| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 2/2003
אלברט איינשטיין
אתמול באוטובוס הייתי עד לדבר מוזר במקצת.
תחנה אחריי עלה בחור שמזכיר במקצת את איינשטיין במראהו...
זה אומר שיש לו שיער לבן בעיצוב לא ברור ושפם תואם.
האיש לבש כובע מצחייה ומעיל בוקרים (COW BOYS).
היו אלו שעות הבוקר והאוטובוס היה די מלא, על אף שהוא היה אוטבוס מתקפל.
הוא נעמד אחרי הקיפול של האוטובוס, פשט את שתי ידיו לצדדים, כך שלא ניתן היה לעבור אותו.
בתחנה שלאחר מכן, עלתה חיילת, שרצתה לעבור אחריו, על מנת לדבר עם חברה שלו.
היא אמרה לו "אתה יכול לזוז" ואלברט איינשטיין נתן לה לעבור ומיד לאחר מכן עבר לאזור האקורדיון שבמרכז האוטבוס.
הוא מילמל לעצמו כל מיני דברים שמתוכן הצלחתי לקלוט עד כמה הוא ממורמר מזה שהחיילת ביקשה ממנו לזוז.
הוא ליחשש לעצמו שמי היא חושבת לעצמה שהיא וחיכה את מילות ונימת החיילת כאשר ביקשה ממנו לזוז.
האיש, ככל הנראה, הוא חולה נפש.
נשאלת השאלה באיזה שלב יש להרחיק את חולי הנפש מהחברה.
האם צריך להפריד בכלל חולי נפש מאנשים הבריאים בנפשם.
כיצד בכלל ניתן להגדיר האם אדם שפוי או לא (חלק מחבריי אינם שפויים למיטב הבנתי וגם אני לא תמיד נוהג על ההיגיון המתבקש).
לאחורנה עלו בי מספר הרהורים בנוגע לתנאים שבהם מוחזקים חולי נפש.
רציתי לבקשר במוסד לבריאות הנפש ולראות את התנאים בהם הם חיים ואת הקשיים איתם מתמודדים האנשים שבמוסדות הללו.
אני מניח שמתיישהו אני אעשה את הצעד המתבקש ואף אלך לבקר באחד המוסדות הללו.
עוד בעיה שקיימת עם חולי הנפש, היא כאשר אנשים מבצעים עבירה, כמעט ברוב המקרים הם טוענים לאי שפיות ובחלק מהמקרים הם יוצאים לחופשי כעבור זמן קצר...
האם ניתן לטעון שבן אדם שרוצח, הורג, קוטע את חייו של מישהו אחר, יכול להיות שפוי?
אז איפה בדיוק עובר הקו, היכן מותחים את הגבול?
בנושאים הקשים, ברוב המקרים אנחנו מעדיפים לא לגעת.
אנחנו מעדיפים להדחיק אותם, לתת למישהו אחר להתעסק איתם, או לדחות אותם לאחר כך.
אני מניח שלאף אחד לא יהיו תשובות לכל השאלות שלי.
אבל בהחלט אני חושב שהן יכולות להיות שאלות שפותחות דיון בעניין יחס החברה לחריגים.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
