בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

רינג רינג (הטלפון שלי כבר שנים לא משמיע כזה צליל ובכל זאת, יש דברים שחייבים לכתוב).

הרמתי את הטלפון (באמת הרמתי, פשוט אח"כ לחצת על הכפתור Talk)...

פזית: אלעד שלום, מדברת פזית (בחיי, זה היה שמה. לא המצאתי. א.י) מעיתון דה-מרקר.

אני: שלום.

פזית: אני מבינה שאתה השתתפת בסקר באתר שלנו.

אני: לא זוכר דבר כזה.

פזית: פעם, די מזמן. דיברתי עם אימא שלך והיא אמרה שזה אתה.

אני: טוב. גם אם כן, אני לא זוכר. מה את בעצם רוצה להגיד?

פזית: בגלל זה, אם אתה מעוניין, מגיעה לך הטבה, שישה גיליונות דה-מרקר במתנה במקום ב-42 שקלים ב-14.90 שקלים לגיליון (יתכן ואני טועה בכמה שקלים לכאן או לכאן. א.י).

אני: ואם אני לא מעוניין, אז אנחנו אומרים יפה שלום?

פזית: בוודאי, איזו שאלה.

אני: אז יפה שלום.

פזית: שלום.

זה המקום בו אני מביע תרעומת. לא שיש לי יותר מידי אמון בעיתון שמכנה עצמו "הטוש" (מצד שני "הטלגרף היומי" [Daily Telegraphe], "הזמנים של ניו יורק" [NY Times], "השמש" [The Sun], "העולם" [Die Welt, le monde] ואחרים, לא נשמעים לי שמות טובים יותר), אבל בכל זאת, כחלק מעיתון "הארץ" – "עיתון לאנשים שחושבים שהם חושבים", הייתי מצפה שנציגה שלהם תנקוט בטכניקה ערמומית פחות וישירה יותר.

למשל: "שלום, אני פזית מעיתון דה-מרקר ורציתי לדעת אם תהיה מעוניין לעשות מנוי לעיתון".

לשם מה לספר לי על סקרים שגם אם אכן היו קיימים (ועל פי תיאור הדברים, נראה כי יתכן ואימא שלי השתתפה מתישהו בסקר ושכחה מזה. אך כמובן, יתכן וזה אני, על אף שזה לא נשמע סביר לאור היכרותי את עצמי כאדם שלא משתף פעולה עם סקרים), כל קשר בינם לבין מה שמציעים לי מקרי בהחלט?

טוב. השתתפתי בעבר בסקר. מדוע מגיע לי לקבל מתנה זמן רב אחרי, כאשר אני כבר לא זוכר?

ואיזו מין מתנה זו, שאני צריך לשלם עליה?

על מי לעזאזל הם חושבים שהם עובדים?

ומבלי קשר לשיטת השיווק הקלוקלת של העיתון, אני באמת מתקשה להבין מדוע לי לקרוא עיתון כלכלי מודפס.

זה לא היה נותן לי רמז, אם נגיד היו לי מניות והייתי רוצה למכור אותם בשל משבר זה או אחר שבדיוק פרץ. ודאי היה עדיף אם הייתי קרוב יותר לצלחת (לא שאני חושב על מקרה קונקרטי כעת).

טיבם של עיתונים מודפסים הוא שהם מיושנים מרגע שיצאו.

כתבות עומק?

לא תודה. אני מעדיף לקרוא ספר טוב על פני כתבות שאם אתמצת את עיקר תוכנן, אחרי שמורידים את כל הקישוטים, יכלו להיות "תוכן" הספר "איך להפוך למיליונר" (אם פעם תהיתם מה כתוב בספר האינסטנט הזה, דעו כי כל מה שצריך להפוך כדי להיות מיליונר, הוא להוציא ספר חסר ערך כמו "איך להפוך למיליונר" ולמכור אותו למספיק פראיירים).

לקרוא את רוב מה שמופיע בעיתונים, מותיר אותך אולי עם תחושה שלמדת משהו, אבל רוב הפעמים, כל שלמדת הוא איך להעביר את הזמן.

ושלא יהיה ברור. מידע (Information) זה דבר מאוד חשוב, כאשר רוצים לעשות משהו.

אני נוהג להדגים זאת, על ידי המשלת מי שאין ברשותו מידע כאדם שסתם מגיע לתחנת האוטובוס בעוד מי שיש לו מידע כמי שיש ברשותו את מפת הקווים ולוח הזמנים.

אם השקעה בבורסה משולה לרצון להגיע למקום אחר בעיר, הרי אין ספק שעדיף לדעת היכן ישנם אוטובוסים, אילו אוטובוסים מגיעי לאילו מקומות ומתי האוטובוס אמור לחלוף, כדי שלא נאלץ להמתין לו יותר מידי ולהשחית זמנינו לריק.

הבעיה היחידה היא, שכאשר אתה בעיר גדולה עם מאות קווים, כנראה שתאלץ לסחוב עמך כרך גדול וכבד שיכביד עליך ויהרוס את כל הכיף שבטיול בעיר, שכן תהיה עבד של היעילות שלך.

הפתרון, כפי שאני רואה אותו במשל, הוא מציאת אמצעי עזר דיגיטאלי קטן וחכם שמכיל את כל המידע הדרוש שנוסף על כך שהוא מכיל את כל תוכנו של הכרך העצום, הוא גם מתעדכן בזמן אמת וכך מייעל אף יותר את חווית הטיול בעיר.

אם כן, אני מניח שיש אנשים שלקבל נייר זה דבר חשוב בשבילם. יתכן ויישור הקו היומי/שבועי הזה, הוא סם-חיים בעבורם, שכן לעיתים חיוני שיהיה מי שיעשה לך את הסדר בבליל המידע.

אל במשל שלנו, דה מרקר הוא האנציקלופדיה המגושמת ולא הפתרון האלגנטי.

לכן, כהצעה ידידותית לבעלי ההון שרוצים לשלוט בתחום העסקי, הייתי מציעה לחשוב על פתרונות ניידים, מעודכנים, קלים וזמינים לאיש העסקים הישראלי.

זה לא בשמיים. הטכנולוגיה קיימת. צריך רק שמישהו ירים את הכפפה.

אלעד