| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 2/2003
פאנץ' ליין
ביום שישי, התלוותי לחברתי וביקרנו במסיבת גיוס של שתי חברות שלה שהתקיימה בפאנץ' ליין (שורת המחץ) שזה מין מסעדה שהמלצרים בה שרים עם מיקרופון במאין הופעה שכזו (יש המכנים מקום שכזה בשם דאנס בר).
נוסף על אוכל יקר, שכנראה אמור לממן את הזימרה שמסביב, המקום התמלא בחבורה של אנשים מבוגרים, שיכולים בקלות להיות הוריי ואף הורי הוריי, שבהתחלה שרו עם המלצרים ואחר המשיכו בריקודים סוערים, על הריצפה ואף על השולחנות.
כאשר אני וסיון, ניסינו לצאת מהמסעדה, כל אחד מאיתנו חווה התנגשות עם לפחות חמישה ישבנים, עגולים, מלאים ומבוגרים...
אני חייב לציין שכל המעמד היה די פתטי, לפחות בעיני.
מוזר לי אלו דברים גורמים לאנשים להיות שמחים. קצת רעש ואנשים שקופצים מולם, גורמים לאנשים לשכוח את צרותיהם...
לחם לעניים. ברומא, השתמשו בקרבות גלדיאטורים - אנשים שהלכו מכות עד מוות, אחד עם האחר ועם חיות טרף שונות ומשונות, על מנת לשעשע את ההמונים...
אנשים זקוקים לבידור, בכל מחיר ולעיתים פשוט אפשר לחשוב שזה כל מה שחשוב בחיים...
אז אני מניח שאתם מבינים שלא ממש נהנתי, אפילו שזה ודאי קשור לזה שבאתי מראש בגישה שלילית...
כנראה אני צריך שהשפה והמקום לא יהיו עברית וישראל על מנת שאני אוכל להנות מבידור טוב, כי בחו"ל אני די נהנה...
בכלל, אין כמו מוזיקת ג'אז טוב לשחרור הנשמה ועילוי הנפש...
אה, וכן נהנתי מדבר אחד - בדרך החוצה מהמסעדה, ראינו בחור, די מבוגר עם שיער אפור מתולתל שהזכיר מאוד את בריאן, הגיטריסט המופלא מלהקת קווין...
אז בכל זאת יצא מכל הסיפור משהו טוב...
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
