בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

להלן שיחה אמיתית שניהלתי עם אימא שלי ביום שבת ה-1 ביולי 2006, בטרם עזבה את הארץ (בינתיים, היא הספיקה לנחות שוב בשדה התעופה הבינלאומי על שם דוד בן גוריון):

אני: יום אחרי שאת טסה, אני נוסע לשדרות.

אימא שלי: למה?

אני: לראות קסאמים.

אימא שלי: שאני לא אשמע שנסעת.

אימא שלי (כעבור חצי דקה של מחשבה): אתה יכול לנסוע באוטובוס ולא באוטו שלי.

אני: זה מה שהתכוונתי בלאו הכי.

אימא שלי: אז בסדר. אני לא רוצה שיפלו לי קסאמים על האוטו.

מעניין אם הביטוח של האוטו מכסה פגיעה של רקטות קסאם. את חיי הוא בטח לא מכסה, אבל האוטו ודאי הרבה יותר חשוב לה...

למותר לציין שאם הייתי חושב שזה מסוכן באופן גדול בהרבה מפסיעה סתמית ברחובות חיפה, לא הייתי נוסע לשם. רבאק, אנשים חיים שם, מה יכול להיות מסוכן?!

הביקור נדחה אגב מכל מיני טעמים.