בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אתמול, החלטתי להפוך את דרכי הביתה למעניינת יותר. לקחתי את קו 18 במקום קו 17, כלומר נסעתי דרך שכונת הדר הכרמל ולא דרך העיר התחתית.

זה לא שמעולם לא עברתי בהדר. למען האמת, אפילו ביום שישי האחרון הסתובבתי שם מעט. אולם יש דברים שרואים רק מזווית מסוימת, במיוחד כאשר הזווית הזו גבוהה ומשקיפה מלמעלה.

ככה זה גם כאשר אני נוסע על כביש החוף באוטובוס. פתאום, רואים דברים שלא רואים כאשר נוסעים באוטו, במיוחד כאשר נוהגים. פה מבצר עתיק, שם בית מיוחד שלא ראית קודם.

והשקיעות. הן תמיד נהדרות באוטובוס, הרבה יותר מאשר ברכב עד 4 טון או רכבת.

קו 18 בו נסעתי אתמול, היה אוטובוס תיירים, כלומר אוטובוס לנסיעות בן עירוניות, אשר במקרה שימש בקו עירוני.

זה הפך אותו לגבוה במיוחד. זה יתרון, אשר מגמד את החסרונות, כמו למשל הקושי שבהליכה במעבר (הייתי עם מספר תיקים גדולים וחצובה), העובדה שהאוטובוס לא בדיוק מותאם לנכים או בקיצור, הוא משתלב פחות בנוף האורבאני, מאשר אוטובוסים עירוניים.

וכך, מגבוה, בעודי נוסע ברחוב הרצל, שמתי לב לתופעה מעניינת שהייתה שם במשך שנים, שגם חזיתי בה, אבל אף פעם לא באמת שמתי אליה לב.

אני מתכוון לנהגים הללו, ברכבים הפרטיים, שחונים, אבל לא חונים.

למה הכוונה?

כמה פעמים יצא לכם להיות כאלה, או לפחות לראות כאלה, שיודעים שהחניה במקום מסוים אסורה, ולכן, כצעד טקטי, משאירים אדם ברכב, כדי שאם יבוא פקח, לא יהיה לו נעים לתת דו"ח?

ובכן, כאשר צפיתי אתמול מהאוטובוס בפקח שמנמן כחול מדים, מסמן לגברת מסוימת להזיז את הרכב, וכאשר זו עשתה פני לא מבינה הוא ניגש ודיבר איתה, הבנתי שזו תופעה כה אופיינית לחיפה, לישראל.

הם יודעים שזה לא בסדר לחנות שם. בין אם זה כחול לבן, שם צריך לשים כרטיס והם לא שמים ובין אם זה אדום לבן, שם אסור לעצור, אך הם עוצרים. רק מפני שיש מישהו באוטו, לא הופך את זה הרי ליותר בסדר.

אחרי האישה הזו, שמתי לב שבכל רכב שני, החונה בצד, במקום בו החנייה כלל לא מותרת, נמצא אדם.

החונים הלא חונים הללו הרי מפריעים. הם יודעים שהם מפריעים. אבל לא אכפת להם.

מבחינת ההיגיון שלי, הרי הרבה פחות מבייש להשאיר את הרכב חונה בניגוד לחוקים ולתקנות לבד, מאשר להישאר בו כדי שכלל האנשים יוכלו לקשר בין פרצופך לעבירה הזו על החוק.

אבל ממתי ההיגיון שלי הוא נחלת הכלל?

בשכונה שלי יש קיוסק קטן, פיצוציה שמעולם לא קניתי בה.

בכל פעם שאני עובר על יד, וזה נעשה על בסיס כמעט יומי, אני רואה אנשים עוצרים את הרכב ליד, באדום לבן (היכן שאסור) או צהוב לבן (תחנת אוטובוס).

חלקם מפעילים איתות כפול, משל הם באמת מצטערים על אי הנוחות שהם גורמים לשאר באי הכביש או אולי כדי לאותת על סכנה שברכבם החונה.

לעיתים, כאשר הצד הימני של רכב מוסתר מרכב אחר, האיתות הזה דווקא מפריע, שכן לא ניתן לדעת אם הם מאותתים שפניהם ליציאה או שסתם האיתות בשני הצדדים עובד, כפי שבאמת קורה.

וגם הם, לעיתים משאירים אדם באוטו.

פעמים בודדות, אני זוכה לראות שוטרי תנועה באים ומתעמתים עם אותם חונים לא חונים.

וכמה אפשר, כאשר התופעה הזו כה נפוצה?

מה הטעם לגרש את נהגי המוניות ליד מרכז חורב שיוצרים עומסים באחד הצמתים שבלאו הכי עמוסים (הצומת אגב עובר בימים אלו שיפוץ והרחבת נתיב, כאילו תוספת מקום למכוניות אי פעם עזרה להקל על עומסים, ולא להביא פשוט עוד מכוניות), אם מיד לאחר שהניידת מסתלקת, הם עושים סיבוב וחוזרים?

אמרתי כבר שאני מעדיף אוטובוסים?

שמישהו אחר יתמודד עם החונים לא חונים האלה ואני, אני אשקיף עליהם למעלה ויצחק, מין צחוק כזה, מהול ברחמים ומבוכה.