בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

"אנחנו נשנה את המציאות" (שר הביטחון עמיר פרץ בחיפה)

אני מכיר שתי גישות קוטביות, האחת גורסת כי אין מציאות והיא לכל היותר משהו שקורה בראש שלי.

השנייה, גורסת שיש מציאות, אך לא ניתן לשנות דבר, כי הכול נגזר מידי שמיים.

שתיהן לא ממש מתאימות כמו כפפה למילותיו של פרץ (שהוא לא היחיד, זה מין קו ממשלתי שכזה).

אך מעבר לזה. מה הכוונה לשנות את המציאות?

המציאות היא מציאות, היא מציאות, היא מציאות.

היא פועל יוצא של המהלכים שקורים.

בין אם פרץ רוצה לשנות את המציאות ובין אם לאו, המציאות משתנה ללא הרף.

כן, ברורה לי הכוונה מאחורי דבריו. הוא רוצה לשנות את המציאות כך שתתאים לישראל.

זה יפה, זה נחמד. אבל זה לא מה שאמר.

וחוץ מזה, לא משנה מה יהיה בתום מבצע הראווה, לאחר מכן עדיין המציאות תשתנה.

אני מניח שלפרץ אין זמן להתעסק עם זה בימים אלו, אחרת ודאי היה עולה על זה.

"כללי המשחק השתנו" ( בנימין [פואד] בן אליעזר, ערוץ אחד)

אכן הסיסמא הזו, שגם היא לא ייחודית לפרסונה שאמרה אותו, מרגשת ומרטיטה.

תרצו או לא, מדובר בעצם במשחק. אתם סתם מריונטות קטנות שמשחקים בהם, אם זה לא ברור.

התקשיתי שלא להיזכר בשיר המופת של בוב דילן – “Masters of war”. דילן כתב שיר מחאה על אותה תפיסה בדיוק, בהקשר שונה, כך שאינני מנסה כלל להתחרות איתו.

השיר הזה, עוזר להמחיש גם עד כמה המשפט "כללי המשחק השתנו" או "הולכים להשתנות" כל כך מגוחך.

כל עוד אנחנו פועלים באותו עולם, עם אותם בני אנוש שקורצו מאותם חומרים, אני בספק עד כמה כללי המשחק באמת ישתנו.

יש חזקים, יש חלשים, לעיתים המאזן הזה מופר והחזקים מראים מי החזק.

לרוב הם מצליחים, לעיתים הם כושלים.

תמיד מסיימים באיזו פשרה מסוימת לכל הצדדים המעורבים.

ו"שלום על ישראל".

אז מדוע לקשקש על כל מיני כללים, חוקים, תנאים ומשחקים שמשתנים?!

כי זה נשמע טוב!

לפחות בעיני הדובר, שבדרך כלל הוא היחיד שמאזין לעצמו.

ואולי עוד כמה אנשים שאוהבים שאומרים להם מה לעשות או לחשוב, וסתם כאלה שאוהבים לתפוס אנשים במילים ולנתח מה הם רוצים באמת להגיד.

"בין לאדן הקטן הזה" (פואד הנ"ל באותו מקום על נסראללה)

איזו יופי. קודם, היה צריך לעבוד כדי להשחיר את שמו של בין לאדן. בשנים הראשונות שהוא היה ברשימת המבוקשים של ה-FBI זה היה קשה.

עם הפיגועים של ה-11 בספטמבר 2001 זה כבר היה יותר קל.

מרגע שהפכת את השם בין-לאדן, לשם המקולל עלי אדמות, כל שצריך כדי להשחיר תדמיתו של אדם, היא להגיד "הוא בין לאדן".

זה טריק מוכר וידוע.

מכירים את המן הרשע וכל הצוררים הרעים שבאו אחריו, שכל שהיה צריך לעשות הוא להשוות אותם לארור המן?

מכירים את העמלקים שצריך להשמיד? על אף שלא קיימים עמלקים מזה שנים, לפחות לא באופן מפורש, עדיין אני שומע מידי פעם שצריך להשמיד את עמלק.

הפעם הזו אלו הפלשתינאים שמכונים עמלק. אבל זה בהחלט יכול להיות כל עם אחר. בהתאם לצורך.

אני מצהיר כאן. אני לא מעריץ או אוהד של נסראלה. אפילו לא של בין לאדן.

פשוט כל אותן הכפשות, דימויים והשוואות, נראים לי מגוחכים.

