| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 3/2003
 כפר שמריהו ודומיו
חזרתי עכשיו הביתה ברכבת מת"א לחיפה.
אחרי לילה בלי שינה ואחריו מסע ברחבי ת"א, על מנת לקחת את המצלמה הדיגיטלית של אח שלי שחזרה מתיקון, מצאתי את עצמי יושב ברכבת כמעט בגפי וללא שום חומר קריאה שלא עברתי עליו כבר (טעיתי והכנסתי לתיק את הספר הלא נכון).
השתעשתי עם המצלמה, צילמתי קרוב למאה תמונות, רובן של עצמי בזוויות, תאורות, פוזות, הבעות, ולבוש שונים.
בנוסף, צילמתי גם את נוף.
אני אוהב להתבונן מחלון הרכבת ולראות את הנוף המתחלף.
פעם אפילו עלתה בי המחשבה לנסוע ברכתב הטראנס-סיבירית מסין דרל מונגוליה למוסקווה.
הרעיון לא יצא אל הפועל ואני אטוס בסופו של דבר רק לסין, בעיקר מטעמי מחסור בזמן.
שמתי לב, כאשר התבוננתי מהרכבת, שבפכר שמריהו ובעוד מספר ישובים צפונה משם ישנם בתים מאוד יפים.
זה לא סוד, שיש במדינה הזאת בתים פרטיים יפים, מה שמכונה וילות. אבל למה לעזאזל הם מיקמו את הבתים ליד הרכבת?
מאות רכבות עוברות ביום וכל אחת כזאת עושה רעש עצום.
נראה לי די סיוט לגור בבית צמוד רכבת שכזה, על אף שאני מני שבסופו של דבר מתרגלים.
לאח שלי יש חבר, שטיילנו איתו בחו"ל לפני כשלוש שנים.
אותו חבר שירת ככבאי בחיל האוויר. כבאים למי שלא יודע, יושנים קרוב למסלולים, למקרה שחס וחלילה מטוס יתרסק או סתם יבער לו על המסלול.
בשל הרעש הנורא של המטוסים, אותו חבר ישן כאשר היה בצבא עם אטמי אוזניים.
מה שמצחיק שגם שהיינו בחו"ל, במקומות פסטורליים ושקטים, הוא עדיין התעקש לישון עם אטמי אוזניים והוא טען שבלעדיהם קשה לו להרדם.
עוד נכה צה"ל :)
אז שיהיה לכולם יום מקסים
אלעד
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
