בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כל הכבוד למש"קית הת"ש של חיזבאללה

עד כה (וכולי תקווה שכך זה יימשך), לא נורו בשעות הלילה מטחי רקטות לעבר חיפה. היו מוקדם בבוקר, היו בשעות הצהריים ואף בשעות הערב. אך מרגע שהלילה יורד ובחוץ שוררת אפילה, דממה.

יכולתי להביא כאן כל מיני דברי פרשנות כאילו-מלומדים, על חוסר היכולת של משגרי הרקטות לפעול בלילה, על החשש שלהם לירות בלילה פן יתפסו (הרי הם יתקשו לנהוג ללא אורות ומהאווירון, יהיה מאוד קל לראות את פנסי הרכב שלהם ולירות עליהם), על כך שהם מפחדים מהחושך, על זה שהם מעוניינים שהנזק ואתרי הנפילות יצולמו ויזוהו או שבעצם הם סבורים (ולמעשה יודעים) שאנשי חיפה הולכים לישון בערך בשעה תשע בערב ולכן אין טעם לירות טילים לחיפה בשעות האלה, כי אין נפש חיה ברחובות, ללא כל קשר למצב הביטחוני.

אך נראה לי שהאמת פשוטה בהרבה.

הם פשוט ישנים בלילה!

בזמן שכל מי שהיה בצבא ההגנה לישראל יודע שמהלילה הראשון מתזזים את החיילים בלילה, לא נותנים להם מנוח ומאפשרים להם לישון בקושי 6 שעות ברוטו (כדי שביתר 18 השעות, הם יוכלו לבזבז את הזמן בנעימים), בחיזבאללה הבינו שחיילים שישנים טוב, הם חיילים שמתפקדים יותר טוב ומדייקים הרבה יותר בירי הרקטות שלהם על חיפה!

אלו לא דברים של מה בכך. זה לא היה ברור להם כלל וכלל.

בזכות מש"קית הת"ש של זרוע ירי הרקטות של הארגון, החיילים מקבלים לפחות עשר שעות שינה בלילה.

וכפי שאתם רואים, התוצאות מדברות בעד עצמן.

כל הכבוד לה!

לי לפחות, זה עוזר לישון בלילה.

בחירת בגדים למקלט (או אופנת מקלטים)

לאחרונה, אני מוצא עצמי יורד למקלט על בסיס יומי.

במקלט, אני פוגש את אותם השכנים (בערך, יש כמובן תחלופה מסוימת של אנשים, אבל יש עמיתים קבועים).

בימים כתיקונם, אני לא מתראה עם השכנים על בסיס יומי.

וכך, אני ניצב בפני דילמה חברתית קשה.

אם בימים כתיקונם, אני סומך על פרק הזמן המשתנה בין פגישה אקראית אחת לבאה אחריה, כדי שהשכנים ישכחו מה לבשתי.

כעת, כאשר אנחנו במקלט ומבלים שם מספר דקות בכל פעם (וזה יכול להצטבר לשעה ואף יותר, עם כמות הירידות התכופות) וזה קורה מידי יום, ישנו סיכוי לא רע שהשכנים יזכרו מה לבשתי יום קודם לכן.

הואיל ואני רוב הזמן בבית, ללא פעילות גופנית מיוחדת (מקריאת ספרים וגלישה באינטרנט לא מזיעים, בדיוק כפי ששחמט אינו ספורט), אין לי באמת צורך להחליף את הבגדים, לפחות את החולצה והמכנסיים, מידי יום.

מצד שני, כמעט ודאי הוא הסיכוי שאפגוש את השכנים שיזכרו שלבשתי את אותו בגד יום לפני כן.

אבוי!

אם השכנים חשדו עד עתה, שאני לא מחליף בגדים, כעת הם ידעו זאת!

עם שוך הקרבות, כאשר תומכי המלחמה העיוורים יבינו שלא היא מה שיביא להם ביטחון וששוב מכרו להם לוקשים של אין-ברירה, והם נותרו עם הרבה פחות כסף שהלך לכל מיני אנשים שעושים את רווחיהם מגרימת הרס וסבל לאנשים אחרים, יקומו גם שכניי וישאלו שאלות קשות.

הם ישאלו למשל, מדוע במשך שבועיים, שלושה ואף יותר ירדתי למקלט עם אותה חולצה של דובוני איכפת לי (אין לי חולצה כזו, אבל בהחלט לא הייתי מתנגד לקבל אחת כזאת במתנה).