יש שיגידו, שמדובר ברצון להסביר לעולם הגדול, שדין נסראלה הרשע, הוא דין בין לאדן הארור (אבל ששש, אל תגלו שבין לאדן, על פי השמועות, עדיין מסתובב לו חופשי במערות טורה בורה, או בכל מקום אחר).

לי, זה נראה מגוחך.

מצטער.

הטרור (הרבה אנשים, כל הזמן)

המילה טרור, בתרגום מילולי מאנגלית היא פחד או אימה. במילה טרור, על נגזרותיה השונות – טרוריסט, טרוריסטי, טרוריסטים, היא מילה פופולארית למדי בדורנו.

היא הפכה להיות מטבע לשון חביב על אנשים שרוצים לתאר יריב או אויב, כך שלטעמי היא די איבדה ממשמעותה.

ככה זה, כאשר בוש נלחם בטרוריסטים של אל-קעידה, פוטין באלו הצ'צ'נים (אגב, הם הרגו מנהיג שלהם לפני כמה ימים, וכעת הם מקווים להגיע להסדר הוגן, כלומר כזה שיהיה לטובת רוסיה), בשאר אל אסד נלחם במתנגדי משטרו בדמשק, חוסני מובראק עושה אותו דבר בקהיר, תורכים נלחמים בכורדים וכך הלאה וכך הלאה.

מרגע שהחמאס הוא ארגון טרור, חיזבאללה הוא ארגון טרור, כמו שאש"ף היה ארגון טרור, בדיוק באותו אופן שהמחתרת הבאסקית היא ארגון טרור, כת "האמת הצרופה" היא ארגון טרור, ה-IRA הוא ארגון טרור, "כהנא חי" היא ארגון טרור, המילה טרור מאבדת את משמעותה.

הנה לכם רשימה של 42 ארגונים. מה משותף לכולם?

כולם ארגונים המוגדרים כארגוני טרור על ידי מחלקת המדינה (משרד החוץ) האמריקנית.

אל תטעו. מה שמייחד ארגוני טרור, הוא לא זיקה דתית לדת מסוימת, גם לא אמונה דתית.

אפילו לא שיטות מסוימות ודפוסי פעולה כאלו ואחרים.

הדבר היחיד המאפיין ארגון טרור, כפי שאני רואה זאת, הוא הלגיטימציה, או ליתר דיוק אי-הלגיטימציה, לה הוא זוכה מצד אלו שמגדירים אותו.

לכן שמגדירים את חיזבאללה כארגון טרור זה יפה, זה נחמד ואולי מניע כל מיני אנשים שרואים עצמם כמגניי "העולם החופשי".

וזה חשוב ואני לא מזלזל.

אבל מבחינתי, כאשר אדם אומר בימינו על אדם אחר שהוא טרוריסט או כאשר אדם אומר על ארגון מסוים שהוא ארגון טרור, כל מה שאני מסיק מכך בוודאות, זה שהוא רוצה להגדיר את אותו אדם או קבוצה כיריביו וכאויביו המושבעים.

לגיטימי. רק חשוב להבין מה המושגים עליהם אנו מדברים.

רמון והטובים מול הרעים

ובאותם גיבובי מילים על מלחמת בני האור בבני החושך, הטובים מול הרעים, בלט במיוחד השר חיים רמון, שדיבר, לא זוכר באיזה ערוץ, על כך שההבדל בינינו לבינם הוא שהם יורים בכוונה מוצהרת לפגוע באזרחים, כאשר אנחנו משתדלים להימנע מכך.

הרשו לי להתעלם לרגע מכך שהוא סתר לחלוטין את הדברים הברורים שאמר שר הביטחון פרץ, על כך שלא נכבול את ידינו וכי ניתנה הוראה לפגוע במטרות בהם יש אזרחים, אם יודעים שבקרבת מקום פועלים כלי נשק של טרוריסטים. בכך הוא הבחין בין לבנון לבין עזה, שם הוא סיפר במלא פאתוס, על חייל שדיבר עימו וסיפר לו שהוא ראה מחבל עם RPG ביד אחת וילד ביד השנייה, והוא סיפר שהוא לא ירה בו בגלל הילד, וכך הדגים את המוסר הגבוה של חיילי צה"ל, אך לא זה המצב בלבנון (הסבר מדוע זה לא כך בלבנון, לא ניתן מעבר לזה שככה זה והמטרה מקדשת את האמצעים).

יתכן ואכן מוצדקת הפגיעה. חיי אדם אולי יקרים, אך זה לא שלא היו מלחמות בעבר בהן נהרגו מיליוני אנשים. סטאלין כבר אמר כמה קלישאות על אסונות ועל סטטיסטיקה ולכן לא אכביר במילים בעניין זה.

