בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

"איזה כיף", ליל הסדר נחוג היום בערב, מה שאומר שרופאים יצטרכו להתעסק בקרוב עם עשרות מקרים של ושת פצועה בעקבות דקירה {פונקטום - Punctum} (נכון כיף לצחוק על איריס, רק שאני משתמש בלטינית) מאכילת מצה.
בימים או בשבועות הקרובים ודאי נקרא במוספי העיתונים על כך שהקיץ קרב וזה הזמן להוריד את הקילוגרמים העודפים מליל הסדר...
איזה קילוגרמים עודפים מליל הסדר?
איך אפשר להשמין מהגפילטע פיכס הזה, החזרת ואפילו ופלים עם קמח תפוחי אדמה, "כשרים לפסח"?
זה מגעיל!!!
לא יודע מה איתכם, אני אגרתי בבית מספיק חמץ על מנת שלא אצטרך להרחיק לעיר התחתית על מנת לקנות מזון אכיל בחג...

כמובן, אני יכול לכתוב על כך עוד רבות, אבל אחד היתרונות של בלוג ותיק, זה שתמיד אני יכול לטעון "כתבתי את זה קודם" ובאמת, בשנה שעברה כתבתי רבות על פסח וכמעט לא זכיתי לתגובות (בעיקר זכיתי לתגובות של "תתנצר").
אז הנה, ארבעה פוסטים לחג הפסח, נכתבו בשנה שעברה ואני סבור שהם מצויינים, אז מי שרוצה לחייך קצת לפני הסבל הנורא של ליל הסדר, מוזמן.

הפוסט הראשון, עוסק בהענקת משמעות חדשה למוצרי המזון שאוכלים בפסח, לשמות החג וגם על היתרונות שיש לחג פסח (יש גם כאלה).

הפוסט השני, נועד לציין שלפני שנה ציינו שנה לפיגוע במלון פארק בליל הסדר, מה שאומר שהשנה אנו מציינים שנתיים, דבר שאומר שאפשר כבר לשכוח את הקשישים ממלון פארק ב-2002 ולהעלות מהנפטלין את הכיסא הריק שהשנה פתאום נשמר עבור רון ארד הנמצא בשבי מאוקטובר 1986.
אם זו תהפך מסורת, מדובר בארוע מטופש, מקביל לתקיעה בשופרות בבסיס תל השומר (פרטים ניתן לקרוא אצל Siegfried שבחר להתיחס אל זה) שכמובן לא מזיק, אבל בהחלט מיותר ומראה כיצד מסורות מיותרות נוספות עם השנים ולא אתפלא אם בעוד כמה עשרות שנים רון ארד יהפוך להיות אחד מנביאי הפסח, קדוש או השד יודע מה.

הפוסט השלישי, מספר על חגיגות ליל הסדר התשס"ג במחלקה לתשושי נפש בה מתגוררת סבתי. אם תהיתם, סבתא שלי עדיין בחיים, כמו "שור", היא מתכוננת לקראת חגיגות יום הולדתה המאה (שיתקיים ב-12 ביוני 2012).
עוד מסופר בפוסט הזה על ביקור אצל אחותו של סבתי, שנפטרה לפני חודשיים או שלושה, ב"דמי ימיה", בגיל 95.

הפוסט הרביעי והאחרון שכתבתי לכבוד הפסח של השנה שעברה, עוסק בנפלאות השיר "אחד מי יודע...", השיר המעצבן ביותר שנכתב (אולי חוץ מ-"100 תפוחים היו על העץ" או "100 בקבוקי בירה היו על המדף") מעולם.
זה הפוסט אגב, שבתגובות לו הציעו לי להתנצר, בדומה למכתב שפירסמתי בנענע, שם הציעו לי להתגייר או "לעוף מפה".
אז מה אני, נוצרי, יהודי?
יופי מגיבים ארורים, עכשיו עשיתים לי בעיות זהות קשות. אתם יודעים כמה עולה פסיכלוג?
כי אני לא.
אגב, אל מי שהציע לי להתנצר בשנה שעברה, דע לך כי גם אם אתנצר, היהדות, הדת השטלתנית והמעצבנת הזו, עדיין תראה בי כיהודי (מישהו אמר תורת הגזע וחוקי נירנברג?)...
ואל מי שציע לי להתגייר, ובכן, הוא ודאי לא יקרא את זה, אבל דע לי כי אתה מפגר ושיהיה לך חג פסח שמח וכשר, יהודי טוב שכמותך...

וזהו, אני מקווה שמי  שירצה, ודאי ייקרא את דברי מלפני שנה, מי שלא, גם לא היה קורא דברים שכתבתי השנה, אז אין מה לטרוח.
אני רוצה לנצל את ההזדמנות שאני כותב פה פוסט (ארוע נדיר יחסית בימינו) על מנת לאחל יום הולדת 20 שמח לטל נגר (נגד העולם) שמאז ומעולם (בתחום המצומצם בו התחלתי לקרוא את הבלוג שלה בקביעות) הצחיקה אותי ולשמש (אין בלוג, כלומר היה לו פעם בלוג שהוא פתח בעצתי, לפני שאני פתחתי בלוג, אבל הוא ננטש מהר מאוד) שחוגג יום הולדת 23.
מעניין אם הם יתקעו נרות במצה עם השוקולד הערב...
בכלל, לא כיף לחגוג יום הולדת בפסח, זה הורס את העוגה. מזל שאני נולדתי בנובמבר.
אז שיהיה לכולם פסח פושר ללא שיער נושר (כשר לא תקראו כאן, אז חרוזים זה בסדר)...
אלעד