ומה אגיד להם? מה אשיב?

אות קלון יודבק עלי ומשפחתי לנצח נצחים!

יתכן ונצטרך להחליף את שם המשפחה מ"יאיר" ל"שלא יחליף חולצה".

אנחנו כבר לא בימים האלה, בהם פיעמה תחושת אחווה של חברה במשבר. תקופה שניתן היה לרדת למקלט עם גופיה לבנה בעלת מרקם המזכיר משוכות או עם פיג'מה מכופתרת בשני חלקים בצבע כחול כהה ומלאת פסים.

ולכן, בכל ערב לפני האמבטיה, אני נאלץ לבחור בקפידה את הבגדים.

אני מכין אותם ללבישה מהירה, רק למקרה שהלילה כן יחליטו להפעיל את הצופרים בזמן שאני מתקלח.

ובזמן הבחירה, לרגע אינני מפסיק לשחזר מה לבשתי בשבוע האחרון, פן חלילה אשוב ללבוש את אותו בגד.

איזה כיף שאפשר להמציא פחדים מדומיינים ולמצוא דרכים להתגבר עליהם!

ואגב ירידה למקלטים, הנה סרט שמדגים כמה מהר אני מסוגל לרדת למקלט בזמן אמת. צילמתי לפני מספר ימים.

הרהורים על הקו הדק שבין צבא לתקשורת

צפייה באחת מאותן מסיבות עיתונאים (אותם אירועים בהם רואים עשרות פובליציסטים באים, דופקים הופעה, שותים, מקפיצים, מקפצים ורוקדים לצלילי מוזיקה רועשת), בה ראיתי איזו חיילת לבושה ירוק-זית עם רשמקול, כנראה מעיתון "במחנה", שנראתה לי מעט אומללה, אם כי אני משוכנע שלא כך הוא (כי הרי זה אמור להיות מרגש, להיות עיתונאי בגיל 18-20, לא?), הביאה אותי להרהר באשר לאותם חיילים עיתונאים.

הבאתי את דעתי בעבר על כך שאני לא רואה פסול בכך שלצבא יהיו תחנות רדיו, עיתונים, תחנות טלוויזיה, אתרי אינטרנט ופמפלטים.

הבעיה, כפי שאני רואה אותה, כאשר הדברים הללו זולגים לציבור, כך שתחנת רדיו צבאית נתפסת כעיתונות רצינית ולא כעיתונות מטעם.

הואיל ודשתי בזה בעבר, אפסיק כעת.

נחזור להרהור בנוגע לאותם כתבים צבאיים.

אם, חס וחלילה כמובן, הורגים כתב צבאי (שהוא גם חייל, לא רוני דניאל, למרות שיש הגורסים שרוני דניאל גויס לצה"ל), האם הוא נחשב עיתונאי או חייל?

אין לי ספק שצה"ל ידאג לספק לו קבר סטנדרטי ומכוער.

השאלה אם הוא יוכר כעיתונאי שחירף ואיבד נפשו בעת מילוי תפקידו/שליחותו כעיתונאי, כמו אותה צלמת לבנונית שנהרגה לפני מספר ימים והמוני עיתונאים שנהרגים מידי שנה בעולם?

אם התשובה חיובית, הרי זה מוזר, כי הם חיילים...

אם התשובה שלילית, מה שנראה לי סביר יותר, הרי הם לא עיתונאים, לא כתבים ולא בטיח, אלא חיילים, שלא שונים בהרבה מיחידת ההסרטה של צה"ל (או הארגון המתחרה מצפון).

סרטונים של חיל הים

רועי שלח לי את הקישור לאתר הזה, המאפשר להוריד סרטונים של חיל הים.

על פי כתובת האתר, מדובר באתר רשמי מטעם רשויות הצבא.

הורדתי את הסרטון של שייטת 13 (AKA הקומנדו הימי) ושל חובלים.

התרשמותי, כחובב עריכה בווידיאו:

יופי של סרטון, בהתחשב בזה שהם ערכו את זה עם מובי מייקר (Movie maker) שמגיע עם מערכת ההפעלה של מיקרוסופט (הטמפלט של הכתוביות מסגיר, מצטער).

הייתי מצפה שישקיעו קצת יותר בעריכה של הסרטון.