ואם נחזור לרמון, הרי דבריו לא היו מפתיעים במיוחד.

הם פשוט היו התגלמות פשטנית להפליא של התעמולה הישראלית (כן, תעמולה יש משני הצדדים, אם נרצה ובין אם לא).

יש אותנו, "הטובים" שיורים רק על מטרות של טרוריסטים (ראו הכותרת הקודמת) ומה לעשות, הם רעים ויש לידם הרבה אזרחים שהטרוריסטים הרעים לא בוחלים להשתמש בהם.

יש אותם, "הרעים", שיורים על אזרחים ישראלים, וכאשר הם לא עושים זאת (למשל חוטפים חיילים), אז הם עושים זאת כדי שבשלב מאוחר יותר יהיה להם תירוץ לפגוע באזרחים.

יתכן וכמובן זה בדיוק מה שרמון חושב ומאמין. זכותו.

מבחן התוצאה, מראה שהמציאות מעט יותר מורכבת.

מספיק לספור את הקורבנות משני הצדדים, כמה שזה עצוב ומצער לעסוק בזה. בכנות.

זה לא אומר אגב שהם הטובים ואנחנו הרעים.

הדבר היחיד שרוצה אני לומר, מהדברים שאני מסיק מהתבוננות באשר למה שרואות עיניי, הוא שאנחנו לא הצדק בהתגלמותו ואויבינו הם לא רשע חסר כל בסיס ותכלית.

בשני הצדדים יש אנשים. ככה הם פועלים.

אפשר גם להרחיב את מילותיו של רמון, כפי שאני שומע לא אחת. אולי במבחן התוצאה, ידינו על העליונה, אבל אויבינו רעים מיסודם והם זוממים ביום מין הימים להחריב את ישראל ולהשליכנו לים.

זו אכן סוגיה קשה ומורכבת. כי מעבר לכך ששמעתי לא מעט אנשים בישראל מספרים בגאווה שלא היו מביעים צער לו כל מיני אנשים, ארגונים ומדינות ייעלמו, יש כאן בעיה אמיתית.

קל מאוד לכתוב שהפתרון הוא או להשמיד אחד את השני או לחיות אחד בצד השני. הרבה יותר מסובך לבצע.

כל עוד באחד או שני הצדדים, מי שיכתיב את הטון יהיו אלו שדבקים בפתרון ההשמדה, המצב באמת לא מעודד.

אולי באמת יש צורך בעוד ועוד הקזת דם הדדית, על מנת שהמסר יחלחל.

גם כאן, אינני רואה את מלחמת בני האור בבני החושך, אלא פשוט שני צדדים הנאבקים זה בזה על שליטה בשטח, על כבוד ועל יוקרה.

רצה המקרה ואני בצד אחד ולא בצד אחר.

אהוד ברק אמר פעם, ברגע של כנות נדירה, שאם היה פלשתיני, היה "מצטרף לארגון טרור".

רחבו על האמירה הזו שלו לא מעט. בעיני היא מציגה כנות ראויה להערכה.

קונטרה

ואחרי שאני נשטף בסיסמאות, יהיה זה הוגן לציין שישראל לא רעה. אני פשוט חי בישראל ולכן הביקורת שלי בד"כ מופנית כלפי המדינה שאני חי בה והחברה שאני חי בה.

אם הייתי שיעי בלבנון הייתי נהנה מהיכולת למתוח ביקורת על החברה שאני פועל בה?

אולי ואולי לא.

הואיל ולא זה המצב, אני לא בטוח שזה חשוב.

אולם למען אלו שלא יכולים להעביר ביקורת על נסראללה או סתם לא רוצים, אומר שהוא הקונטרה של פואד, פרץ, רמון וחברים.

אותו נסראללה, גם הוא קשקשן לא קטן.

הפרשנות בטלוויזיה הישראלית התעסקה בו באובססיה לא קטנה, שכן זה מה שאנו יודעים לעשות – לדבר על אנשים קונקרטיים ולא על דברים מופשטים.

הוא גאון.

הוא מבטיח ומקיים.

הוא אמין.

הוא נראה במיטבו.

הוא מראה שהבשורות על מותו היו מוקדמות.

הוא משדר לחץ רב.

הוא לא מדבר כמו שהוא רגיל.

וכו'.

וכו'...

כל כך הרבה דברים שמעתי עליו. חלקם סותרים.

