בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כלל לא התפלאתי לקרוא כי חטיפת בכירי החמאס, בהם שרים וחברי פרלמנט פלשתיני תוכננה שבועות מספר בטרם נחטף החייל הישראלי גלעד שליט.

אחרי הכול, תוכניות מגירה יש למכביר, כך גם מגירות לא חסרות וכל שחסר הוא תירוץ לעשות בהן שימוש.

כן, בוודאי, הן שם רק למקרה שאויבינו האכזריים יבצעו פשעים שלא ניתן להישאר עליהם ללא תגובה. כלום טענתי אחרת? כלום ירצה מישהו בישראל לטעון אחרת?

ידוע לכל מי שמתבונן מידי פעם על העילות לפיגועים של ארגוני טרור, שהסיבה לביצוע פעולה, לא חייבת להיות חזקה ואף לא צריכה להיות מעוגנת במציאות.

ראשית כל קיים הרצון לפעול. לאחר מכן צריכה להיות המסוגלות, היכולת.

לאחר ששתי אלה קיימות, העילה, ה- casus belli, באמת זניחה.

וכפי שהבנו זאת באשר לארגוני טרור, שמה שחשוב להם הוא הרצון והיכולת לפעולת, כאשר העילה זניחה, לא יקשה עלינו להבין שכך פועלות גם מדינות, שהן צורה ממוסדת הזוכה ליותר לגיטימציה מהקבוצות הקוראות עליה תיגר.

כן. גם ישראל היא מדינה. כך נהוג לומר.

חטיפות הפכו לבון-טון בשנים האחרונות.

בשליפה זריזה ולא מלאה מהזיכרון אני יכול לשלוף לא מעט חטיפות בעיראק שאחרי עידן סדאם חוסיין, חלק הסתיימו בהוצאות להורג וחלקן בשחרור, חטיפות של עיתונאים (שבאופן כללי עסוקים בעצמם) ברצועת עזה, חטיפתו והוצאתו להורג של העיתונאי דניאל פרל (Daniel Pearl) בפקיסטן, חטיפתו, הבאתו למשפט והוצאתו להורג של אדולף אייכמן מארגנטינה לישראל, וזה רק על קצה המזלג.

התייחסתי כמובן רק לעניינים פוליטיים. הואיל ו"האדם חיה פוליטית" (בחיי, תשאלו את אריסטו, לא אותי), ניתן לשייך לכך את כל אותם רבבות סוטים בעולם שחוטפים אנשים, אונסים ומבתרים אותם לחתיכות.

שלא נדבר על חטיפת אנשים מטעמים כלכליים, בעיקר לצרכי עבדות ותעשיית המין, שהיא בעיה כלל-עולמית ידועה, אך כלל לא חדשה.

מאז ערס הציוויליזציה, ויתכן מאוד שאף לפני, אנשים חטפו אנשים אחרים על מנת למשול בהם ולרדות בהם.

טעימה קלה על הלכי רוח של שעבוד אנשים, כליאתם והפיכתם לעבדות, ניתן למצוא בספרים רבים מספור. אחד הטובים, לדעתי הסובייקטיבית למדי הוא "מכתבים פרסיים" של מונטיסקייה.

אם כן, אין מפתיע בעצם חטיפת (ויש שיאמרו "מעצר", על מנת לטשטש את המעשה במכבסת המילים. קטע טוב העוסק בטרמינולוגיה על רקע האירועים בעזה, אפשר למצוא אצל עמוס) אנשי החמאס, ללא חשיבות למועד בו התכוונו לבצע אותה (יש להניח שהיו מוצאים עילה בכל מקרה, כפי שכבר הסברתי).

בדיוק כשם שניתן היה לצפות את חטיפתו של החייל גלעד שליט, גם אם לא ניתן היה לנקוב במועד ובשם מדויק.

וגם המקרה של אליהו אשרי שנחטף במועד סמוך, הפעם בגדה, ונרצח על ידי חוטפיו.

המקרים הללו, ללא יוצא מן הכלל, מתרחשים בקרב בני מין אנושי שהחטיפה הייתה חלק מאורחות חייו מאז ומעולם.

המקרים הללו, ללא יוצא מהכלל, מתרחשים בסביבה מזרח תיכונית בה המגמה העולמית מאז ומעולם, הפכה להיות הלך רוח, עניין מקובל ביחסים הפוליטיים, בדיוק כמו תהליכים פוליטיים רבים נוספים.

אינני איש בשורות. לא.

אין ברצוני להציע אפשרויות תגובה ראויות ובלתי ראויות.

גם אין ברצוני למכור פתרונות קסמים לכל מיני בעיות המלוות את האנושות מזה אלפי שנים, שכן אינני קוסם ובדרך כלל אני משתדל שלא להיות מאחז עיניים.

רק להאיר איתי עיני הנדהמים הסבורים כי "חבל שהגענו לכזה, כזה מצב נוראי בשביל להתעורר ולראות את זה" (המילים של השיר "חלום כהה" של אסף אמדורסקי לא הותרו לפרסום באינטרנט, כך שתאלצו להסתפק בציטוט הקצרצר שלי).

אחרי הכול, חוץ מהשמות והמקומות ששונו לצורך העלילה, אני באמת מתקשה למצוא הבדלים מהותיים.

את "פלישת חוטפי הגופות" כבר ראינו. חלקנו.

כל אדם חופשי, צריך לזכור שתמיד קיימת האפשרות שיום יבוא והחופש שלו יישלל ממנו.בין אם על ידי חוטפים שיקראו מנוולים ובין אם על ידי רשויות החוק.

בדיוק כפי שכל אדם חי צריך לקחת בחשבון שיום יבוא והוא עשוי למות.

רק שינוי קטנטן בתודעה ובמודעות והכול יהיה בסדר.

אולי.