בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

כמה ימים לאחר שהתחילה המלחמה, נאם אהוד אולמרט בכנסת את נאומו הראשון לאחר פרוץ הקרבות.

רציתי אז לסכם אותו בשתי מילים, אך לא היה לי כוח ולכן נמנעתי מזה.

אבל בכל זאת, הנה, אני כבר כאן, אז אסכם אותו, בשתי מילים כאמור:

דברים בעלמא.

בכל מקרה, היום האיש שיושב על כורסת (כן, הם יושבים על כורסאות, לא כיסאות) ראש הממשלה, דפק עוד נאום. הפעם בתל אביב ולא בירושלים, מול ראשי רשויות ולא מול חברי כנסת.

למען האמת, גם אותו יכולתי לסכם באותן שתי מילים. הוא די משעמם כאשר הוא חוזר על עצמו.

אבל בכל זאת, ממש בלטו, ולא לטובה, המאמצים של אולמרט לשחק כאילו היה נואם בחסד.

הוא נופף בידיו תוך כדי הרמת קולו, כך שאם רק היינו מחברים לו שפמפם, הוא היה נראה כמו ילד חמוד בנסיון לא מוצלח לעשות חיקוי של אדולף היטלר.

אולמרט, פוליטיקאי דרג ב' או ג', הגיע בדרך לא דרך לכיסא ראש הממשלה ועושה רושם שהוא חי בשביל יועצי התקשורת שלו יותר מאשר בעבור עצמו או אזרחי ישראל.

מילא.

מי שמדבר ברוגע, מוטב שידבר ברוגע, גם כאשר הוא אומר דברים חריפים. כך הם יתחדדו.

מי שהיה בדחן ציני לפני כן, שלא ינסה להיות ראש הממשלה הרציני. עדיף ראש ממשלה ליצן שנראה כנה מאשר, מממ, הדרך הטובה ביותר לתאר זאת זה האופן בו אולמרט משחק את משחק ראש הממשלה.

הדבר האחרון שקשור לאולמרט ונאומו, אליו רציתי להתייחס, זו הפנייה לאזרחי לבנון.

כאשר באמת רוצים לפנות לאדם, ראוי לעשות זאת בשפה שהוא מבין. לא?

זו הסיבה, כך טוענים, שישראל משתמשת בכוח, כי יש בני גזע מסוים שמבינים רק את זה.

אז אם פונים אל אזרחי לבנון, לא ראוי לפנות אליהם בערבית או למצער באנגלית או צרפתית?

טוב. בטח מישהו יתרגם להם, או שלא, ולכן זו לא בעיה גדולה.

הבעיה המהותית, היא תסמונת האישה המוכה, או במקרה של אולמרט הבעל המכה המצדיק את מעשיו.

תוכן הפנייה לאנשי לבנון, אם אסכם במילותיי ואעשה התאמה קטנה לסיטואציה הזוגית יהיה משהו כמו:

אני אוהב אותך אישתי לבנון!

אבל למה את לא שולטת בעצמך?

את לא מותירה לי ברירה!

אני אוהב אותך, באמת אוהב אותך!

אבל אין לי ברירה אלא להרביץ לך, להכות אותך, להכאיב לך!

רק כך, רק כך אולי תביני שאני אוהב אותך.

אני רוצה לעזור לך, לבנון אהובתי, כדי שתוכלי לעזור לעצמך ונוכל לחיות יחד כזוג אוהב!

אני יודע שאת אוהבת אותי.

תמיד אהבת אותי.

כי אני חושב שאת חושבת שאני מה שאף פעם לא הצלחת להיות, אפילו שרצית.

תאהבי אותי לבנון!

אני אכה אותך רק עוד קצת כדי שיהיה לך טוב!

כמובן, כאשר לוקחים יחסים שבין שני אנשים ומנסים להשליך מהם ליחסים שבין שתי מדינות, ההשוואה לוקח בחסר.

יהיה קצה קשה לגזור יחסים זוגיים למשהו מורכב בהרבה שמכיל הרבה אנשים עם הרבה אינטרסים, כמו יחסים בילטרליים.

אבל לצורך הנאום של אולמרט, האנאלוגיה הזו מספקת בהחלט.

ולכן, אם תשאלו כיצד מתאר לעצמו אולמרט את לבנון היום, הדרך הפשוטה ביותר לתאר זאת כאישה.

ואם הייתם שואלים איזה סוג אישה אולמרט היה מעדיף, אין לי ספק שהוא היה מעוניין באישה הסובלת מתסמונת האישה המוכה.

אפשר להרביץ לה, והיא מחפשת מדוע היא אשמה, מה היא לא עשתה בסדר.

אולי לישראל טוב שלבנון תסבול מהתסמונת.

אבל ביחסים בין בני אדם בשר ודם, ולא בין גופים המתיימרים לייצג אותם, נדמה לי שתסמונת האישה המוכה היא מהרעות החולות שיש לעקור מן השורש.