בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

זהו, פוסט אחרון, לפחות לעוד הרבה מאוד זמן.
למה?
זה לא עניינכם (סליחה על הבוטות).

הדרך הכי טובה לוודא שלא תצליח לברוח מחדר נעול בבניין רב קומות היא להשליך את המפתח למטה, אז זה מה שאני עושה.
משנה את הסיסמא לסיסמא מספיק ארוכה ומסובכת שלא אזכור, כך שהאופציה לחזור תמיד תהיה קיימת, אם באמת ארצה...
חשבתי אגב למחוק את כל הבלוג, לא להשאיר לו זכר, אבל החלטתי שבאמת חבל, כי בכל זאת כתבתי כאן שנה וחצי ויש כמה פנינים בארכיון.

אז שלום ותודה לכל המגיבים והנכנסים לאורך השנה וחצי שהבלוג הזה היה פעיל.
שלום.
אלעד יאיר

(ואם אפשר להמנע מתגובות המנסות לברר מדוע ולמה או חלילה קוראות לי לחזור, אז אבקש להמנע מכך, במידת האפשר. תודה)