| |
בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים
It doesn't make a damned bit of difference who wins the war to someone who's dead - Catch 22, Joseph Heller |
| 3/2003
 על מזג האוויר ואנשים
יצאתי מהבית בחיפה בשעה שתיים וחצי. בחוץ טיפטף, אך תוך מספר שניות זרזיפי המים התחלפו לגושי ברד אשר החלו להערם על האדמה.
תוך דקות, במהלך נסיעתי בקו 11 מהטכניון לתחנת הרכבת חוף הכרמל, כל הדרך התמלאה בלבן של הקרח שהצטבר על המדרכות והכבישים.
לאחר מכן הגשם נפסק, והחלו לזרום נהרות של קרח מופשר במורדות חיפה.
עליתי לרכבת, קראתי קצת, נרדמתי, התעוררתי וחשבתי שכבר הרכבת נוסעת בכיוון ההפוך, כי איבדתי תחושה של זמן, לאחר רגע הבנתי שחלפו רק מספר דקות ואני בכיוון הנכון.
השמש חייכה בחוץ, היה זה באזור השרון.
כשהגעתי לתל אביב, שוב ירד גשם.
בתחנת רכבת מרכז, יצאתי לכיוון רמת גן, שוב טיפטף, כמו שיצאתי מהבית ולאט לאט החל הגשם להתחלף בברד שוב ומצאתי את עצמי מוקף בחתיכות ברד, שאם היה לי יהלום בגודלן, הייתי מסודר בחיים...
באוטובוס, קו 82, עמדתי רוב הנסיעה.
באזור פ"ת התפנה מקום ליד הדלת האמצעית (המקום החביב עלי) אז החלטתי להתיישב.
ישבתי ליד אישה ייראת שמיים, שהתלהבה מאוד מהטלפון הסלולארי שלה וחגגה עליו כאילו אין מחר.
כל משפט שלישי שלה היה בעזרת השם, ולפעמים היא קינחה ב"בכיף".
עמדו חמש דקות בעומס תנועה, שנבע מרמזור מקולקל. אותה אישה התלוננה בפני האנשים שדיברה איתם, שהיא סובלת כי היא נמצאת בפקק איום ונורא על ז'בוטינסקי.
לאישה שישבה לידי, שהייתה אגב בחורה צעירה.
הייתה חברה שזה מכבר התארסה עם "בחור מצויין" ולכן כל הסביבה שלה מקנאת.
האישה שישבה לידי, אמרה לחברתה בטלפון כמה היא אישה נפלאה וכמה בעלה העתידי אף יותר,
היא סיימה במשפט שאותו אצטט "האוכלוסיה שלנו אוהבת לרקוד על הדם" (כתבתי את זה מיד כדי לא לסלף).
יפה שגם בקרב האוכלוסיה הדתית-חרדית, ישנה מודעות עצמית.
חבל שכלפי חוץ הם לא מציגים את הזרמים שפועלים מתחת לפני השטח ומנסים להציג חזית אחידה מזוייפת.
(ואני מניח שעל החברה הדתית ועל הפערים בין החילונים לדתיים, עוד ייצא לי לכתוב בעתיד)
לסיכום אציין שמשום מה, את הפוסט הזה כתבתי בזרימה כמעט כמו שיר.
והמטרה העיקרית שלי הייתה להבהיר, שהחורף כנראה עוד כאן והיום היה יום סגריר.
אז שיהיה לכולם ערב נחמד
מאחל האיש שכרגע בפתח תקווה, אלעד.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
