בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הדבר היחיד שהרגשתי בהפסקת החשמל היזומה אתמול, היה הצורך לכוון את השעונים המחוברים לחשמל.

היום לעומת זאת, כאשר חזרתי הביתה, כבר במרכז זיו, הבחנתי מהאוטובוס שהרמזורים לא עובדים והבנתי במה מדובר.

נדמה לי שאתחיל במקרה הפרטי שלי, ואז אגיע למסקנות קצת יותר נרחבות.

לא היה נורא כל כך לעלות ברגל, במקום במעלית, לשם שינוי. הייתי רענן והואיל ואני יוצא לאחרונה להליכות די ארוכות (טכניון-צומת דניה-חורב-רוממה-זיו-טכניון, מה שלוקח מעט פחות משעה וחצי), גם לא היה לי ממש קשה.

אני מניח שאם הייתי נתקע במעלית עם תינוק, ודאי היה לי פחות נעים, במיוחד עם תינוק קלאוסטרופובי.

בבית, היה מעט חמים מידי לטעמי. אבל הטמפרטורה בהחלט הייתה נסבלת.

התריסים היו מוגפים בחלקם (הואיל וצפיתי בבוקר שתהיה שוב הפסקת חשמל, השארתי חלק מהתריסים פתוחים, כי בשעה שאין חשמל, לתריסים חשמליים יש נטייה לא לעבוד), כך שתאורה הייתה ברמה סבירה.

הברז במקרר לא עבד, כפי שצפיתי, אך למרבה השמחה נותרו בקבוקים של מים מינרלים, כך שגם צמא לא הייתי.

תנורים, תנורי מיקרו-גל, כיריים חשמליים וטוסטר, כולם לא עובדים ללא אנרגיה חשמלית.

לכן, במקום לבשל ארוחת צהריים עם הגעתי, אכלתי תפוח, על מנת להפיג מעט את הרעב, והתחלתי להכין את המרכיבים לניוקי שהכנתי מאוחר יותר.

הוצאתי גם כלים ממדיח הכלים שהפעלתי לפני שיצאתי מהבית, בשבע ורבע לערך.

הספקתי לעשות עוד כל מיני דברים, בטרם חזר החשמל. ואפילו לא הגעתי לחומר הקריאה שרציתי לעבור עליו.

במחשבה לאחור, היה לי חם מכדי שבאמת אקרא בצורה אפקטיבית.

שוחחתי גם בטלפון עם אימא שלי (מזל שאנחנו עדיין בבזק, כי הטלפונים של הוט לא עובדים כאשר יש הפסקות חשמל), ממרום המגדל של חברת חשמל. די ציפיתי לשמוע ממנה שהסנדלר לא הולך יחף ובמשרד של חברת החשמל, הכול מתנהל כשגרה.

אמרתי לה "זה כי יודעים שמדובר בבניין גבוה, ולא רוצים להפריע לפעולת המעליות". אימא שלי אמרה "כן" ומיד העמדתי אותה על טעותה, בכך שאישרה את דבריי. "הרי יש עוד מגדלים בחיפה ובארץ, בהם כן הופסק החשמל" אמרתי לה. הבניין של חברת החשמל, יוצא דופן בהיותו של מי ששולטים בהפסקות היזומות, ולא בשל היותו מגדל.

כפי שהעיר עמוס, האשמה בהפסקות החשמל אינה בחברת החשמל.

עמוס תלה את האשם בתושבי מדינת ישראל שמתנהגים בצורה בזבזנית, משתמשים במכשירים חשמליים שלא לצורך, וכך יש צורך במין "מוח על" שעומד מלמעלה ומידי פעם מנתק איזה חלק, על מנת שאפשר יהיה להמשיך לסחוב.

אני אוסיף למרכיב תאוות האנרגיה ו"תפיסת המגיע לי" שעמוס דיבר עליה, את חוסר היעילות של הממשלה. קראו בדו"ח 56 ב' של מבקר המדינה לשנת 2005, בעמוד 789, תגלו שמשרד התשתיות לא עשה הרבה לאור הליקויים שנמצאו אצלו בעניין משק החשמל בדו"ח 53 ב' לשנת 2002 (שם זה בעמוד 786 אגב).

מדובר בנטייה לשאננות שטבועה עמוק בתוך "הישראליות" ומאפיינת את כל ממשלות ישראל בכל תחום.

נזכרים לבנות מערכת הגנה מפני טילים, לאחר הטילים נוחתים, דואגים להתפיל מי ים, רק אחרי שנת בצורת (ואז שוב שוכחים) ונזכרים שיש בעיה עם החשמל, רק אחרי השרב הכבד שמביא להפסקות חשמל יזומות.

דווקא יש לשבח את חברת החשמל שיוזמת את ההפסקות הללו, במקום להביא לקריסה טוטאלית של הרשת שתעלה יותר הן בכסף והן בנזקים שעלולים להיגרם לאנשים.

