בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הספקתי כבר לרמוז כי בעת האחרונה, התחילו להניח על מפתן דלת ביתי גיליונות של היומון מעריב, כחלק מניסיונות, די עלובים לטעמי, לשכנע את משפחתי לחתום מנוי על העיתון.

סברתי שבתום תקופה קצרה תתקשר אלינו טלפנית, ואח שלי מביתו המרוחק באיסלנד, כבר הספיק להמליץ לי להודות לה על הניירות, כי באמת התכוונו לנקות את השמשות.

אך אבוי, בטרם צלצלו אלינו, ממש היום, הגיע מכתב (מופיע בהמשך), מאת שמואל בצלאל, מי שחתם כ"סמנכ"ל" (לא ברור בדיוק לאיזה עניין, ועד כמה הוא באמת בכיר. בדיקה קצרה בגוגל לא חשפה איש רב פעלים [וירטואליים לפחות] או דמות המקושרת למעריב, אלא דווקא רב העונה לשם זה. אני מקווה שלא אחטא הרבה אם אשאר שאותו "סמנכ"ל" הוא אחראי הפצה או משהו דומה).

במכתב אמנם הבטיחו לנו שכבר יפנו אלינו נציגים של העיתון, אך כתובים עוד כמה דברים.

ראשית, קבעו בו שאנו נוהגים לקרוא עיתון יומי. קביעה קצת מוזרה, בהתחשב בכך שאמנם היה לנו מנוי ל"הארץ" כאשר העיתון עלה שקל ליום והייתה תקופה שאימא שלי עשתה מנוי ל"מעריב", כאשר היא קיבלה בתמורה אטלס כבישים, אבל ככלל, לא הייתי הופך אותי או מי מבני ביתי לקוראי עיתון יומי.

ואז הסבירו לנו ש"אנחנו משוכנעים שכדאי לכם להתנסות בקריאת מעריב ולהיות מנויים שלנו". נו, אז "הם" (רגע, זה לא היה שמואל בצלאל?, טוב, נוותר על טעויות הניסוח של הסמנכ"ל שלא החליט אם הוא פונה באופן אישי בשמו או בשם "משפחת מעריב") משוכנעים. אני לא השתכנעתי. הרי קשה להגיד שאין להם אינטרס שהוביל לשכנוע הזה. לא?

בפסקה הבאה, מסביר/ים לנו ש"בתקופה האחרונה נעשו במעריב שינויים ושיפורים רבים, שהפכו לשיחת היום בין אנשים המקצוע בתקשורת ובקרב קוראים רבים ברחבי הארץ".

אני נרגש!

העיתון כבר לא מופנה לקהל הקוראים (טוב, אולי קצת, לקוראים הרבים האלה, שאיש לא יודע את מספר מרחבי הארץ), אלא ל"בועה" הזו המכונה גם "ביצה" או "ברנז'ה".

הרי "מאוד מעניין אותי" ששיחת היום של אנשי המקצוע בתקשורת, עוסקת בשינויים במעריב.

יתכן אגב שאנשי המקצוע הללו צרי אופקים וכל שמעניין אותם הוא השינויים הללו במעריב. זה עצוב. אני מעדיף לחשוב על זה שמעריב לא באמת מהווה נושא השיחה של אותם אנשי מקצוע, אלא לכל היותר, אם בכלל, מהווה מין הערה אנקדוטאלית.

אגב, אם הם אומרים "שיחת היום", לא רצוי להוסיף תאריך למכתב? תארו לכם שהמכתב נכתב נגיד שלשום.

אז כל שיחת היום הזו, היא בעצם היסטוריה לא מעניינת (כמו מעריב בעצם, וסליחה שחשפתי את דעתי על העיתון לאחר שעלעלתי במספר גיליונות שלו לאחרונה).

אבל מה. אולי נזרום עם רוח הפסקה הקודמת. יתכן ובאמת נעשו שינויים חשובים במעריב. הבה נבחן את הפסקה הבאה, השלישית:

"מעריב הוא היום מעניין יותר, מאוזן יותר, עדכני, ידידותי, יצירתי וצבעוני יותר בכל תחומי הסיקור. בפוליטיקה, בתחקירים, בספורט, בבידור ובתרבות, בכלכלה ובחברה".