גלוריפיקציה כזו שלרגע האמנתי שאולי בכל זאת אללה עימו.

קראתי מעט את כתוביות התרגום שהתלוו לדבריו.

הוא יכול היה להיות יופי של חבר כנסת...

אני מתפלא שלא הזמינו אותו לאחד מאולפני הטלוויזיה. או שהזמינו, ובניגוד לאותם גנרלים שרצים לדבר, הוא בחר שלא להגיע.

סקרים

"לאור המצב", קיבלתי מספר לא מבוטל של אי מיילים, מחברים מכל קצוות הקשת הפוליטית, אשר הפנו אותי לאתרי חדשות שונים אשר עורכים סקרים, חלקם באנגלית וחלקם בערבית, ובהם נתבקשתי להצביע, על כך שאני חושב שהפעולה הישראלית בלבנון מוצדקת.

בפעם הראשונה שקיבלתי את האי מייל, השבתי בבדיחות הדעת "תודה שיידעת אותי לגבי הסקר. אני באמת חושב שהמתקפה של ישראל לא ראויה ושמחתי להצביע נגד".

לא. זו לא דעתי. אמרתי כבר שאין לי את הכלים לשפוט האם המתקפה הזו מוצדקת או לא ואם זו הדרך המתאימה לפעול או לא.

פשוט נראה לי מיותר להצביע באותם סקרי אינטרנט. על אחת כמה וכמה להפיץ בתפוצת נאטו להצביע באופן זה או אחר.

הרי אין אלו אויבינו שאנו כה אוהבים לשנוא שנוהגים כך? מה, ננהג כמוהם?

הסיבה שלי לאי-ההשתתפות במאמץ המלחמתי-ההסברתי האינטרנטי היא די פרקטית.

זה מעבר לכך שהסקרים הללו לא באמת חשובים, ולא הם מה שיקבע אם יגנו את ישראל ב-G8, במועצת הביטחון או בעצרת הכללית (או, באמת פעם אני צריך להתייחס לאו"ם ולחוסר הרלוונטיות שלו במבנה הנוכחי, אבל זה סובל דיחוי, במיוחד לאור זה שכמעט ואין על כך ויכוח, והוויכוח נסוב בעיקר סביב השינויים הדרושים).

הבה נניח ש"ננצח" בסקר הזה. יצוצו אחרים.

הראיתי לפני הבחירות האחרונות כמה הסקרים הללו שווים, כאשר השפעתי להנאתי על סקר שערכה תנועת הליכוד, משום שהם לא חשבו על משתמשי פיירפוקס.

לסקרים הללו, שהם נטולי כל ערך מדעי, אין השפעה והכמות שלהם כה רבה, עד שאיש לא טורח להסתכל עליהם.

אז נכון, זה חמוד, יפה ופטריותי להצביע בעד הפעילות של ישראל.

אבל ראשית, צריך להיות בטוחים שהיא באמת מתבצעת על הצד הטוב ביותר, ולכך מעטים הם האנשים שיש להם כלים (אני מדבר בשם עצמי בלבד לפחות).

ושנית, זו פעולה נטולת משמעות, אז לשם מה לעשותה?

התאחדו!

"זו שעה קשה וצריך להיות מאוחדים".

"אנחנו עם חזק ומאוחד".

קראתי כבר מספיק ציניקנים שזלזלו באמרות הכנף הללו (בני ציפר הוא רק דוגמא) ולכן אין צורך שאוסיף משלי.

הבה נניח, רק לרגע, שאכן האמירה הזו נכונה ובאמת זו השעה להתאחד ולעמוד כולנו כמקשה אחת (דבר שלא בריא לדמוקרטיה כפי שאני מבין אותה, אבל נניח שזה המצב).

מדוע דווקא להתאחד סביב הפעילות הקיימת ולהסכים דווקא להחלטות הממשלה שהתקבלו (מישהו יודע בוודאות מה הן? הן תתפרסמנה עוד כמה עשרות שנים ונדע בוודאות) ולא אחרות?

הנה, אסיים בקריאה נרגשת לאחיי הישראלים, היהודים, או מי שלא יכנה עצמו "אחי" כשהוא יפנה אליי.

זו השעה להתאחד!

פשוט הבה נעשה זאת בדרך שלי...

מה, הדרך שלי לא מקובלת עליכם (על אף שכמדומני לא חשפתי אותה כאן)?

מי אמר שזו שלכם מקובלת עלי.

ובאיחולי לילה שקט לכולם ובידיעה שבקשתי לא תתממש עבור כולם, אסיים את דבריי.

אלעד