האשם הוא בממשלה שלא מאשרת בניית תחנות כוח, מכל מיני סיבות (וכן, גם אנשים שצורכים יותר חשמל). ממשלה שיודעת שמגיעים למעלה ממיליון עולים בכעשור, אבל לא דאגה להגדיל את אספקת החשמל בהתאם לגידול האוכלוסייה (כפי שכמות מקומות התעסוקה לא גדלה בהתאם וכן הלאה).

אני חושב שאפילו רומזים לזה ב-YNET.

אני נוטה להסכים עם עופר שלא מקבל את זה שאנשים מאשימים את חברת החשמל (או מי שלא יהיה אשם בהפסקות החשמל) בגרימת תאונות הדרכים. אלו הנהגים שלא נוהגים על פי החוקים.

כמדומני, דווקא למתקנים החיוניים – בתי חולים למשל, אספקת החשמל נמשכה כסדרה.

וזה מביא אותי לתהייה. "אנרכיה" המתחוללת בכבישים בעקבות שיבוש מסוים, במקרה שלנו אי פעולת רמזורים בעקבות הפסקת החשמל, מזכירה לי מעט את "על העיוורון" של ז'וזה סראמאגו.

אם המצב אחרי הפסקות חשמל קצרות יחסית (כשעה), הוא כזה, הוא משול למצב בו נתקעה ברמזור מכוניתו של העיוור הראשון.

הפסקת חשמל גדולה יותר וממושכת יותר, ודאי הייתה מביאה למצב בו העיוורים יוצאים מבית המשוגעים בו נכלאו, אל עולם אנרכי.

זאת כמובן, אם לא היה מי שדואג להחזיר את החשמל די מהר, ואגב כך להחזיר את הסדר.

השיטה בה בחרו להפסיק את החשמל – חלוקה שוויונית (בערך) בין האזורים בהם החשמל מופסק, כאשר יש רוטציה בין אזורים שונים הנמצאים בעלטה (או בחום) וחלק מהמקומות המוגדרים "חיוניים" – בתי חולים, בסיסי צבא (כמדומני) לא מנותקים.

השיטה, הזו, היא יישום מעניין בעיני ל"תועלתנות".

ה"אושר" של אנשים מסוימים (אושר במובן שהם מקבלים אספקת חשמל) נקנה במחיר ה"סבל" של אחרים (סבל במובן זה שהם מנותקים מרשת החשמל).

מדובר גם בשכלול מסוים של התועלתנות הקלאסית מבית מדרשו של בנטהם, שכן יש קלקולציה של מידת האושר, כלומר יש מי שחשוב יותר לספק לו חשמל, כמו בתי חולים ושווה לפגוע יותר בסתם דירה מאשר בחדר ניתוח.

כמובן שהמציאות מוכיחה שהקלקולציות הללו לא באמת עובדות. בבית החולים, לא כולם חולים ובבית, לא כולם יכולים להסתדר ללא חשמל.

ניתן רק לעשות קירוב מסוים, על סמך מודלים ולא לבדוק באופן פרטני מי זקוק יותר לחשמל בכל רגע נתון.

באחת הכותרות ב-YNET, הועלתה תהייה איך הסתדרו פעם בלי חשמל.

אינני יכול להיות בטוח אם מדובר בטיפשות של הכותבים או סתם ברצון לרייטינג (אני מניח שבפועל מדובר בתמהיל של השניים, כאשר הרייטינג לדעתי משחק תפקיד קצת יותר גדול). אולם ההשוואה הזו מגוחכת.

מגוחכות כי הפסקות החשמל היום ואתמול לא היו הפסקות של ממש. למה אני מתכוון?

הן היו הפסקות אזוריות.

צרכן החשמל הגדול בישראל, זה לא סוד, היא חברת מקורות. תארו לכם, מצב של קריסת מערכות טוטאלית.

במצב כזה, גם מים לא היו (או, אני עדיין זוכר את היום ההוא לפני כארבע או חמש שנים, בו מי השתייה של גוש דן זוהמו, אנשים היו בפאניקה ואזלו בקבוקי המים המינרלים כמעט לת"א. הסתובבתי אז ברחובות ת"א ואני זוכר היטב את הפאניקה וגם אז, היה מדובר בשעות ספורות בלבד).

גם המקררים והמקפיאים הגדולים, מאבדים ממשמעותם בהפסקת חשמל ממושכת.

פעם, אפשר היה להסתפק בלי מים זורמים מהברז. כי השירותים היו בחצר, הבאר הייתה בחצר וכל הציוד החשמלי, לא התבסס על חשמל.

לא היה צורך בחשמל במקרר, כי היה מי שהביא מהמפעל הסמוך קרח, ולפני שהוא היה בנמצא, אכלו מזון טרי או מיובש.

גם בבתים, הזדקקו פחות למיזוג, כי הקירות היו עבים יותר, היה פחות בטון ואספלט סביב שמלהיטים את האוויר והיו מרתפים לשמור את המזון המיובש מהשורה למעלה.