שוב, אתעלם משגיאות הניסוח הקלות (על אף ששוב, מי שמנסה לשווק מוצר שכל עניינו הוא כתיבה, רצוי שיידע להתנסח), כמו השימוש הלא עקבי במילה יותר, בדחיפת ו' חיבור באמצע רצף פסיקים ואגש לנקודה.

גם את המידע הזה, אקבל כמות שהוא. אז מה בעצם המשמעות של הקבלה הזו של מה שנאמר בפסקה הזו?

עד היום, מעריב היה בהכרח פחות מעניין, פחות מאוזן, פחות עדכני, פחות ידידותי, פחות יצירתי ופחות צבעוני בכל תחוני הסיקור. בכל הנושאים הללו שהם הזכירו.

במילים אחרות, שמואל בצלאל, אדם המרשה לעצמו לחתום כסמנכ"ל במעריב, טוען שעד היום הדברים שאמרתי על מעריב שהוא לא בדיוק עיתון מעניין, נוטה יותר מידי ימינה בחומר המוצג בו (אני שמתי לב לזה מתקופת דנקנר, אם כי גם לפני, הייתה בו נטייה כזו), לא ממש עדכני, לא ידידותי, לא ממש יצירתי ואף לא צבעוני, כל הדברים הללו שכאמור כבר אמרתי, נכונים!

מדוע אפוא שאאמין שפתאום חל השינוי?!

אז אמרו. אני עדיין מחזיק בדעה שלי על העיתון ואני משוכנע שתוך מספר חודשים, אולי שנה עד שלוש, אקבל עוד מכתב המודיע על שינויים במעריב שהופכים אותו לפחות משעמם וכדומה.

בפסקה הבאה כבר מודיע בצלאל שאין לו ספק שהשינויים שבוצעו בעיתון מורגשים. לי יש קצת ספק. אבל אני תמיד סקפטי.

כדי לחזק את דעת הקוראים, הוא מספר שבחודשים האחרונים הצטרפו אליהם אלפי קוראים ומנויים חדשים, ומגמה זו המשכת באופן עקבי.

שוב, אתעלם מאי העקביות, שהרי איך אפשר לדבר על מגמות, אם רק לאחרונה הם עשו שינויים ושיפורים?! אם אכן אלו המגמות, אזי או שהוא לא דייק באשר לגורם הנהירה לעיתון, כלומר לא שינויים פלא גרמו לכך, אלא מגמה ארוכת טווח שכלל לא קשורה לשינויים בעיתון, או שהוא בילף קצת ואין באמת מגמה כזו או שבמלחמת המנויים עם "ידיעות אחרונות" עברו אליהם כמה מנויים, בו בזמן שנטשו כמה מנויים שעברו לעיתון המקביל.

בכל מקרה, הבטחתי להתעלם ובכל זאת התייחסתי. מילא, אל תעשו אצלי מנוי.

אז גם אם הייתי מתעלם, מדוע שאלפי קוראים ומנויים חדשים ישכנעו אותי בעצם?

הרי מעולם לא הצליחו להוכיח לי שעדרים צודקים. אין בטענה הזו ולו בקצת כדי לשכנע אותי לעשות מנוי. בעצם עד כה, לא קיבלתי ולו סיבה טובה אחת לעשות מנוי למעריב, אך מאידך התרשמתי עמוקות מדוע לא לעשות מנוי לעיתון הזה.

בפסקה הבאה, מעבר לזה שנכתב שהם/הוא יודע/ים שמעריב טוב יותר מכל עיתון אחר (בחיי, אני מוכן להישבע שהניו-יורק טיימס קצת יותר טוב, ואפילו "הארץ" לעניות דעתי היה מעניין יותר), הוסבר שהחליטו "להעניק" (איזה פועל מלבב, מעניקים כאשר לא מצפנים לתמורה בד"כ, כמו ב"מענק" שחרור או כאשר "מעניקים" מתנה. אני במקומם, לאור הכוונות המרומזות במכתב, הייתי משתמש במילה "לתת", כאשר "נתינה", גם אם לא תמיד, נובעת מתוך איזה צורך לקבל חזרה משהו בתמורה כמו יחסי "תן" וכך וכן הלאה) לנו את העיתון מעריב בתקופה הקרובה אל פתח ביתנו.

אמרתי כבר שהם התחילו לעשות זאת לפני כשבוע או קצת יותר, אז מדוע פתאום ליידע אותנו כעת?