ואם לא בכתוביות, לפחות שהמוזיקה לא תהיה כזו שנשמעת כמו מסיבת סמים בחופיה של גואה.

אבל היי, זו אפילו לא פאשלה של ממש, אלא סתם חוסר טעם בפנייה לקהל היעד שלהם (מלש"בים, אני מניח).

היו להם אסונות גרועים מזה…

ח"כ ג'מאל זחאלקה – פוליטיקאי קטן

צפיתי בערוץ 99, וראיתי את נאומו של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה, שדיבר על השלום (כמו חבר הכנסת מוחמד ברכה לפני כן), מה שתמיד גורם לי לתהות כיצד זה שכל נבחרי הציבור הערבי רוצים שלום, ואיכשהו רק מנהיגי הציבור היהודי הם מחרחרי המלחמה.

ודאי אם הייתה מדינה מזרח תיכונית ללא יהודים, היה הרבה יותר טוב, כמו בעיראק למשל. הא?

אני תוהה אם חברי הכנסת הערבים באמת מאמינים בקונספציה שללא יהודים היה טוב, או שהם מבינים שאם לא יהודים, הם כבר היו מוצאים להם סיבות אחרות לחיים לא טובים.

ולא, אין בשורות הנ"ל להגיד שהמנהיגות היהודית בישראל נוקטת יחס הוגן ושוויוני כלפי הערבים בישראל, על אחת כמה וכמה אלו שנמצאים תחת כיבוש ישראלי ואינם אזרחי ישראל. רק ראיתי לנכון להדגיש שאני לא רואה בפוליטיקאים הערביים בישראל "נכס" שצריך להתגאות בו.

בכל מקרה, נאומו של זחאלקה, מלבד היותו רווי מסרים של שלום ואהבה, הקניט לא מעט אנשים, באופן שלא הייתי מצפה מרודף שלום של ממש.

בנאומו הקניט איזה סוציאל-דמוקרט שרוצה לבנות את דרכו לראשות הממשלה (היה קשה להגיד עמיר פרץ?).

הוא השתמש לפחות פעמיים בביטוי "פוליטיקאים קטנים", בתארו את אנשי ממשלת ישראל.

יתכן והוא חזר על כך עוד מספר פעמים, אך לצערי, נאלצתי לקטוע את הצפייה, משום שהייתה צפירה וירדתי למקלט.

כך, בעודי עומד לי מספר דקות במקלט, ובעצם גם לפני כן, תהיתי מה הופך פוליטיקאים שאותם הקניט, ללא אמירה מפורשת של שמות, לקטנים.

יתרה מכך, תהיתי מה הופך חבר כנסת לאדם שאינו פוליטיקאי קטן.

אני מודה ומתוודה שלא עקבתי אחרי חברי הכנסת זחאלקה במשך שנים. יתכן והוא רוקח מצוין ומעבר לזה, עשה מעשים אציליים.

מאידך, יתכן גם שלא.

ולכן, עד שלא אשמע מפיו הסבר מה הופך אותו לפוליטיקאי גדול (ההפך מפוליטיקאי קטן כמובן), בניגוד לפוליטיקאים הקטנים עליהם דיבר, הוא יישאר בעיני פוליטיקאי קטן. אפילו קטנטן.

ככה זה. מי שמשליך רפש, צריך לקחת בחשבון שהוא עשוי להתלכלך.

"חרם צרכנים על תיירות באילת" (או תלונות וקיטורים לא מוצלחים)

בעת האחרונה, לאור המצב, אני מקבל מידי יום מספר אי-מיילים בעלי גוון פטריוטי, המבקשים ממני להתאחד עם הרבה אנשים שאני לא מכיר באופן אישי, לאור המצב.

וכך, בין היתר, קיבלתי את המכתב הבא, המודיע על "חרם צרכנים על תיירות באילת". הנה המכתב כפי שהוא:

שלום חברים!!

כולנו שותפים למאמץ המלחמתי על קיומה של מדינת ישראל .

תושבי הצפון המתפרנסים מתיירות קיץ [צימרים, מלונאים, ראפטינג וכו ...] מאבדים את פרנסתם בשל המצב הבטחוני אך מוכנים לכך לאור הסיכוי למיגור הטרור ....

לעומתם מלונאי אילת אינם זוכרים לעם ישראל שהציל את פרנסתם במשך שנות האינטיפאדה כאשר תיירות החוץ פחתה פלאים והגיע בהמוניו להתארח .