זה נכון גם בתחומים אחרים לחלוטין. אנשים למשל, יכולים לחיות ללא מדינה. פעם עשו זאת מצוין. אולם מרגע שאתה יודע שיש כוחות שאמונים על שמירה על ביטחונך האישי, על אספקת שירותים מסוימים, צריך לעשות שינוי מחשבתי חד (switch) כדי להבין שהמשחק השתנה ויש להתארגן בהתאם.

השינוי לא צריך להיות היעלמות מדינה.

ראו למשל כיצד בישראל, כ-15 שנים (ואף יותר) ממשלות ישראל מיישמות מדיניות ניאו-ליברלית ומצמצמות את תפקידי הממשלה, ואנשים עדיין חיים בתחושה של מדינת רווחה (שאולי אף פעם לא הייתה) שתדאג להם לעת זקנה.

יש צורך לעשות שינוי חד בחשיבה, כדי להבין שיש לחסוך כסף לעת זקנה, לדאוג לבריאות בעצמך ולא להסתמך על חוק הביטוח הממלכתי וכך הלאה.

כאשר כל המכשירים מותאמים לעבוד על חשמל, אין להתפלא מדוע לא ניתן להסתדר ללא חשמל.

מי שהחליף את כירת הגז שלו בכיריים חשמליים, לא יכול לפתע לחזור לאחור, ללא הכנה נאותה.

מי שהחליף את הטרנזיסטור שפועל על סוללות במערכת סטריאו חשמלית, לא יכול לשמוע מוזיקה כשהוא לא מחובר לרשת.

וכן הלאה, וכן הלאה...

כאשר צה"ל הפציץ לא אחת תחנות כוח בלבנון, הפסקות החשמל שחלק מתושבי לבנון סבלו מהן, לא היו מהסוג "הסימפטי" שתושבי ישראל חוו היום.

הן היו מהסוג הגרוע יותר, זה שפוגע בבתי החולים, משבש את אספקת המים דופק לחלוטין את מהלך החיים, לעיתים למשך ימים ארוכים.

מדובר היה בענישה קולקטיבית, שלמותר לציין שפגעה לא רק באלו שישראל רצתה לפגוע בהם, אלא בהרבה אחרים, בעיקר על מנת להפעיל לחץ על אותם גורמים שישראל רצתה לפגוע בהם.

מעניין אגב אם הפסקות החשמל היום, הכניסו למשחק גם את תושבי הרשות הפלשתינית.

לסיום, אפנה לקטע בבלוג של בני ציפר, בו הוא מודיע שאין לו מזגן ומנתח מה בעצם המזגן אומר על האנשים שחושבים שהם חיים במין בועה סקנדינבית במזרח התיכון.

נטיית הלב, כבמקרים רבים רוצה להסכים עם ציפר.

איך הפעם, אני חולק עליו.

כתבתי על אי היכולת לחיות פתאום כפי שחיו אבותינו, ללא חשמל. הרי ההבדל בינם לבינינו, לא מתמצא בכך שלהם לא היו מזגנים ולנו יש, שלהם לא היו נורות חשמל ולנו כן.

שורה כה ארוכה של התפתחויות טכנולוגיות עברו מאז.

מדוע בחר ציפר דווקא במזגנים כנקודת ההתייחסות שלו לתחושת קרבה עם אבותיו הקדמונים?

כי זה משרת את מה שהוא רוצה לכתוב. לא מעבר.

הרי אם ציפר היה רוצה להזדהות עם אבותיו, את מסעותיו לצרפת היה עורך על חמור (או למצער על ספינת מפרש), את מוסף הספרים של "הארץ" היה עורך עם מספריים ודבק וכן הלאה.

אפשר להוציא מרכיב אחד – המזגן, ולקבוע שמי שלא משתמש בו (ואני בטוח שציפר משתמש בו – בעבודה, ברכב, בתחבורה הציבורית, במקומות ציבוריים ממוזגים אחרים), קרוב יותר למקורות.

אבל זה מטופש. אם ציפר רצה להזדהות עם המצרים הקדמונים, בוני הפירמידות, מדוע הוא לא רחץ במי הנילוס כל יום ללא תיווך של מערכת הברזים המצרית ושתה מים שגם כן נלקחו מהנהר הארוך בתוך נאד מים ולא מים מינרלים מבוקבקים?

טוב. כפי שאמרתי, יש לי נטיית לב להזדהות עם דבריו של ציפר. אולי בשל הדימויים הנחמדים שבהם.

הבעיה היא שאם ניישם את רעיונותיו במלואם, לפחות אלו שהעלה הפעם, לא נגיע רחוק.

יובל דרור סיכם זאת יפה: "הטור הזה של ציפר הוא שיא הפוציות".

ואם אני אסכם את מה שכתבתי כאן למעלה, זה לא סימפטי שאין חשמל. אבל לפרקי זמן קצרים, בהחלט אפשר לחיות בלי.

חבל שאין בישראל תכנון רציני לטווח ארוך.

אלעד