בסוף יהיה טוב כי בסוף כולם מתים

הרבה שלטים עם טקסט מנוקד בכתב דפוס לבן על גבי שחור ניתלו לאחרונה וזועקים : "אמא, למה מפטרים את המורה שלי".
אני מניח שעל פרצופו של כל תלמיד שצפה בשלט זה, עלה חיוך גדול על השפתיים.

אנסה לכתוב כמה מהתשובות האפשריות לזה:
"כי במצב קשה במשק, הם עדיין משקיעים הרבה מאוד כסף על פרסומות טיפשיות".

"כי הם לא מלמדים טוב ויצביעו מבחנים השוואתיים בין תלמידים בישראל לתלמידים במדינות אחרות".

"כי ביננו, גם אלו שמפטרים אותם היו פעם בבית ספר ויודעים עם אלו חלאות הם מתעסקים".

"כי מורים עובדים עשר שעות בשבוע, בשבועות שהם לא בחופש ועוד לא הזכרנו שנת שבתון".

"כי חלקם  הגדול פשוט מתעלל בתלמידים ולכן אפשר לומר בפשטות - מגיע להם!"

אפשר למצוא עוד המון משפטים ואגב מי שרוצה לממן שלטי תגובה, מוזמן להעביר לי מסר קצר שהוא מוכן לממן את השלטים ונצא יחדיו בקמפיין נגד...

עם כל הכבוד לאנשים שהיו אחראים על חינוכי במשך 12 שנים, התרומה של הבית הספר אלי הייתה מינורית ולעיתים אף שלילית.
אני, ואני מאמין שכך עוד רבים מחברי לספסל הלימודים בעבר, בהווה ובעתיד, סבלתי מהשהות בבית ספר.
במשך 12 שנים למדתי חומר שאפשר ללמוד במשך כשנתיים.
כאשר אני וחבריי התלננו על זה, זכינו לתשובה שזהו לא בית ספר אקסטרני ובית ספר אמור להקנות לתלמידיו ערכים.

את הערכים שספגתי בבית הספר, אני עדיין זוכר, על אף שלא ביקרתי בשעריו מזה כחמש שנים.
ערכים של תחרותיות מוגברת, בה הציון, שבדרך כלל מושג על ידי התחנפות לזה המעניק אותו וציטוט הדברים שאמר בשיעור במבחן, הם המדד היחיד לתפישת התלמיד כאיכותי.
ערכים שמחנכים את התלמיד ללמוד בעל פה ספרים בד בבד עם הטפה לכך שצריך להבין את החומר והשינון הוא לא המטרה.
ערכים של העפת החלשים מבית הספר, על מנת לשמור על ממוצע בגרויות סביר שיכבד את מעמדו של בית הספר.
ערכים של הפרדה בין אוכלוסיות שונות - רוסים, אתיופים, כיתות מחוננים מול כיתות טיפוליות.

היו עוד הרבה "ערכים" דומים שודאי כל מי שביקר בין כתלי בית הספר בשנים האחרונות רכש.

שלא יובן מהדברים שכתבתי עד כה שאני לא מעריך בכלל את מה שעבר עלי בבית הספר התיכון והיסודי.
אין זה הוגן ליצור הכללה בה כל מורה שהכרתי היה גרוע.
חלק ממורי היו מעולים, בעיקר במקצועות אותם אהבתי.
מורים שאהבו את המקצוע אותו הם לימדו, הפגינו, בד"כ, יותר רצינות ולימדו את החומר בצורה מעניינת יותר.
חלק ממוריי עזרו (במקצת, אני מדגיש) לי לעצב את תפישתי וגישתי לחיים. הם לימדו אותי הרבה בתחומים הרלבנטים גם כן לחיים שמחוץ לגדרות המוסד החינוכי.

אך כזכור, כמו במתקן צבאי סודי ושמור, רוב החומר הנכנס לראשי התלמידים בבית הספר, לא יוצא החוצה לעולם.
רוב התלמידים בבית ספר, לומדים בשביל הציונים (דבר שהוא אגב נכון, על מנת להמשיך וללמוד בהמשך).
חלק ניכר מאותם מורי בית הספר, הם אנשים שלא עמדו בדרישות שוק העבודה ולכן הלכו ללמד.
כמו במשפט המפורסם : "מי שיודע עושה, מי שלא יודע מלמד".
כל עוד המורים שלנו, יהיו אנשים שמצאו בחדר המורים חדר רכילות חביב ובמשרת ההוראה משרה קלה בה אין צורך ללמוד יותר, המשכורת מובטחת וכבונוס יוצאים לחופשות ביחד עם הילדים, מעמדו של בית הספר, בעיני התלמידים הוריהם, יילך ויפחת.

אז במקום לצאת למסע הפרסום חסר התכלית הזה, שבלאו הכי לא יימנע את פיטוריהם של מורים בעייתיים, על המדינה לגלות אחריות, לפטר מורים שיימצאו לא מתאימים לעבודה עם ילדים (ותמיד הדהים אותי בבית הספר כיצד יש רבים כל כך) ולהפוך את משרת ההוראה בבית הספר היסודי והתיכון לעבודה אטרקטיבית שתמשוך את הטובים יותר ולא את הטובים פחות להוביל את דור העתיד.
ויפה שעה אחת קודם!