בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

"אנחנו בעיצומה של מלחמה" אמר שר הביטחון עמיר פרץ במסיבת עיתונאים הערב בקרייה בת"א (גרסת הארץ וגרסת NRG).

אבל עד כמה שידוע לי, הממשלה בחרה שלא להכריז על מצב מלחמה.

ומתישהו ביומיים הקרובים היא אמורה להסביר ולנמק מדוע.

מה פה קורה?

אני מבולבל!

מלחמה או לא?

מצד אחד נוחתות רקטות די קרוב לבית שלי.

מצד שני, אני מתבקש להרגיש כמו יום העצמאות (נו, "מלחמה על הבית" ללא מלחמה, אותו רעיון) ולחשוב שהטילים המתעופפים הם איזו "הוכחה שהדגל שלנו עדיין היה שמה":

And the rockets' red glare, the bombs bursting in air,

Gave proof thro' the night that our flag was still there.

לא פלא שדן כספי (במאמר ממש לא מוצלח לטעמי) מתלונן על עודף אמרקניזציה (כפי שהוא עושה כמעט תמיד).

מדהים אותי (טוב, זה לא באמת מדהים, באמת קשה להדהים אותי) כיצד כל מיני קלישאות כמו "מלחמת אין ברירה", "מלחמה על הבית", "מלחמה שנכפתה עלינו" ועוד כל מיני סיסמאות גיוס המטופטפות עד בלי די, יחד עם כתבות סוחטות דמעות של משפחות שאיבדו את יקיריהם (באמת צר לי עליהם, במיוחד לאור הידיעה שמותם במובן מסוים הוא לחינם, משום שבתום המלחמה נחזור למצב דומה עד זהה לזה שהיה בטרם נורתה הירייה הראשונה), משמשות מנוף לגיוס לא מעט אנשים, אפילו לשם תמיכה במלחמה שמטרותיה לא בהכרח נהירות להם.

אך לא כל כך קשה להבין מדוע עושים הרבה פוצי מוצי לעם קשה העורף.

זה הרבה פחות כואב מאשר לפצות אותו על נזקים.

וכאשר ממתינים

עם במציאות שם הולם למלחמה, נדמה לי שהשם ההולם ביותר למלחמה הזו, יהיה "המלחמה שלא הייתה" או למצער "המלחמה שלא הוכרזה".

נ.ב (נכתב בשעה-איחור)

סרגיי, אדם שבד"כ כותב שירי שואה, החליטה לקחת את השיר Whenever Wherever של הזמרת שאקירה.

ולכתוב לו מילים חדשות.

הוא חושב שזה מצחיק כי אבא שלה הוא ממוצא לבנוני.

ואני חושב שהיה משעשע יותר אם היה לוקח שיר של הזמרת הלבנונית Haifa Wehbe.