בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אני מנצל את העובדה שהמונה (בצד שמאל למטה) מורה שהכניסה החמישים אלף, 1/20 מתוך מליון לבלוג הזה היא כבר לא עתיד רחוק.

הבלוג כאמור נסגר לפני כשבועיים ואין בכוונתי לשוב ולכתוב בו.
מי שהיה מעוניין, גילה כנראה כיצד ניתן להמשיך ולקרוא דברים שאני כותב ומי שלא מוזמן לשלוח אליי אי-מייל ואני אגלה לו...

ואם כבר נכנסתי לכתוב כאן בענייני מונה, הרי שמאז שהבלוג נסגר, היו כאן כאלף וחמש מאות כניסות, בשבועיים בהם כלל לא נכתב פה דבר.

אני מניח שחלק מהכניסות נובע מחיפושים שונים (ובעיקר משונים) במנוע החיפוש גוגל או מקישורים שונים ברחבי הרשת לבלוג הזה (כתבה אצל הלמו, כתבה ב-YNET ובטח בעוד מספר מקומות שאני אפילו לא יודע עליהם).

זה די מוזר, מפני שזה הוכיח לי נקודה קטנה שהבנתי כבר מזמן, אנשים (ואני מניח שבכלל זה אני לא שונה בהרבה מההמון) מעדיפים לחזור לאתרים שהם מכירים מאשר לחפש ולגלות אתרים חדשים.

גם כאשר הפסקתי לעדכן את התוכן בבלוג הזה, עשרות אנשים גלשו לבלוג מידי יום, כאשר במקום אחר אשר נהגתי לעדכן בקביעות בטקסט באותו סגנון ובאותה רמה, נכנסו לקרוא פחות אנשים.
לא, אין זה מפריע לי במיוחד, כבר לפני מאות שנים אייזיק ניוטון דיבר על כוח האינרציה המניע את העולם בחוק הראשון שניסח על שמו, אבל כאמור את הנקודה שרציתי להוכיח לעצמי הוכחתי מעל כל צל של ספק, הרבה חומר נפלא מסתתר אי שם, במקומות אפלים ברשת שאולי אפילו מנועי החיפוש עתירי המשאבים לא מגיעים אליהם.

אז המלצתי שלי, לכל מי שנכנס לכאן, בטעות או במכוון, חפשו וגלו אתרים נוספים, תקראו בלוגים אחרים. נכון, בשולי הבלוג הזה יש ארכיון, אשר אוגר בתוכו חומר שכתבתי במשך שנה וחצי ואני באופן אישי אוהב את רובו ובטוח שאחזור ואקרא אותו ביום מן הימים ואני סמוך ובטוח שגם אחרים יכולים להפיק ממנו תועלת או הנאה, אבל המהות של הבלוגים (או כך לפחות אומרים) היא העדכון השוטף ואת זה לא תמצאו כאן.

בברכת אביב שמח ופורח,
אלעד

אגב, תודה לכל המגיבים והמגיבות בפוסט הקודם.