בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

אז כמו שאומרים "יש מצב" וזה אומר שגם אני, אדם שמקפיד להמנע מלצפות בטלויזיה, מוצא את עצמי יושב בסלון וצופה באדם מבוגר עם משקפיים שמקבל הרבה מאוד כסף על חשבון משלם האגרה, חיים יבין שמו.
חוץ מהמצב והאולטימטום שכמו בספירה בציפיה לשנה חדשה, מופיע על גבי מרקעים (רק שבסוף הספירה לא יהיו זיקוקים), גם הטלויזיה בסלון החליטה לא להגיב לפקודות השלט (וזה לא הבטריות, כי גם השלט של הממיר לא משפיעה עליה), כך שבאמת נגזר עלי לשבת ולראות טלויזיה כאשר אני בסלון, גם בעל כורכי...

פעם, אפילו בתקופה שאני יכול להעלות מזיכרוני, היה ערוץ אחד, הייתה מהדורת חדשות בסביבות  חמש (ערב חדש), מהדורה מספר שעות אח"כ  (מבט) ויומן מסכם שאחריו מגיע פסוקו של יום ושירת התקווה על רקע דגלי ישראל המתנופפים.
היום, כאשר ישנו ערוץ שני, קיים כבר ערוץ עשר וישנם עוד עשרות ערוצי חדשות שניתן לקלוט, שחלקם אפילו אובייקטיבים ולא מציגים את ישראל בצורה מלאת חשיבות בצורה מוגזמת, הערוצים השונים מתחרים אחד עם השני על ליבו ועינו של הצופה ועל כיסם של המפרסמים.
דווקא בנקודה הזאת, לערוץ הראשון יש יתרון, בכך שהוא לא צריך לצבור רייטינג בכל מחיר ולכן הוא יכול להתמקד באיכות השידורים (בפועל, כנראה ישנו לחץ מצד ההנהלה להעלות את הרייטינג, כדי להצדיק את קיומה וקיום הערוץ).

לפני מספר שנים, החלה מהדורת חדשות בשעה שבע, למיטב זכרוני זה התחיל על מנת לסקר את אחת ממערכות הבחירות שהתנהלו פה.
מה שהיה לזמני, הפך לקבוע.
כיום ניתן להגדיר את הערוץ הראשון כערוץ חדשות, משחקי ספורט משעמים ומעט סדרות איכות שנרכשות מה-BBC.
ערוץ 10 וערוץ 22, הם ערוצי שעשועונים זולים ומהדורות חדשות שמבוססות על הנפשות הפועלות ולא על הארועים שהן אמורות לסקר...

יחד עם זאת, כפי שערוצי חדשות מסביב לשעון מצליחים להוכיח בכל פעם שפותחים אותם, אין הצדקה לשידור מהדורת חדשות מסביב לשעון (עובדה שמדברים שם הרבה על כל מיני דברים שונים ומשונים ולא ממש מעניינים וחשובים).
גם אורכה של מהדורת חדשות שתמיד קצוב וידוע מראש (אלא אם יש צורך מיוחד, שגם עליו אחלוק עוד מעט), מסגיר את זה שהרבה מאוד פעמים, אין לאנשי החדשות מה להגיד ולכן הם מציגים בפנינו כל מיני ארועים לא כל כך חדשותיים..
הרבה פעמים מאריכים מהדורות חדשות או פורצים לשידורים עם מהדורות חדשות מיוחדות. בדרך כלל מהדורות אלו באות על מנת לענות על התשוקה של הציבור לקבל מידע אמין, אך בפועל, בפיגוע הבא שיהיה (והשאלה, לצערנו, היא כנראה מתי ולא אם יהיה) תנסו לראות כמה פעמים ממחזרים את אותם ריאיונות, את אותן תמונות. הפרשנויות תמיד חוזרות על ארועים אחרים ומדגישות שאין מידע לגבי הפיגוע הנוכחי.
מי שזוכר בלילה בו נרצח רבין, שודרו אותם צילומים שוב ושוב, זכורה לי אותה אישה שצעקה "רבין לא מת". מאוחר יותר הקרינו שוב ושוב את דבריו של איתן הבר "ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק..."
לכן, אני מניח שאני לא אשפיע על עורכי מהדורות החדשות למיניהם בנוגע לפריצות לשידור החי ואורך המהדורה, אבל אני כן יכול להשפיע ולשכנע אנשים לצפות בחדשות פחות ולהתעדכן אחת לשבוע או חודש.
בלאו הכי אם משהו יהיה חשוב תשמעו עליו מכל אותם מספרי רכילויות.

תמיד שקראתי הארץ, העדפתי לקרוא את המוסף השני, המוסף עם הפרשנויות בו הוזכרו הארועים החשובים.
בדרך כלל קראתי אותו גם ביום או מספר ימים איחור, אבל זה כי אח שלי קרא את העיתון ביום שהוא יצא.

ונחזור לסיפור איתו פתחתי, היום מצאתי את עצמי יושב הרבה מול הטלויזיה ומקשיב לאותם אייטמים, לאותן פרשנויות והערכות שוב ושוב.
חלק ניכר של אותם אנשים שמדברים בטלוזיה, יודעים פחות ממני על המצב (מצטער שאני לא צנוע, אבל חלקם של אנשי התקשורת בורים גדולים ואני מחשיב את עצמי כאדם מתעניין ובעל ראש על הכתפיים).
אני מוצא את המוח שלי טוחן דק דק את מסע ההפחדות של התקשורת.
אותם דיבורים של שר הביטחון שאומר שהסיכוי שישראל תותקף קטן ואם היא תותקף היא מוכנה להגיב ואת הדיבורים של הכפופים לו על הצורך להצטייד ולהכין חדרים אטומים.
אותן פרשנויות על המלחמה שמסבירות לאזרחי ישראל שרובם לא מסוגלים בכלל להבין את המשמעויות על האופציות העומדות בפני הצדדים (מה לעשות שמלחמה היא דבר מורכב בעל השלכות מדיניות, כלכליות, חברתיות, צבאיות ועוד שרובם  של אזרחי ישראל לא שולט בכולן יחד), חדרו למוחי אט אט.
בקיצור יום שלם, בכל שעה שלא פותחים את הטלויזיה, שומעים רק על המלחמה הצפויה.

אותי בכלל מעניין מה קורה באסיה עם דלקת הריאות שכבר הספיקה להרוג לפחות תשעה אנשים (נכון לאתמול) ולפגוע בכמאתיים איש.
סה"כ תוצאות המלחמה בין ארה"ב ושותפותיה לעיראק ידועות - או שסדאם חוסיין יובס וייאלץ לפרוש מכיסאו (יתכן וכמו רוב הרודנים הוא ימות) או שארה"ב לא תצליח ואז הוא יישאר ויהיה גיבור כל המדוכאים בעולם.
הנה, במשפט אחד פתרתי את הבעיה הסבוכה של מה יהיה. זה אולי פשטני, אבל אני משוכנע שכל אחד יכול להבין את מה שכתבתי...