הנה אנו עדים להתנהגותם החזירית כאשר הם מנצלים את מצוקת תושבי הצפון וגוזלים את כספם :

הם ביטלו את כל המבצעים להנחות מחירים ואף העלו את המחירים באחוזים ניכרים. כל מוצרי הצריכה באילת התייקרו תוך ניצול המצב .

בואו כולנו , לא נשתוק להם על כך !!!!

עם סיום המלחמה נחרים כולנו את תיירות אילת. במקום זאת אפשר להגיע כולנו בהמונינו להתארח בצימרים ובבתי המלון שבצפון .

אמנם המלונאים באילת ירוויחו הרבה במשך שבועיים או שלושה אך זה יעלה להם ביוקר אחר כך .

על החתום

תושב חיפה הכועס !!

הנכם מתבקשים להעביר מייל זה הלאהלכל חבריכם, בתקווה שנשפיע .

הואיל והכותב הנכבד של המכתב לא חתם בשמו, אלא תחת השם "תושב חיפה הכועס" (באופן אישי אני מכיר יותר מאחד כזה), לא יכולתי להשיב לו, אך השבתי למי ששלחה לי את המכתב הזה ובנוסף, גם שלחתי לחנן כהן, מפעיל האתר "לא רלוונטי". אביא כאן את המכתב שלי, ואף אוסיף לו עוד טיעון או שניים:

זה מאוד נחמד להחרים. גם אני ראיתי כתבה בטלוויזיה שהראתה את חזירותם של בעלי המלונות באילת.

אבל כלל לא ברור לי באילו מלונות מדובר, כלומר אני לא רואה טעם בהחרמה של כל המלונות בעיר, רק כי שניים או שלושה ניצלו את המצוקה של התושבים.

שנית, אחרי שמבררים מי הם המלונות ומה היו הסיבות שלהם להעלאת המחירים, נדמה לי שראוי להחרים את כל הרשת.

הרי מרבית המלונות באילת לא פועלים באופן עצמאי, אלא הם חלק מרשת בפריסה ארצית, לעיתים עולמית ובמקרים רבים היא פועלת בעוד ענפים.

ונראה לי כלל חשוב, אם כי לא מחייב, שכאשר מחרימים חברה מסוימת, יש להציב אי אילו כללים ומטרות לחרם.

נחמד להגיד, "נראה למנוולים האלה מה זה" ולא להגדיר פרק זמן, היקף, ויעדים שלאחריהם ייפסק החרם.

אך בפועל זה לא אפקטיבי.

אני מגיע לאילת אחת למספר שנים.

הפעם האחרונה הייתי לפני 4 חודשים, כך שלא אבקר שם, ככל הנראה, בשנים הקרובות.

אז הנה, גם אני יכול להגיד שאני מחרים את בועלי הנידות שלא נפלו אפיים לבורחים (יכולתי להשתמש במילה אחרת, אך זו נראית לי מילה נחמדה) מהצפון.

בפעם הבאה שאגיע לאילת, החרם שלי כבר ייגמר.

אז אלא אם באמת ייפתח איזה חרם, ולא נאמר אי מייל שנועד לפרוק זעם ותו לא, אני בספק אם ניתן להגיד שהכותרת של האי מייל מצדיקה את תוכנו או שהבחור יודע לתעל את הזעם שלו לאפיקים חיוביים.

אגב, חברה של אימא שלי נמלטה לת"א מאימת הרקטות על חיפה. היא מצאה דירה בתל אביב במחיר הסמלי של 110 דולר אמריקני ביום. האין זה נאה כעת להחרים גם את כל תושבי תל אביב הרעים שלא גילו סולידאריות ודרשו מחיר שבעבורו, עד תום המלחמה, אם הייתי היא, הייתי טס להודו וחי מספר שנים כמו מהראג'ה?

אני סבור שלא רק בשפיץ הדרומי של המדינה יש נוכלים. הם מסתתרים בכל כנפות הארץ ומידי פעם נותנים הצצה כדי שנזכור שהם קיימים.

ובחרמות צרכנים, כמו במלחמה של ממש, מעולם לא האמנתי בענישה קולקטיבית.

אלעד

ובזאת גם אסיים להפעם.

שלום (כן, בטח) ותודה (על מה בעצם?).

אלעד