בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

לונדון.

אתמול ביקרתי לי בארמון בקינגהם, הבית של המלכה אליזבת (השנייה, כי דקה היא לא כל כך).

אחרי יותר משעתיים בתור, רק כי המערכות שלהם קרסו ואת הכרטיסים הם הנפיקו ידנית, נכנסתי.

די נחמד שם.

במחיר ה"ממש זול" (נדמה לי 10 קוויד, אבל אולי זה היה 12 ואולי 8), כמו כל דבר פה בעצם, קיבלתי גם מכשיר לשמיעת הסברים (סיור מודרך אודיופוני).

באחד החדרים, היה אפשר ללחוץ 8, על מנת לשמוע הסבר על מה שעבר על הארמון במלחמת העולם השנייה, בימי הבליצים הגרמניים.

אז לחצתי.

לפתע, נשמעו באוזניות צפירות עולות ויורדות...

התחלתי להסתכל מצד לצד, מחפש את הירידה למקלט, למרחב המוגן, הממ"ד (יש שם כמה מאות חדרים, מעניין מה הוא החדר המוגן) או למצער המרתף.

מזל שהיה מדובר בבחירה שלי, לשמוע את ההסבר, אז די מהר התעשתי, והבנתי שמדובר בפיקציה.

רעשים של מלחמות, צפירות, וכיוצ"ב, הם לא דברים שעוזבים אותך כל כך מהר מסתבר.

לא משנה כמה תצפין.

טוב. אחרי מלחמת המפרץ, אמנם הייתי די קטן, עברו חודשים רבים עד שהבנתי שלא כל אמבולנס חולף הוא סימן שצריך להיכנס לחדר האטום. אני לומד לאט. תמיד הייתי.

חוץ מזה, מלחמות זה דבר רע.

כשיש מלחמות, מקבלים הרבה מאוד דואר אלקטרוני, שלא מסונן כזבל, אבל הוא בהחלט כזה.

מי מפגין נגד מי, מי חושב שמי לא בסדר, איזה צד צד מכפיש את איזה צד.

והרבה מאוד דברים שקשורים לאוניברסיטה, שאני מקבל שוב ושוב מאנשים שונים, כחלק מזה שאנשים אוהבים לכתוב "תפיצו לכל מי שאתם מכירים".

אני לא בודק את הדוא"ל יום יומיים, ועשרות אי מיילים לוחמניים, כאילו במלחמה אין נשק, אין אנשים שנפצעים ונהרגים, אלא יש רק הרבה אנשים שכותבים אי מיילים או למצער לוחצים פורוורד.

מעניין שבעיתונים שאני רואה אצל אנשים בתחתית, מדווח על ישראל לא מעט.

לא בהכרח דברים מחמיאים אגב.

למעט METRO, אני לא רואה את אותו עיתון אצל יותר מאדם אחד.

כמות העיתונים שיש כאן רבה, לא רק שני צהובונים, אלא ממש המון!

ויש לזה קהל. לא סתם כאשר הלכנו אתמול בסוהו (נדמה לי, אולי זה היה ליד), עמדה חבורה של פפרצי שארבו למפורסמים שסעדו  את לבם באחת המסעדות. צילמתי אותם, משהו כמה המצלם את המצלמים).

ומה חוץ מזה?

היום הייתי באוקספורד (העיר, לא הרחוב).

נחמד שם.

הקונספט מעט מוזר.

רוצה לומר, באוניברסיטת תל אביב למשל, מעולם לא הייתי מבקר כיעד תיירותי.

וכאן. כאן זה פשוט יפה, אז זה הכרחי.

טוב, כמה מאות טובות של שנים, עושות רק טוב למקומות מסוימים (ואחרת הן לא היו מאות טובות, אלא מאות רעות, אני מניח).

וזהו להפעם נדמה לי.

אכתוב ודאי ביתר פירוט לכשאשוב, בעוד כשבועיים (אם יהיה לי זמן, שבוע אחר כך אני טס לגרמניה ושוויץ).