בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

קראו לי קונספיראטור. אבל אין לכם שום דרך להוכיח אחרת (ואם כן, נא להיות בשקט, כדי לא להרוס לאחרים).

בימים האחרונים, התוודענו לפרשייה מביכה, בלשון המעטה, בה נטען כי נשיא המדינה משה קצב, הטריד מינית עובדת בבית הנשיא ופעל כך בעבר בעת היה שר בממשלת ישראל.

אינני רוצה להכביר במילים על הפרשייה, שכן היא בשלבי חקירה והיכרותי את המקרה לא מספקת ומתבססת רק על גזרי מידע מהעיתונות. ואני משתדל לא לשפוט אנשים על פי ידיעות בעיתון. מבחינתי כל אדם חף מפשע, עד שלא נודע אחרת (כן, נודע, לא הוכח. גם אם הוכח שאדם פשע, כל עוד זה לא נודע לי הוא חף מפשע).

הדבר היחידי שהספקתי בינתיים היה להתבדח ביני לבין עצמי (ואולי עוד כמה אנשים נוספים) שמי שרצה מתנועת הליכוד קיבל את מה שרצה.

גם עזר ויצמן (שאמנם היה חבר בעבודה כאשר נבחר, אבל יש לו היסטוריה ליכודניקית) וגם קצב מתגלים כמפוקפקים משהו.

אבל שוב, אין לי משהו נגד "הליכוד" ולא משהו נגד שני האנשים האלה (ויצמן מעולם לא הורשע וגם קצב נכון לעת עתה ואולי בכלל לא).

למען ההגינות, אני חושב שזו בעיה הרבה יותר רחבה של נורמות לקויות הנפוצות בישראל.

ועכשיו לעניינינו. הרשו לי להחזיר אתכם שנה ורבע אחורנית.

אפריל 2005, רומא.

הלוויתו של האפיפיור יוחנן פאולוס השני בעיצומה.

נשיא מדינת ישראל, אותו משה קצב, נהנה מגודל המעמד שנפל בחלקו, לייצג את מדינת ישראל בהלוויה של האיש החשוב בעולם הנוצרי הקתולי.

אולם קצב, ראה באירוע הזדמנות פז לרכך את לבם של שניים מאויביה המוצהרים של ישראל – נשיא סוריה בשאר אל אסד ונשיא איראן דאז – מוחמד חתאמי.

ניגש אליהם והעמיד אותם במצב לא נעים בכך שהתעקש ללחוץ את ידיהם, באופן דומה להחריד לנשיא זימבבווה הידוע לשמצה – רוברט מוגאבה שעשה את אותו טריק ליורש העצר הבריטי, הנסיך מוויילס, צ'ארלס.

קצב, כמנהגו, כמו תיכוניסט מלא הורמונים, רץ לספרה לחבר'ה אל הידיים של האנשים החשובים והסקסיים שתקע.

או, אורגזמה של ממש עברה בו לאחר הביא ביד של בשאר וביד של מוחמד.

אם בהטרדות המיניות בבית הנשיא ובמשרד התחבורה לא ברור אם קצב טרח להסוות את מעשיו (לכאורה, לכאורה. אני מזכיר לי ולכל מי שקורא שאינני מאשים אותו בדבר) או שמא זה היה מעשה יצחק מרדכי שכזה בו ברור מי הבוס ומי צריך לתת לבוס למשמש ולהתגפף.

הרי במקרה של לווית האפיפיור הפולני, קצב בהחלט לא ניסה להסתיר את מעשיו, בתקווה שיוציאו אותה מהשורה השנייה-שלישית-רביעית של הפוליטיקה הישראלית בה היה ממוקם.

הרי פוליטיקאים אפרוריים לא לוחצים ידיים לגדולי אויבינו. לכל היותר הם מגיעים בטעות לבית הנשיא, כי הם מתמודד מול שמעון פרס, ואז הם יכולים לתת חנינות (ויש הטוענים לכל המרבה במחיר, אבל גם כאן, אני אחכה שנתונים מהימנים על הפרשייה יתפרסמו) ולקבל כתבי מינוי של שגרירים. וזהו...

וכאן מגיע החלק בו תוכלו לקרוא לי קונספרטור.

ברומא, בתחילת אפריל 2005, יצר הנשיא משה קצב מגעים עם הנשיא של סוריה ועם הנשיא של איראן (שכאמור התחלף בינתיים באחד משעשע בהרבה, אבל ודאי יש לחתאמי עוד אי אילו קשרים בצמרות הגבוהות).

על פי מה שטוענים בצמרת הצבאית והמדינית של ישראל, החיזבאללה, הארגון שחטף שני חיילי צה"ל הבוקר, מקבל תמיכה ואף הוראות מדמשק ומטהראן, כלומר מסוריה ומאיראן.

הסמיכות להתפוצצות הפרשה של הנשיא קצב, לא מותירה מקום לספק!

הנשיא קצב יצר קשר עם חבריו החדשים וביקש מהם ליצור פרובוקציה בגבול הצפון, על מנת להשכיח את ה-Hype התקשורתי שנוצר סביבו.

כעת, כאשר גבולה הצפוני של ישראל (או ליתר דיוק גבולה הדרומי של לבנון) בוער, למי יש זמן בנשיא חרמן מזדקן שבלאו הכי אמור לסיים את תפקידו בעוד שנה?

זה ללא ספק אחד הספינים המוצלחים שניתן היה לחשוב עליהם. אב כל ספין!

אכן, אישיות מבריקה הקצב הזה, או למצער יש לו יועצי תקשורת לעילא ועילא!

לא פלא שהוא ביקש מהתוכנית ארץ נהדרת בזמנו להפסיק להציג אותו באור מגוחך, לא מחמיא, או בקיצור כטיפש.

הרי הוא לא. הוא מבריק!

וכעת בנימה רצינית יותר, כולי תקווה שהמצב בצפון יירגע, שיוחזרו שני החטופים וכן גלעד שליט הביתה, בריאים ושלמים.

לא אתיימר לפרש או לעשות ניתוחים מה על ישראל לעשות.

גם לא אומר שלא זה הזמן לעסוק בזה (כמו חברי הכנסת דני נוה ואבשלום וילן שראיתי היום בטלוויזיה), ככיסוי לכך שאני לא באמת מבין בזה.

פשוט אודה ואומר שאני לא מכיר את התמונה לאשורה ולכן כל ניתוח שלי יהיה כמעט חסר משמעות.

אולי רק אוסיף שחבל שניהול המדיניות הישראלי נעשה על ידי פוליטיקאים ואנשי צבא.

לא שיש לי משהו גורף נגד כולם. אולם באופן כללי, אני לא מוצא את שתי הקבוצות הללו כמוכשרות ביותר לעניינים הללו.

באמת מן הראוי שיהיה גוף מקצועי שיעסוק בביטחון לאומי ואסטרטגיה, שלא יהיה מורכב מאלופים במילואים למיניהם ויהיה גם בעל השפעה.

נא. אני נאיבי.

יום טוב שיהיה.