת גביה מלא שכירים כן) ומנסים לדפוק אותי, אלא פשוט הם מעוניינים לעשות את העבודה הקלה ביותר עבורם, גם במחיר של טרטור של הרבה מאוד אנשים שנדרשים לשלוח להם אישורים או סתם לנסות להבין מה ביטוח לאומי בדיוק רוצה מהם.

אבל בהחלט, יש תחושה של הקלה, שהנודניקים הללו ירדו לי מהראש לזמן הקרוב.

וגם תחושה טובה, שאמנם לא הצלחתי "לחנך" את ביטוח לאומי. אבל לפחות בפנייה האחרונה שלהם אליי, הם עשו בדיוק את מה שדרשתי מהם, דרישה שלא הייתה בשמיים, אלא להסביר בעברית מה שהם מקשים בכל מיני מכתבים רשמיים החסרים בפרטים קטנים אך משמעותיים לאזרח שרוצה לבדוק האם לא גובים ממנו יותר מידי.

אלו עם כן שלושת הניצחונות שלי על הבירוקרטיות השונות היום.

נכון, אני לא מרגיש שאני יכול להגיד את מה שאמר ניל ארמסטרונג ב-21 ביולי 1969: "That's one small step for a man, one giant leap for mankind".

אבל בכל זאת, גם הישגי המצומצמים הללו נאים בעיניי.

אלעד