בפסקה הבאה, איזה כיף, מבטיחים לנו הטרדה טלפונית מצד נציגי מעריב.

לפחות כבר יש לי משפט מוכן, ושוב תודה לאח שלי.

אני ודאי הייתי אומר שאני צמחוני ולא צריך נייר לעטיפת דגים.

זהו פחות או יותר. "יבש, לקוני, משעמם, מנוסח בצורה גרועה ובטח שלא משכנע", ככה הייתי מסכם את המכתב הזה.

לא אנקוט עמדה לגבי הצורך בהמשך העסקתו של שמואל בצלאל כאיש מכירות. ראשית, כי הוא לא חתום ואף אחד לא באמת טרח לחתום פיזית על המכתב, כך שאולי הדבר נעשה ללא ידיעתו (גם לא מצב נחמד מבחינתו, אבל שיהיה).

הבאתי את המכתב הזה, כי הוא באמת נראה לי מקרה בוחן מרתק לגבי דרכי שכנוע.

לדעתי, המכתב הזה מאוד גרוע. הסברתי די בפירוט מדוע אני סבור כך.

אם מישהו חולק עלי, הוא יותר ממוזמן להעיר לי ולהאיר את עיני ואת עיני יתר הקוראים.

רק אומר, שאני לא חושב שמעריב עיתון גרוע בהרבה מהמתחרה שלו. בשניהם אני מתקשה למצוא עניין ואני רואה בהם בעיקר חומר טוב כתחליף סמרטוט לשטיפת חלונות ואולי מין מוצר כזה שנועד לשעשע, אבל בהחלט לא להעביר יותר מידי מידע שבאמת עשוי להיות חשוב.

אפילו אני מאוד אוהב את הטור של יהונתן גפן באחד ממוספי סוף השבוע (פעם זה היה ב"סופשבוע", כעת באחר, אולי "המוסף לשבת"). פשוט באמת לא נראה לי שווה לקנות את העיתון או לשלם על מנוי. במיוחד כאשר לאחרונה נכנס "ישראלי", העיתון שמחלקים בחינם ברכבות ואוטובוסים וגם הוא כמו שני המתחרים הרציניים, עמוס בפרסומות, רק שכאמור חינם זה יותר זול מכל מחיר שמעריב יציעו (אלא אם גם הם יעברו למודל הפצה בחינם ורווח מפרסומות, מה שבהחלט סביר, לאור זה שהם מחלקים כעת לא מעט עיתונים בחינם, כפי שהם מחלקים לי).

וגם אני לא חושב שיש משהו רע באופן עקרוני בחומר שעובדי העיתון מפיקים.

נכון, קצת צורם לי שהמו"ל של העיתון, נמרודי, הוא עבריין מורשע, אבל אני מניח (וגם קצת קראתי בנושא, אך אינני בית משפט על מנת לקבוע אשמה או חפות) שהמתחרים בידיעות אחרונות והארץ לא בדיוק טליות שכולן תכלת.

תהיתי אם לכתוב שאני בעצם בעד הגדלת המכירות של העיתונים, כי כך יהיה יותר כסף לאתרי האינטרנט של העיתונים הגדולים. אבל השכר של העיתונאים זעום (באופן יחסי לרווח שגורפים על חשבון עבודתם) ובכל מקרה ישקיעו באתרי האינטרנט, ללא קשר לעיתונות המודפסת, כאשר לזו המודפסת יהיה תפקיד סמלי במקרים רבים (המבוסס על מוניטין, למרות שלא בכל המקרים הוא מוצדק).

ובכל מקרה, לא עוד כמה אלפי מנויים למעריב, ידיעות או הארץ, ישנו את מצבה הירוד של העיתונות בארץ שהופכת תלויה יותר באינטרסים כלכליים ופחות עצמאית, חוקרת ונטולת משוא פנים (היש צורך להזכיר מקרים כמו ביטול/דחיית הקרנת התחקיר על ישראייר בתוכנית עובדה כאשר זה לא התאים לבעל המאה. מוזי ורטהיים היטיב לנסח את דעתו בנושא, כלומר שתפקיד התקשורת הוא בידור ולא חדשות?).

בקיצור, מנוי וגמור שלא אעשה מנוי למעריב.

לשכנע, הם לא יודעים!

אלעד

המכתב ממעריב (לחיצה עליו תציג גרסה גדולה יותר)